הבלוג של ויקטוריה שני

vickysu

ויקי סולקיס, כותבת פרוזה, מאמרים, טורים אישיים וסיפורים. למדתי בבית ספר לאמנות כתיבת פרוזה ותסריטאות, לאחר מכן עזבתי ללימודי עיצוב אבל המשכתי לכתוב באופן עצמאי. שואפת להוציא ספר לאור ולהצליח בתור סופרת.

עדכונים:

פוסטים: 23

החל מיולי 2016

Spiral

פרקים קודמים:
האמת מאחורי הרוחניות העכשווית- חלק א

האמת מאחורי הרוחניות העכשווית- חלק ב

בנוסף להיותי אישה הייתי גם רווקה והכי צעירה מבין כל הנשים בקבוצה מה שמיקם אותי מידית לא רק בתחתית ההיררכיה אלא גם הכי למעטה מבין הנמצאים בתחתית שרשרת המזון, פירוש העניין הוא שכל אחד מהגברים או הנשים הוותיקות היה מוסמך לתת לי משימות ולאומר כיצד עלי להתנהג, ואם סירבתי לבצע את המוטל עלי או לא ביצעתי כהלכה ניתן היה לנצל זאת נגדי ולהלשין לרב.
אך איש לא הבהיר לי מראש את מקומי בהיררכיה כאשר התחלתי את עבודתי, אלא אילצו אותי להבין זאת בהדרגה.
נכנסתי לעבודה במחלקת הגרפיקה ושמעון נעשה המנהל שלי.
כל הגברים במרכז חובשים כיפות והנשים לובשות חצאית ארוכה ומכסות את ראשן. אני הגעתי לשם בלבוש החילוני הרגיל שלי מכיוון שלא נאמר לי על חובה להגיע בלבוש צנוע, דבר שגרר יחס עוין ומתנשא כבר ביום הראשון של עבודתי. למרות זאת הרב העניק לי יחס חם  ואבהי, הוא הבהיר לכולם שמעוניין שאעבוד במקום ויש לספק לי עבודה.
האנשים שעבדו במקום התחילו את העבודה בבוקר וסיימו בשעת ערב מאוחרת, מדובר ביום עבודה של כ-12 שעות או יותר. מי שעבד מחוץ למרכז היה מגיע להתנדב לאחר העבודה ונשאר עד מאוחר.
לאחר יום העבודה הארוך הגברים ישנו שעות מעטות והתעוררו בשתיים בלילה על מנת להגיע לשיעור בוקר המתחיל בשעה שלוש. לאחר סיום השיעור לפנות בוקר הגברים שעבדו במרכז הרוחני נשארו לישון על השולחנות, אחרים נסעו אל עבודתם.
למרות השעות הרבות והמתישות שהיו צריכים להקדיש לעבודה וללימודים, כל הגברים והנשים במקום האמינו שעוסקים במטרה גבוהה וזו שליחות גדולה לעסוק במיסטיקה יהודית ובהפצתה, הם האמינו שנמצאים בדרגה רוחנית גבוהה מזו של מי שאינם לומדים בקבוצה ושנשמותיהם זכות יותר ונבחרות על ידי הבורא ובזכות העיסוק בעבודה רוחנית הם מצילים את כלל האנושות ומקרבים את בואה של הגאולה.
לרב היו מייחסים כוחות על טבעיים, חברי הקבוצה התייחסו אליו כאל מורה רוחני כל יכול וכל יודע ומעולם לא העזו להמרות את פיו.
היה מקובל להתייעץ עם הרב בנוגע לכל תחומי החיים, שאלו אותו לגבי בחירת מקום עבודה, בעיות במשפחה ולאיזה בית ספר כדאי לשלוח את הילד ומילאו במדויק כל הערה שקיבלו.
הם היו משוכנעים שהרב רואה את נשמתו של האדם ומסוגל לקרוא מחשבות, והאמינו שמי שיתמיד בלימודים ויתקדם ב”רוחניות” גם ילמד כיצד לראות את נשמותיהם של בני האדם ויצליח לקרוא מחשבות.
מהיכרותי האישית עם אנשים הבנתי שאינם שומרים על קשר עם חברים שהכירו לפני הגעתם אל הקבוצה מכיוון שלא רואים שום טעם לדבר עם מי שאינו עוסק בלימודים הרוחניים.
למי שנמצא מחוץ לקבוצה הרב התייחס כאספסוף וכינה אותם “בהמות”, הוא אמר שעיסוק בפעילות חברתית שאינה קשורה ללימודים היא דרישה של האגו והדבר בולם את ההתפתחות הרוחנית. בנוסף לכך הוא אמר לא להקשיב לשום ביקורת על תורתו מפי אנשים מחוץ לקבוצה כי אינם מסוגלים להבין את המשמעות הרוחנית של רעיונותיו. את תורתו הוא הגדיר לא כאמונה אלא כמדע.
מכיוון שאמר לא לקרוא ספרים פרט לספרים הרלוונטיים לנלמד במסגרת הקבוצה אנשי הקבוצה לא קראו ספרים בשום נושא אחר.
היו כאלו שעסקו באמנות ויצירה טרם הצטרפותם לקבוצה, אך לאחר ההצטרפות זנחו פעילויות אלו כי הגיעו להבנה שאין זה ראוי לעסוק בתחביבים חסרי משמעות שאינם קשורים לעבודה הרוחנית או לחילופין הפנו את כישוריהם להפצת המיסטיקה היהודית.
הרב היה משדך בין רווקים ורווקות ומי שהיה נשוי טרם הצטרפותו לקבוצה התגרש על מנת להינשא מחדש בשידוך בתוך הקבוצה.
כל הגברים בקבוצה והנשים שנשואות להם היו חייבים להעביר שבתות וחגים במרכז הרוחני, כתוצאה מכך לא ניתן להם זמן לבלות עם קרובי משפחתם. מי שהיה מסרב להגיע לכל האירועים שנערכו זכה לניכור והשפלות והסתכן בנידוי מהקבוצה. איש לא רצה להיות מורחק כי פחדו לאבד את מה שראו בתור הזכות הגדולה שניתנה להם.
אנשי הקבוצה נדרשו להפריש כל חודש מעשר ממשכורתם, הכסף היה אמור לשמש לתרומה בשביל המרכז הרוחני. בנוסף לכך התלמידים התבקשו לקנות ציוד וספרים וגם השתתפות באירועי החגים של הקבוצה הייתה בתשלום. הכסף שנגבה מכל אחד היה בסך של מאות שקלים.
כשהתקבלתי לעבודה סיכמתי עם ההנהלה שאעבוד במשך שמונה שעות חמישה ימים בשבוע ועל שעות אלו אקבל משכורת. אבל בדיעבד נדרשתי לעיתים קרובות לעבוד שישה ימים בשבוע או להמשיך בעבודה אחר הצהריים עד לשעת ערב מאוחרת ולא הייתי זכאית להעלאה במשכורת על אותן שעות.
ידעתי שאם אסרב לעבוד בשעות הנוספות או אדרוש תוספת למשכורת אאבד את מקור הפרנסה והמגבלה בדיבור תקשה עלי למצוא עבודה אחרת. אפילו כשהייתי חולה נדרשתי לעבוד כל השבוע כולל השעות שאינן כלולות במשכורת, לא הורשיתי לקחת חופש מחלה ולא ניתן לי זמן ללכת למרפאה.
תפקידו של שמעון היה להודיע לי על כמות השעות הנוספות שעלי להמשיך בעבודה, אבל בדרך כלל הוא מעולם לא הודיע לי על כך ישירות אלא העביר את ההודעות דרך אמי שהייתה צריכה ללחוץ עלי להגיע מחוץ לשעות העבודה. אימא שלי הייתה מודיעה לי ששמעון אמר לבוא למרכז ביום שישי או בשעות הערב, כדי לבדוק את העבודות הגראפיות שעשיתי ולהסביר לי על תיקונים.
גם כשהסברתי לה שאני חולה ועלי לקחת חופש מחלה והתחננתי שלפחות יאפשרו ללכת לרופא, היא אמרה שאני לא באמת חולה ובסופו של דבר ארגיש טוב יותר בזכות האווירה החיובית במקום ובזכות הרב ושעלי לשמוח על הזכות הגדולה שנפלה בחלקי לעסוק במטרה הרוחנית.
לאחר הפעמים הרבות שאימא שלי הקשיבה להרצאותיו של הרב לייגנר והדברים ששמעה משמעון גם היא החלה להשתכנע לגבי יכולותיו המופלאות. רק כשמצבי הבריאותי הדרדר באופן משמעותי עד לאי מסוגלות לעבוד הותר לי סוף סוף לקחת חופש מחלה.
למרות שהרב אמר שהמרכז הרוחני איננו ארגון דתי והדגיש שאינם מחזירים בתשובה במרכז הייתה הפרדה בין גברים ונשים בארוחת הצהריים, בסעודות החג ובהרצאות. במטבח הקפידו על כשרות, על כל אנשי הקבוצה היה לשמור שבת והנשים שמרו נידה. באירועי השבת והחג הגברים חויבו ללבוש חולצה לבנה ומכנסיים שחורים.
מצד שני בסתירה מוחלטת למה שמקובל ברוב הקהילות הדתיות חברי הקבוצה לא היו מתפללים, במקום זאת נאמר להם לקרוא בשעות קבועות את הספרים שעליהם המליץ הרב.
למרות שבתוך המרכז שומרים שבת הרצאותיו של הרב לייגנר הוקלטו ושודרו בשבת. הרב הסביר זאת בכך שאם יש אנשים שממילא אינם שומרים שבת מוטב שיקשיבו לשיעוריו מאשר יצפו בתכניות חסרות תוכן.
למושגים מוכרים ביהדות ניתנה פרשנות שלא הייתה מתקבלת על שום רב חרדי, לדברי הרב לייגנר בקהילות הדתיות מלמדים רק על המשמעות החיצונית של התורה ללא שום הבנה עמוקה. שהדת הומצאה על ידי בני האדם כדי להקל על חייהם, ורק העבודה הרוחנית לה הוא מטיף יכולה להסביר את המשמעות האמתית של מצוות היהדות.
למרות שהנשים נדרשו להקפיד על הלכות הטהרה לאחר החתונה, לא היה איסור על קיום יחסי מין טרם הנישואים בין זוגות שהכירו במסגרת הקבוצה.
לפי דעתי הסיבה לכך היא כדי למנוע מתלמידיו של הרב לחפש בחורות איתן ניתן לקיים יחסים מחוץ לקבוצה. קשר מיני עם בחורה מבחוץ פירושו יצירת קשר עם אדם שאינו עוסק בלימודי הרוחניות ומסוגל להעביר ביקורת, בנוסף לכך הבחור גם יכול לפתח רגשות כלפי אותה בחורה ולהעדיף אותה על פני בת הזוג אותה מייעד לו הרב, מה שעלול לבסוף לגרום לו לעזיבת הקבוצה.
עבדתי על פרויקט בשיתוף עם כמה מהנשים הוותיקות שהיו אחראיות לבדוק את עבודתי, אותן נשים נטפלו לכל דבר שעשיתי, גם לאחר שביצעתי את התיקונים שהתבקשתי הן לא היו מרוצות ודרשו לתקן את התיקונים. הכנתי ביצוע גרפי לסכמות המשורטטות על ידי הרב במהלך שיעוריו, הטענה העיקרית של הממונים עלי הייתה שעלי לא סתם להכין גרפיקה אלא לעשות אותה ברמת דיוק שתשקף את המשמעות הרוחנית הגבוהה מאחורי אותן סכמות.
במקביל יחסי עם רוב הנשים המבוגרות יותר שהחלו כצוננים המשיכו להיות עוינים.
ארוחת הצהריים במרכז הרוחני הייתה הופכת למפגש כפוי עם נשות הקבוצה שהיו שואלות שאלות מביכות על חיי האישיים ועל משפחתי ומחנכות אותי כיצד להתנהג בשביל להיות בדרך הנכונה. הופעל עלי לחץ לשנות את הלבוש ממכנסיים לחצאית, הן טענו שבזכות העיסוק בלימודי הרוחניות הגיעו לתובנה שיש להקפיד על שמירת המצוות וגם אני צריכה להגיע להבנה כזו.
האחראיות על העבודה שביצעתי העליבו אותי וגערו בי בכל הזדמנות, עם אחת מהן הייתי תחילה ביחסים טובים אבל היא התגלתה בהמשך בתור המלשינה הראשית.
הרב אמר שהזדקקות של אדם לתמיכה רגשית היא רצון שלילי כי הדבר תורם להתפתחות האגו. למי שיש ספקות לגבי העיסוק ב”רוחניות” זוהי תוצאה של ירידה רוחנית ואין צורך שישוחח עם האחרים כדי לא לגרום גם להם לירידה, אם מישהו מנסה לשוחח על הנושא עם חבריו לקבוצה יש להימנע מלדבר אתו. לא פעם נאמר שאין לקיים קשר עם מי שעוזב את הקבוצה כדי שהוא לא יכשיל את שאר חברי הקבוצה.
למרות שהתלמידים דיברו ללא הפסק על “אהבת חברים” ועל אחווה ואחדות בין חברי הקבוצה, מי שחווה מצוקה אישית הסתכן בהלשנה ונידוי ומי שהחליט לעזוב כולם התנתקו ממנו באופן מידי ואיש לא העז להיזכר בו.
רוב הזמן נמנעתי מלשוחח על רגשותיי. לא כל חברי הקבוצה היו רעים אלי, פגשתי אנשים שהיו בהחלט נחמדים אך גם איתם חששתי לדבר כי בעקבות מדיניות ההלשנה הרווחת במקום לא ידעתי במי לבטוח.
לפעמים ניסיתי להציג שאלות בפני התלמידים הוותיקים, אבל הם תמיד ענו בנימה מתחמקת והעדיפו להימנע משיחות ארוכות.
בזמן שעבדתי הרב היה נוהג לגשת אלי כדי לטפוח לי על הכתף או ללטף את ראשי ונתן פידבקים חיוביים על העבודה, הוא העניק לי יחס אוהב כאילו הייתי הנכדה שלו.
תקופה קצרה לאחר שהתחלתי לעבוד ניגשתי אל הרב ואמרתי שלמרות ההבטחה שלו לעזור לי לתקן את ליקוי הדיבור לא חל שיפור ואינני יודעת כיצד יש להתמודד עם הבעיה. הרב אמר שכדי לתקן את הבעיה אני צריכה להתחתן.
חשבתי שכוונתו של הרב היא שאם יהיה לצדי גבר אתו אבנה זוגיות ארגיש יותר ביטחון עצמי והדיבור ישתפר. באותו הזמן הייתי  עדיין חדשה במרכז הרוחני וטרם הספקתי לקלוט את המטרה האמתית לשמה הובאתי אל הקבוצה, אז עדיין לא ידעתי שדברים הנאמרים על ידי הרב יש לקבל לא כהמלצה אלא כפקודה.
להמשך:
האמת מאחורי הרוחניות העכשווית- חלק ד

בגלל מחסור בתקציב ה”מרכז הישראלי לנפגעי כתות” בסכנת סגירה,
לתרומות לחצו כאן

עוד מהבלוג של ויקטוריה שני

שלום לכולם שמי ויקי סולקיס ואני רוצה להיות סופרת

היי לכולם, אני ויקי או ויקטוריה מה שמתחשק לכם ושאיפת חיי היא להוציא ספר לאור ולהצליח בתור סופרת, בנוסף לכך אני כותבת גם סיפורים קצרים וטורים אישיים. בחרתי לעצמי את שם העט ויקטוריה שני, מכיוון ש"שני" הוא למעשה קיצור של...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

קמפיין #שונה_ומיוחד - לקידום סובלנות לאנשים עם מוגבלויות וצרכים מיוחדים

אתם בוודאי קוראים את זה וחושבים לעצמכם, איך זה קשור אלי? אני אדם בריא ללא שום מגבלה ויש לי חיים טובים אבל כל מה שנכתב כאן הוא מסר ממני בשבילך. "צרכים מיוחדים" זאת לא מחלה שיש...

תגובות

פורסם לפני 6 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה