הבלוג של ויקטוריה שני

vickysu

ויקי סולקיס, כותבת פרוזה, מאמרים, טורים אישיים וסיפורים. למדתי בבית ספר לאמנות כתיבת פרוזה ותסריטאות, לאחר מכן עזבתי ללימודי עיצוב אבל המשכתי לכתוב באופן עצמאי. שואפת להוציא ספר לאור ולהצליח בתור סופרת.

עדכונים:

פוסטים: 23

החל מיולי 2016

Rinat
בקניון במרכז העיר אשדוד עמדתי בסניף של אחת מרשתות הספרים והנחתי מול הקופאית את ספרה של גלי צבי ויס “ופתאום בא החושך”
ואז שאלתי אותה:
“האם שמעת על רינת רואס מאשדוד שנרצחה לפני 12 שנה ברחוב הסמוך?”
הקופאית בחורה צעירה בגיל שרינת הייתה במותה ובגיל שאני הייתי כשנודע לי על המקרה, הביטה בי בפליאה היא לא הבינה על מה אני מדברת.
“זה בסדר” אמרתי לה “כשזה קרה היית קטנה מידי ולא הגיוני שתזכרי.”
ולמה שתזכור? הרי מקרי רצח מדווחים חדשות לבקרים, כמה אנשים עוד נרצחו במהלך 12 שנה? מה אנחנו יודעים עליהם?
בגלל שהורי היו עולים חדשים ובמשך זמן רב לא גרנו במקום קבוע וגם כתוצאה מהבעיות שהיו לי באולפנא במשך 12 שנה החלפתי 6 בתי ספר.
לכן אין לי שמץ של מושג כמה  אנשים למדו איתי באותה כיתה אני לא זוכרת אפילו את השמות של כולם.
מה שהבנתי מהמעברים הרבים שלי על מי שלומדים איתי באותה כיתה,
יש כאלו שהופכים לחברים שאת אוהבת והם נעשים חלק מהחיים שלך למשך פרק זמן מוגבל ואז יכול להיות שהחברות ביניכם תתקיים גם מחוץ לשעות הלימודים ויכול להיות שלא….
יש כאלו שאין לך שום קשר קרוב אליהם ואולי את אפילו שונאת אותם בשנאה קשה ותהומית.
אבל רובם פשוט עוברים בחייך ויוצאים מהם בלי להשאיר חותם והופכים ללא יותר מזיכרון עמום.
כשלמדתי בחטיבה הייתה בכיתה שלי נערה בשם רינת רואס.
רינת הייתה נערה עדינה ומקרינה שלוות נפש עם פנים יפות ותלתלים חומים ומרשימים, היא אהבה תסרוקות ותכשיטים ותמיד הגיעה לכיתה מסודרת ומטופחת.
רינת הייתה מסוג הבנות שהמורים בבית הספר תמיד אוהבים, מהסוג שיושבת בשקט בשיעורים ושוקדת על לימודיה מאותן בנות שמעולם לא מתווכחות, לא עושות רעש ולא אומרות משפטים שמעצבנים את כולם.
היא הייתה מסוג הבנות שנערות אחרות אף פעם לא ממש יכלו לדעת מי היא באמת אלא אם כן היו חברות קרובות שלה.
רק לאחר מותה הכרתי אותה כפי שלא הכרתי בחייה,
במהלך התקופה שלמדנו יחד לא ידעתי שהיה לה חדר צבוע בכתום ומקושט במלאכים, שאהבה תירס מקופסא, תפוחי אדמה צלויים ופריכיות אורז, שאהבה להקשיב לשירי מייימון, שרצתה להיות קלינאית תקשורת, שחבריה כינו אותה “ביונסה” מכיוון שהחלה ליישר ולחמצן את שיערה הכהה והמתולתל…
בכיתה של רינת אני הייתי מסוג הנערות שמנותקות מכל העולם ונראות בעיני כולם קצת לא שפויות, הסוג הזה שכביכול לא מתעניינות בשום דבר חוץ מלהעריץ את ה”בקסטריט בויז” ואף אחד לא מבין אם יש להן עוד משהו בראש, חברה של כולן אבל גם לא ממש חברה של אף אחת,
הייתי הנערה הזו שיותר קשה לה לבטא את עצמה וליצור קשרים חברתיים כתוצאה מליקוי בדיבור ורק בדיעבד אני מבינה שאולי ההיכרות של רינת איתי השפיעה על רצונה להפוך לקלינאית תקשורת ולעזור לאנשים בעלי קושי דומה.
בסופו של דבר עברתי בית ספר בסיום כיתה ט’ ואז היה לי ברור שכולם שכחו אותי ובעיקר רציתי למחוק מהחיים שלי את התקופה שלמדתי באולפנא.
הלכתי ללמוד בבית ספר תיכון ברובע הסיטי באשדוד,  בשעות שאחרי הלימודים טיילתי להנאתי בכיכר הסיטי ברח’ מנחם בגין לכיוון שד’ בני ברית לפעמים עם החבר’ה מהתיכון ולפעמים לבד וזה היה המקום שאהבנו.
אחר כך סיימנו את התיכון והתפזרנו כל אחד לדרכו והחיים פשוט נמשכו.
ב-31 במאי 2005  בשעה 23:00 רינת רואס הייתה בדרך חזרה מעבודתה מחנות הבגדים “קרוקר” במרכז עזריאלי בתל אביב ולא שבה הביתה.
לאחר חיפושים שנמשכו במשך לילה שלם והתארכו לתוך היום שלמחרת גופתה נמצאה בשיחים עם סימני אלימות קשים סמוך לאתר בנייה ברובע הסיטי, כל זה התרחש סמוך לתיכון שבו למדתי מול כיכר הסיטי בין שד’ בני ברית לרח’ מנחם בגין.
בנתיחת הגופה הממצאים הוכיחו שנאנסה ונרצחה, רינת נאבקה במהלך האונס בתוקף שלה, שרטה אותו בציפורניה והוא נשך אותה בתגובה וכתוצאה מכך המשטרה הצליחה לשמור דגימת די אן איי. לאחר שביצע בה את זממו הוא חנק אותה למוות.
כששמעתי על הרצח של רינת הרגשתי מזועזעת וכעסתי על כך שנערה טובה ויפה נרצחה סתם וקיוויתי שהרוצח ייתפס ויבוא על עונשו.
אבל לא יכולתי להיות עצובה כי עזבתי לבית ספר אחר והתנתקתי מכל הבנות ומעולם לא הייתי חברה קרובה שלה.
בערך שנה לאחר הרצח במקרה נודע לי שהבנות מהכיתה שלי נפגשו לאחר שזה קרה, אני לא הייתי קשורה לזה כי עברתי בית ספר.
אז בנסיבות אחרות הייתי יכולה פשוט לשכוח ולהמשיך הלאה אבל הרצח הזוועתי גרם לזיכרון שלה להמשיך לחיות בתודעה שלי ואני ממשיכה לזכור את הפנים שלה בבירור.
הזיכרון הזה המשיך לרדוף במשך שנים ומעולם לא עזבה אותי המחשבה המזעזעת על כך שהכרתי אותה ומישהו התעלל בה ורצח אותה באכזריות והיא לא עשתה רע לאף אחד.
הרצח נותר ללא פיענוח במשך 9 שנים.
לאחר 9 שנים בדיוק המשטרה עצרה את תושב הצפון בילאל שאכר בעקבות קטטה בקריית מלאכי הדי אן איי שנלקח ממקום האירוע נמצא תואם לדי אן איי מזירת הרצח באשדוד.
מסתבר שבילאל שאכר עבד בפרויקט בנייה באשדוד בשנת 2005 ואז נעלם ממקום העבודה למחרת הרצח ולא חזר לשם.
לטענת הפרקליטות הרוצח לא נתפס כבר ב-2005 כתוצאה מ”מחדל חקירתי” מכיוון שהמשטרה לא ביקשה מהקבלן רשימה של כל שמות העובדים ולא פנתה לביטוח לאומי.
כשקראתי בחדשות שהרוצח סוף סוף נעצר הרגשתי הקלה שהצדק נעשה, אבל ידעתי שלמשפחה שלה כבר לא יעזור ואין שום דבר שיכול לנחם.
באוגוסט 2017 קפצה לי במסך החדשות הידיעה על כך שהרוצח המתועב הורשע מה ששוב גרם לי לחזור ולחשוב על הזוועה עם מעט הקלה שלפחות הוא יירקב בכלא ואולי זה ייתן קצת שקט להורים שלה אבל זה הרי לא יחזיר אותה והכאב לא יילך לשום מקום.
בזמן שאנחנו המשכנו הלאה היא לעולם תישאר אותה צעירה יפיפייה שלא זכתה לחוות לא חתונה, לא הקמת משפחה, לא לימודים ולא קריירה.
אבל אולי זה כי הייתה צדיקה וטהורה יותר מכולנו ולכן אלוקים לקח אותה אל גן העדן כדי שלא תצטרך לחוות את הכאב של העולם הזה שלא תדע צער, אסונות, מלחמות ומחלות ואת כל הרוע שקיים בעולם.
אומרים שאנשים טובים עם נשמה גבוהה חיים מעט אולי היא סיימה את התיקון והייתה ראויה לעבור לעולם רוחני גבוה יותר, בזמן שאנחנו נשארנו כדי להמשיך לשלם את החובות שלנו.
כתוצאה מהמאבק של רינת ברוצח נותר די אן איי בזירה והמשטרה הצליחה ללכוד אותו, בזכות אומץ הלב שגילתה ברגעיה האחרונים הוא קיבל לבסוף את העונש המגיע לו ולפחות היא מתה במוות של גיבורה.

עוד מהבלוג של ויקטוריה שני

שלום לכולם שמי ויקי סולקיס ואני רוצה להיות סופרת

היי לכולם, אני ויקי או ויקטוריה מה שמתחשק לכם ושאיפת חיי היא להוציא ספר לאור ולהצליח בתור סופרת, בנוסף לכך אני כותבת גם סיפורים קצרים וטורים אישיים. בחרתי לעצמי את שם העט ויקטוריה שני, מכיוון ש"שני" הוא למעשה קיצור של...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

קמפיין #שונה_ומיוחד - לקידום סובלנות לאנשים עם מוגבלויות וצרכים מיוחדים

אתם בוודאי קוראים את זה וחושבים לעצמכם, איך זה קשור אלי? אני אדם בריא ללא שום מגבלה ויש לי חיים טובים אבל כל מה שנכתב כאן הוא מסר ממני בשבילך. "צרכים מיוחדים" זאת לא מחלה שיש...

תגובות

פורסם לפני 6 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה