רוצי, רוצי את יכולה, אמרתי לעצמי. אז עפתי על זה.

אם בגיל הנעורים הייתי מתבקשת לכתוב מכתב לעצמי בגיל 40, סביר להניח שהייתי כותבת, בין השאר, אמא לשלושה או ארבעה ילדים, מורה לחינוך גופני עובדת במרץ, אוהבת להיות בתנועה… בהכל הייתי צודקת אבל לא הייתי מעלה על דעתי לכתוב לעצמי שאני ארוץ. כן, ארוץ. אנעל נעלי ספורט ואצא לרוץ כשהמטרה היא 10 ק"מ 15 ק"מ… שעה רצופה ואפילו קרוב לשעתיים רצופות של ריצה. זה בטח משהו שהיה, אז, קורע אותי מצחוק.

החלטתי לבדוק מה זו "ריצה".  פעם, בהיותי אתלטית צעירה, ריצה הייתה עבורי אותה פעילות שהוגדרה "חימום" לפני אימון אתלטיקה קלה.  ריצת חימום של 2-3 ק"מ.  הייתי מפורקת.  לא הבנתי למה אני צריכה לרוץ כל כך הרבה כשבעצם כקופצת לגובה מסלול הריצה שלי לעבר מזרון הקפיצה היה קצר מאוד.  מה קצר 7-9 צעדים מסוגננים, מהירים עם כח, תלוי בגובה הרף.   ריצת החימום הייתה עבורי סיוט שלא יתואר.  מה שנקרא, למה מגיע לי כל הטוב הזה…

קרדיט צלם: גל חכם, צלם חובב בתחילת דרכו

מה זו אותה פעולת רגליים שמגייסת את כל שרירי הגוף שנקראת ריצה?

ריצה היא צורת התנועה המהירה ביותר של בעלי רגליים. להבדיל מריצה בה יש מצב ששתי כפות הרגליים באויר  בהליכה תמיד כף רגל אחת נוגעת בקרקע.  הריצה היא מקצוע מרכזי בענף האתלטיקה והיא מרתקת אליה מליוני אנשים ברחבי העולם.  גמר ריצת ה 100 מ' באולימפיאדה זוכה לצפיות שיא.

נשאלת השאלה מה מביא בנאדם, יום אחד משום מקום, להחליט לנעול את נעלי הספורט ולרוץ.

אנשים שבכלל לא חשבו לרוץ ואפילו ההיפך הוא הנכון:  שונאים לרוץ. רק המחשבה על המאמץ של הריצה גורמת להם סבל רב ולהתעייף.
נכון שאומרים שהצלחה בריצה מגיעה מהראש, אבל לא רק.  אין ספק שיש צורך בבריאות תקינה, שיפור בכושר גופני, ויכולת לעמוד בתכנית אימונים.
הריצה בימנו אינה נחלתם של ספורטאים בלבד.  היא תפסה את כלל האוכלוסיה והפכה להיות ספורט שמושך אליו עשרות אלפים.   סוליסטים (שרצים לבד), קבוצות ובכל ואריאציה אפשרית.  נועלים נעלי ספורט ורצים.  עשרות אלפי רצים במירוצים השונים מוכיחים שריצה הולכת ותופסת מקום של כבוד בשעות הפנאי שלנו ללא הבדל גיל,מין ומצב משפחתי.  אמהות לילדים, אנשי עסקים, מנכ"לים, אנשי חינוך, כולנו כמהים לעוד שעה פנויה ביממה וחושבים על השעה ה 25 כדי להספיק עוד קצת, אבל לא מוותרים על האימון השבועי, הריצה כמובן.

ריצה - מצב שבו שתי הרגליים באויר. התנועה המהירה ביותר של בעלי הרגליים. צילום: גל חכם

שאלתי חברים מקבוצת הפייסבוק שאני חברה בה "קבוצת חובבי ריצה" מה הדבר שהביא אותם לרוץ.  ביקשתי שיחזרו לאותה נקודה שבה הם עברו מהליכה לריצה או בכלל נעלו את נעלי הספורט והתחילו לרוץ.

Vladi Ripin, אמר שהתחיל לרוץ בעקבות פרידה ולא הרחיב..

Ester Ochigava Moshe – מספרת:
אחרי שינוי בתזונה וירידה של 20 קילו, אימצתי את דרך החיים הבריאים.  החלטתי לעסוק בספורט שהכי נגיש לי: הליכות.  כשלא הצלחתי להתמיד בהליכות החלטתי להציב מטרה לעצמי ולהשתתף במירוץ, הקצבתי לעצמי שנה ליעד- ריצה של 10 ק״מ. הורדתי תכנית אימונים של 12 שבועות, בקושי הצלחתי לרוץ חצי מטר בהתחלה, אבל זה אתגר אותי, כשהגוף התחיל להתחטב, ובסוף כל אימון ההרגשה הייתה בעננים ושל סיפוק עצמי, התמדתי, המטרה כבר הפכה לדרך חיים. השתתפתי במירוץ בדיוק שנה לאחר מכן, מאז אני נרשמת לכל מירוץ אפשרי… והאהבה לריצה רק גדלה, כך גם הגאווה העצמית שמבטטת כורסא הפכתי ליועצת בקרב חבריי לספורט.

Shimrit Shulman, בת 33, צלמת במקצועה, אמא לשלושה ילדים מספרת:
אני נכנסתי לריצה בלי כוונה. קיבלתי החלטה להרשם להולמס פלייס כשראיתי השתקפות שלי בחלון ראווה ונבהלתי איך השמנתי כל כך. בעבר הייתי עושה המון ספורט, ובשנים האחרונות (עד לפני שנה) התפדלאתי עם כל התירוצים של 3 ילדים, בעל, בית ועסק. באותו יום שראיתי את ההשתקפות ונפל האסימון החלטתי לפנות את זמן הטלויזיה בערב אחרי שהילדים ישנים לספורט ונרשמתי. התחלתי מהליכות על ההליכון, והרגליים רצו לבד. כנראה הגוף זכר. מאז והלאה זה כבר אתגרים קטנים שעשיתי לעצמי, כל פעם הגברתי את זמן הריצה לעומת ההליכה עד שההליכה נעלמה.שמרית פתחה את קבוצת חובבי הריצה בפייסבוק ומנהלת אותה.

היעד של שמרית: חצי מרתון תל אביב 2014

האתר של שמרית

Niv Sadovsky, בן 33 אב לשני ילדים, סמנכ"ל תפעול בחברה משפחתית מספר:
אני התחלתי לרוץ לראשונה לפני כעשור, חבר רץ 2000 סתם למדידה ואני הצטרפתי, לאחר שהוא טען שאני יכול לרוץ הרבה יותר מהר – עשינו התערבות שכללה אימונים וזמן מטרה.  במהלך הריצות התאהבתי בתחושה ורציתי להתחיל לעלות מרחקים – לצערי לא עליתי בסרגל מאמצים נכון, גרמתי לדלקות בברכיים והפסקתי לרוץ עד לשנה שעברה.  לפני המרתון תל אביב האחרון דיברתי עם חבר שרץ קבוע חצי מרתון וכל פעם חשבתי מתי שהוא לחזור לרוץ, עד שביום המרתון לקחתי את הילדים לגן ביקשתי רשות מאשתי ובאופן ספונטני הצטרפתי לריצת ה 4.2 ק"מ.מאז האהבה לריצה חזרה ואני מעלה כל הזמן קילומטרים במטרה להגיע ליעד שלי שהוא חצי מרתון.  בינתיים אני מסתכל על המכוניות עם המדבקות של 21.1 או 42.2 ומקנא!

היעד של ניב: חצי מרתון תל אביב 2014

אורית כהן-בטש, בת 34 אמא לשתי בנות, חשבת שכר בחברת הייטק מספרת:
הייתי מנויה בהולמס פלייס פימילי חיפה והתחלתי ללכת / לרוץ בחדר כושר + שיעורי זומבה, נגמר המנוי ולא רצינו לחדש אז חיפשתי תחליף ומצאתי את הריצה. אצלי לקח קצת זמן להבין שאני נהנית מהריצה ושהתחושה אחרי הריצה מוציאה שוב מהבית.הייתי רוצה לרוץ מס' פעמים גבוה יותר אבל אני קשובה לגוף שלי ורצה לפי היכולות שלי.

היעד של אורית: להגיע למרחק ריצה של 10 ק"מ

Einav Margalit, בת 31 עוסקת בתחום הנדל"ן מספרת
אני תמיד הייתי ילדה מלאה/שמנה וגדלתי לנערה ואישה כזאת. תמיד כשהייתי נוסעת ורואה את האנשים רצים בשבת בבוקר או באירועי ריצה גדולים שהיו, הייתי חושבת לעצמי מה עובר על המשוגעים האלו, עד כדי כך משעמם להם…. אבל בלב קינאתי קצת וקיוויתי שאולי מתישהו… לפני שנתיים בערך, היה לי סוויטצ בראש ואיכשהו דברים התחילו לזרום וירדתי די הרבה במשקל ופתאום היה לי קל יותר לעשות דברים ולהתאמן. אחרי שכבר ירדתי כמות יפה במשקל וכבר נכנסתי לכושר מסוים, החלטתי שאני רוצה לנסות לרוץ, זה היה בערך חצי שנה לפני מרתון ת"א האחרון, שמתי לעצמי מטרה לנסות להצליח לרוץ עד המרתון ואם אני אהיה במצב סביר אז להירשם ובאמת התרגשתי והתלהבתי מההחלטה הזאת. מדריך כושר שפניתי אליו כדי שיבנה לי תכנית אימונים מתאימה לא האמין ביכולת שלי לרוץ וזה גרם לזנוח את הרעיון.  אחרי חודש וחצי באימון בו התבקשתי לרוץ 400 מ' סיימתי אותם כשאני "בשלבי גסיסה מתקדמים" ולא הבנתי איך אפשר לרוץ את זה.  לאט לאט המרחק לא נראה נורא כל כך ואפילו גדל. בשנה שעברה במרתון תל אביב עשיתי לראשונה את מקצה ה 10 ק"מ.  רצתי 10 קילומטרים רצופים!!

היעד של של עינב: לרוץ גם השנה את מקצה ה 10 קילומטרים במסגרת מרתון תל אביב

אני, אני משתעשעת במחשבה שפעם אמרתי לעצמי שבגיל 42 ארוץ מרתון… קילומטר לכל שנה.  סביר להניח שזה לא יקרה.  את גיל 41 חציתי לא מזמן אבל מי יודע.  אני בדרכי לחצי.  לרוץ התחלתי לפני שנה וחצי כשמיכל ואני החלטנו "לעשות משהו" יחד.  אז נרשמנו למירוץ נייקי וגם למירוץ למליון.  במירוץ למיליון הוזמנו לאודישן הראשון ובזה זה הסתיים (הפסד שלהם) ואת מירוץ נייקי עשינו יחד כשאנחנו חוצות יד ביד את קו הגמר.  את נייקי השנה רצתי לבד.  מיכל מאז לא רוצה לשמוע על ריצה.  השנה ויתרתי לה בגלל סיבות מקלות… אבל בשנה הבאה  זה כבר יהיה סיפור אחר.

שיא חדש... צעד ועוד צעד ועוד צעד בדרך אל המטרה...
שיא חדש ל 10 קילומטרים. ניצחון קטן בדרך...
ועוד שיא אחד קטן (גדול) בדרך...

נשים אחרי לידה, במידה ואתן רוצות לרוץ מומלץ להיוועץ ברופא ולוודא שהכל נמצא במקומו (לשלול צניחת רחם, היפרדות דופן הבטן).  חכו 12-16 שבועות לפני שאתן מתחילות לחזור לריצה וגם אז בהדרגתיות עם המון הקשבה לגוף.  לעבוד במקביל על חיזוק שרירי רצפת האגן והשריר הרחב של הבטן.
טיפ למניקות: לשאוב חלב לפני הריצה או להניק לפני הריצה.  בסיום פעילות גופנית הטעם של החלב נהיה חמצמץ, עובר אחרי שעתיים שלוש, אבל אם התינוק שלכן אנין טעם זה יכול לא להיות לטעמו.

מקצוע הריצה הפך למשגשג ביותר ויש גאג'טים לרצים החל מביגוד ריצה ייחודי, נעלי ריצה, חגורות למים ואמצעי נראות לרצים לפני שהשמש זורחת או אחרי שהיא שוקעת.  זו תורה שלמה.   אבל את זה נשאיר לפוסט אחר בעניין.
בין אם אתם רצים בחוץ או על הליכון, יש לכם מטרה או שאתם סתם רצים את הריצה השבועית שלכם, נסו ליהנות מזה, שמרו על כללי בטיחות וכמובן בהצלחה בהגעה ליעדים והמטרות שהצבתם לעצמכם.
ואם אתם רצים, אני מזמינה אתכם לספר על דברים מעצבנים שקורים לכם בריצה

הצטרפו לדף הפייסבוק שלי

סטודיו ספורטיבית, התעמלות נשים, נשים בהיריון ואחרי לידה.
ואוליי עוד יעניין:
שרית כהן חכם
לאן את רצה אני שואלת את עצמי בכל פעם מחדש.לאן יש לך לרוץ?שואלים אותי. לא עדיף לך ללכת? זה גם יותר בריא, מצקצקים. אוליי תוותרי (המהדרין). מה יש לך עם השיגעון הזה של הריצה? איך יש לך כח לרוץ?הריצה... ב 2012 התחלתי בתור אתגר עם חברה ומאז זה נשאר. הפך לתחביב, הפך לדרך חיים. הריצה מתנהלת במקביל לחיים. היא חלק מהחיים. מלמדת ומשקפת את החיים עצמם. את הרגעים הקשים, את ההצלחות, המלחמות, וויתורים, פציעות, יעדים, מטרות, חברים, ויותר מכל את המשפחה.בלוג שנכתב בזיעה עם שתי רגליים על הקרקע.תפעילו שעון... מתחילים.