הבלוג של להיוולד מחדש

violetefairy

עדכונים:

פוסטים: 16

החל מדצמבר 2015

13/03/2016

תקופה ארוכה לא כתבתי, סוף הסמסטר הביא איתו עומס של מבחנים, והחיים בכלל, נוטים לשאוב אותנו לתוכם בעוז.

לאחרונה, בעקבות הבלוג ועמוד הפייסבוק, אני מוצאת את עצמי עונה על המון שאלות של גברים. גברים סקרנים, גברים שנמצאים בנקודות שונות של חייהם הבוגרים ומופתעים לקרוא על קורותיה של שפחה אחת, שפחה גאה ואמיצה. אני.

והגברים האלה, שנמצאים בסטטוסים שונים של זוגיות, בדרך כלל שואלים אותי איך הם יכולים למצוא לעצמם שפחה כמוני, כי זה נשמע להם מגניב.

לכי תסבירי להם עכשיו שאדם לא קם סתם כך בבוקר ובוחר להיות אדון, שאדון זו מהות, בדיוק כמו שפחה, שאדון זה לא סתם לחלק כאפות במהלך סקס, שלהיות אדון זה תפקיד מלא אחריות ומצריך מחשבה רבה וחכמה ועוד אינספור תכונות שאין לי מספיק מילים על מנת לבטא.

ובכל פעם מחדש אני מסבירה בסבלנות אין קץ, כי חשוב לי שיבינו, שיבינו את העומק שיש בתוך עולם השליטה. שיבינו שאני ממש לא מדברת על עולם של משחקי סאדו-מאזו, עולם השליטה שלי רחוק מלהיות עולם של משחקים. אלו החיים. החיים שלי. החיים שלנו. ומבחינתי האדון שלי ואני נמצאים במערכת יחסים, מערכת יחסים בתוך עולם השליטה.

חלק ניכר מהגברים שפונים אלי הם גברים נשואים או פרודים, גברים שמספרים על חיי נישואין לא מאושרים, על אישה קרה כמו קרחון, על היצר המיני שלהם שלא מקבל מענה, ואז אני שואלת “למה אתה נמצא שם? למה אתה נשאר במקום בו אתה לא מאושר?” הם בדרך כלל מסבירים שהם לא רוצים לפרק, שהם קצת אוהבים אותה, שלא נעים להם מהמשפחה המורחבת, שיש ילדים. ואני שואלת אם הם ניסו טיפול, והם מספרים שהם ניסו הכל. אני מרגישה שמבחינתם האישה תמיד אשמה, כי היא לא מספקת אותם. אני תמיד שואלת אותם האם הם דואגים לספק אותה, והם תמיד עונים “בטח, היא גומרת מלא…”. ולי עוברת בראש השאלה האם היא מזייפת כמו שאני זייפתי….. ואני ממשיכה להתעקש ושואלת האם הם דואגים לספק אותה, לא רק במיטה, והם משוכנעים שהם אלופי העולם. בתוך תוכי אני בתחושה שאין להם מושג מה נשים רוצות.

יש ביניהם כאלה שאני באמת מרגישה שניסו הכל, ואני לא מבינה איך מתעקשים להישאר במקום כזה של פשרה. איך אדם בוחר לוותר על עצמו, על האושר שלו, במודע.

ויש ביניהם כאלה שאני יודעת בוודאות שמספרים סיפורי סבתא, כדי להצדיק את הבגידות האינסופיות שלהם, כדי להצדיק את העובדה שהם מתנהגים כמו ילדים חסרי שליטה עצמית.

ואני שואלת את עצמי איפה האישה בכל הסיפורים האלה?  איך היא תופסת את הזוגיות שלה? האם היא יודעת שהגבר שלה לא מסופק? האם היא מסופקת?  האם היה לי מושג אמתי לגבי הצרכים של הגבר שלי כשהייתי נשואה? האם שאלתי אותו פעם מה הוא רוצה או מה הוא צריך? האם ידעתי בעצמי מה אני רוצה?

אני יודעת בוודאות שלא היה לי מושג מה הגבר שלי היה צריך, ואני עוד יותר בטוחה בכך שהוא לא ידע מה אני רוצה או צריכה, כי אני בעצמי לא ידעתי.  ובעיקר לא ידעתי להקשיב לעצמי, או לו.

כל הגברים שמתקשרים איתי גורמים לי לחשוב על הנשים שאיתם, ואני בדרך כלל מוצאת את עצמי מנסה להביא את נקודת המבט של האישה בתקשורת הזו, מנסה להאיר את עיניהם, מנסה לגרום להם לפתוח את הראש, להקשיב לבת הזוג. לא יודעת האם אני מצליחה, נותר לי רק לקוות.

נשים יקרות, אתן צריכות להתעורר, הגברים שלכן לא ידעו מה אתן רוצות או צריכות אם לא תאמרו להם בצורה ברורה. הם לא מבינים רמזים, הם לא חושבים כמונו.

השאלה הנשאלת האם אתן יודעות מה אתן צריכות. ניסיון החיים שלי לימד אותי שיש מעט מאוד נשים אמיצות שיודעות בדיוק מה נכון להן. אני גאה ומאושרת לומר שהיום אני חלק מהן, כי גיליתי את הקול שלי, גיליתי את הרצונות שלי. בזכות עולם השליטה למדתי להקשיב לקול הפנימי שלי, למדתי  לבטא את עצמי.16842932

 

 

עוד מהבלוג של להיוולד מחדש

נחת...

יום לאחר ההיכרות הראשונית עם  האדון היה ערב פסח, ואני הרגשתי מוזר, שקט מוזר שהתפשט לי בגוף בצורה שלא הצלחתי להסביר. פתאום הנוכחות של בני המשפחה לא העיקה עלי, פתאום הרגשתי שדווקא די נחמד לי להתכנס לארוחת חג משפחתית. בניגוד...

לגלות את הנחת....

השיחות היומיות עם האדון היו ארוכות ומעניינות ומלאות באנרגיות, התחלתי להרגיש נינוחה יותר ויותר, לא רק איתו אלא גם בחיים האמיתיים. אחרי שנים ארוכות בהן התרגלתי להיות פקעת לחוצה וחולת שליטה פתאום היה לי מקום שקט, מקום בו...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

זוכרת לנשום...

לפעמים יש תחושה שהמציאות מציפה אותנו,  שואבת אותנו לתוכה בכוח, אל תוך המערבולת של היום יום. אצלי זה בא לידי ביטוי בכך שאני פתאום מרגישה שאני לא נושמת, שאני על אוטומט, שאני רק מחכה לסוף היום כדי שהילדה תלך לישון ויהיה לי...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה