הבלוג של ורד קורן- פשוט לעצב לבד

veredkoren

עדכונים:

פוסטים: 3

החל ממאי 2019

בעל, בית, 2 ילדים וחתול?

23/05/2019

כשהייתי בתיכון, אולי בת 16, בדרך חזרה מיום ארוך בבית הספר, חברה סיפרה לי על קרובת משפחה שהרופאים אמרו לה שהיא לא תוכל להיכנס להריון, ואני חשבתי לעצמי כמה נוראי עבור מישהי לרצות ילד, ולא להצליח להיכנס להריון, ואיך ברגע הזה, שאומרים לך אי אפשר, את רק רוצה יותר. ואולי בכלל עדיף מראש לא לרצות, כדי לא להתאכזב (פולניה, שלום) באותו רגע שאלתי את עצמי את השאלה העמוקה הזו: האם את רוצה ילדים משלך?

עשור שלם טענתי שילדים הם כפויי טובה, נותנים ונותנים להם והם לא מעריכים, אמרתי שאני לא מעוניינת לעשות ילדים, אבל אף אחד לא לקח אותי ברצינות. החברות שלי צחקו, ההורים אמרו שיעבור לי, ואחותי אמרה לי שיום אחד אקום בבוקר ולא תהיה לי ברירה, אני פשוט ארצה תינוק כל כך, ולא אוכל לשלוט בזה. היו ששאלו אותי מי יטפל בי כשאהיה מבוגרת? ואני עניתי שמה אם אני לא אהיה מבוגרת? והאם כל הילדים מטפלים בהורים בבגרותם?

עשר שנים מאוחר יותר, ישבתי לחגוג עם חברות טובות את סיום התואר הראשון, כולנו היינו בזוגיות, ושתיהן חיכו בקוצר רוח להצעת נישואים. כששאלתי מה בוער להן, בעיניים בורקות הן שלפו מיד מילים של כמיהה לאימהות. היינו בנות 26, ואני הרגשתי עוד ילדה בעצמי, ובדיוק קיבלתי את החופש שלי בחזרה מהאוניברסיטה, איך אפשר עכשיו לתת אותו במתנה בחזרה?

השנים עברו, החברות התחתנו, נולדו להן ילדים, ואני הייתי מתבוננת מהצד ותוהה איפה העיניים הנוצצות שלהן עכשיו? ואז התחילו שאלות להישאל: מה עם בעל, בית, ילדים, חתול? אז התחלתי להגיד שיום אחד. בטח עוד שנתיים. לא בכלל לא, מפתאום בכלל לא. פשוט לא עכשיו, אבל יום אחד.

בעיניים נוצצות l קרדיט לצילום: סטודיו גרוטסקה

בעיניים נוצצות l קרדיט לצילום: סטודיו גרוטסקה

היה איזה רגע שהבנתי שלבד אני לא אעשה את הצעד הזה, ושאם כבר ילדים, אז עם שותף, שייקח חלק, אולי ידחוף בעצמו לכיוון, וזה יכניס אותי למסלול הזה. אז התחתנתי. היה יום מקסים, עם עיניים נוצצות. ולקחנו חתול. והחלטנו שנעשה ילד, אבל לא עכשיו, מפתאום עכשיו, בטח עוד שנתיים, עברו ארבע, ואז נפרדנו.

היום, בגיל 37, גרושה ובלי ילדים, אני מוכנה להודות סופסוף, שביום ההוא, בשמש, בדרך הביתה מבית הספר, הבנתי שאני לא רוצה ילדים, באמת לא רוצה. אני יכולה להודות בזה, כי אחרי 20 שנה שחששתי ממה זה אומר עליי, הבנתי בשנה החולפת שזה לא הופך אותי לפחות נשית, או אימהית, או אנושית. אני אוהבת את האחיינים שלי, כשאני שומעת על ילד שצוחקים עליו שהוא שמן- אני רוצה לקפוץ להגנתו, כשאני שומעת על ילד שננטש- אני רוצה לחבק ולהאכיל אותו. אני פשוט לא צריכה שהם יצאו מהגוף שלי, או שיהיו שלי לתמיד. אני אוהבת את החיים שלי ככה, חופשיים, כמו שהם.

הכותבת בעלת הסטודיו פשוט לעצב לבד, הנותן שירותי יעוץ לעיצוב הבית

עוד מהבלוג של ורד קורן- פשוט לעצב לבד

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 4 weeks
תצוגה מקדימה

פשוט לעצב לבד

אני לא אשכח את החרדה שאחזה בי כשסיימת לעצב את הבית שלי. הכל היה מושלם מבחינתי, אבל חששתי שבן זוגי היקר (דאז) יתנגד ויחריב את כל התכניות שלי. אבל הוא דווקא הסתכל בשתיקה, שאל כמה שאלות, וסיכם ב"אהבתי, ממש אהבתי!". שנייה לפני...

תגובות

פורסם לפני 3 weeks

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה