הבלוג של ורד פישביין

עוד יום רביעי…

אחזו בידי והצטרפו אלי למסע מרתק חוצה שמים, ארץ, דמיון ומציאות שהחל מאז אותו "יום רביעי..." אז קיבלו חיי תפנית שאינה מאפשרת שחזור של אף מצב קודם. ביום סתמי של אמצע השבוע, נפטר בן זוגי בעת ריצת בוקר בפארק הירקון. מותו של... +עוד

אחזו בידי והצטרפו אלי למסע מרתק חוצה שמים, ארץ, דמיון ומציאות שהחל מאז אותו "יום רביעי..." אז קיבלו חיי תפנית שאינה מאפשרת שחזור של אף מצב קודם. ביום סתמי של אמצע השבוע, נפטר בן זוגי בעת ריצת בוקר בפארק הירקון. מותו של אב שלושת ילדי, טייס קרב, רו"ח, יזם, יו"ר הטוטו בהתנדבות, סוקר בכל אמצעי התקשורת ובהלווייתו נכחו אלפים שיותר מכל הגדירו אותו כ"אדם אוהב אדם". הגדרה זו דחפה אותי אל מסע חדש הבוחן את סביבתנו לא מזווית השכול אלא דווקא בפריזמה אופטימית של הסתכלות על "החיים".

עדכונים:

פוסטים: 52

החל מאפריל 2016

אני סבור שהחיים הם ריצת מרתון אולי במקרה שלי רק חצי

15/03/2017

[youtube jbNcSlGGyj4 nolink]

זה יום ההולדת שלי אז אני שמח… לרוץ בתוך העיר העתיקה זו תחושה הכי קרובה לאלוהים

(מרתון Winner ירושלים מרץ 2015 – ערוץ ONE)

אני סבור שהחיים הם ריצת מרתון.

מן הפנינג ענק. ג’וגינג למרחקים ארוכים המוביל לדרכים לא נודעות המציבות בפני הרץ אין ספור אתגרים, הנאות וקשיים.

אהבתי להביט באשתי כשהייתה רצה.
יש לה סגנון קל, מרחף. אני נשבע לכם שהיא מסיימת 10 קילומטר ללא טיפת זיעה אחת. “ממש איילה“, נהגתי לומר לכל סובבי. על סגנון הריצה שלי, אמרו הסובבים, כי הוא ניחן בדפלציה של סטייל. כל צעד מגושם ומלווה בנשיפות  כבדות. עם יד על הלב זה פשוט לא נכון,”פאטה מורגנה”, תעתוע מיותר היוצר רושם מוטעה. למה? כי במהלך חיי הקצרים גמעתי אין ספור מרתונים מאתגרים עד כלות הנשיפה ובכל פעם התרוממתי מהם זקוף ומאושר מחדש!

גם קוף יכול להיות טייס, השאלה כמה זמן ייקח ללמד אותו“.
לא תאמינו אבל זו היתה האמרה הראשונה שהשמיעו באזני כשהתגייסתי לקורס טיס. 
שנאתי לרוץ ויותר מכך לא אהבתי להזיע. אולי משום כך התנדבתי לחיל האוויר ולא לצנחנים. מה שכן, מאותה שניה בה הייתי נתון לאיום “הקוף”, זינקתי בריצה ארוכה, סבלנית ושקדנית.
רק כך“, אמרתי לעצמי, “אגיע לשתי מטרות: הראשונה, להוכיח לעולם שאני לא “קוף”, והשנייה להיות טייס“.

חוש ההומור של אשתי התאים לי כנעל ריצה לכף רגל.
באחת הפעמים  הרבות בהן דיויד פואנטה, הנשיא והמנכ”ל האגדי של Office Depot USA, השמיע באוזניה את הסיפור שאהב אודות הטייס הישראלי והחוצפן שסירב לקבל “לא” כתשובה, וכתוצאה מכך הוא, דיויד, מצא עצמו בְּעַל כָּרְחוֹ כשותף שלי, אשתי הגיבה מיד: “דיויד, זו בדיוק הסיבה שהתחתנתי עם הבחור – הוא פשוט לא קיבל “לא” בתור תשובה“.

זה נכון. אני שולל ביטול הזדמנויות בשל קשיים ומכשלות.
אני במיוחד מאותגר כשמישהו אומר לי “לא”. לכן, באמת ובתמים התענגתי על כל צעד ושעל במסע המרתק הזה  שנקרא – חיים. ואלה אכן, היוו עבורי סוג של ריצה ארוכה ומדהימה.

המרתון האחרון שלי….
כשאני מסתכל על נקודות זמן מהמקום הנורא בו אני מצוי כעת, תמוה בעיני שהמרתון האחרון בו השתתפתי היה גם ביום ההולדת האחרון אותו חגגתי. מרתון Winner ירושלים, יום שישי ה-13 במרץ, 2015.
אני אוהב את העיר הזאת. אוהב לרוץ בה. לאורך 10 הקילומטרים הארוכים, טפטפו  רגלי אין סוף אֶגְלֵי זיעה. רֵיאוֹתַי זינקו ממקומן בחיפוש נואש אחרי חמצן, ועיני תרו נואשות אחר נקודת הסיום ודמו יותר למַכָּ”ם משוכלל שאינו מפסיק לעבוד. קשה אין ספק!
אלוהים, כמה קללות ירקתי על העליות התלולות שאינן מסתיימות. אבל, ממש כמו שהביס האחרון בפיתה ספוגה בשָׁוָואָרְמָה הוא הערב ביותר לחיך, כך גם הצעד האחרון בסיום הריצה. נגיעה של אושר בקצה הצוק.

חגגתי 57 באותו יום והייתי שוב מאושר.
קודם כל, זה יום ההולדת שלי. אז אני שמח“‘ אמרתי לספורט ONE, “ולרוץ בתוך העיר העתיקה זו תחושה הכי קרובה לאלוהים“, הוספתי.

בערבו של ליל שבת ה-13.3.2015, הסתיים מרתון שנת ה-56 שלי והתחלתי את ריצת ה-57. הפעם בכושר שיא. הערב ההוא זכה גם לגוון אַרְטִיסְטִי הקשור לטיסת הסולו הראשונה שלי. איזה צרוף מנצח.

ציירת: דנה נחמד, 2015

ציירת: דנה נחמד, 2015

צודק מי שטוען שבמקרה שלי החיים הם רק חצי מרתון….
האמת, תקלה מיותרת ורצינית במיוחד מפני שנְשִׁיפָתִי החמה האחרונה התרחשה דווקא בעת ריצה…

הבחנתי בכאב עיניה הנוצצות של אשתי בעת שרכנה מעל לאותיות החרוטות.
רציתי לחבקה וללחוש על אזנה: “הכל בסדר”. לספר לה שאמנם לא הגעתי לקו סיום ה-57, ברם, ממש כמו בריצת המרתון הירושלמית ההיא, אני רץ כעת סולו במסלול הקרוב ביותר לאלוהים…

אני ממשיך ללחוש לה שתמיד, תמיד ארוץ לצידה
שיש לי חדשות טובות והמצב הנוכחי אליו נקלעתי גרם לפחות למהפכה בסגנון הריצה שלי.

הפעם, בדומה אליה, ארוץ בקלילות כמרחף בתוך ליבה ובתוך ליבם של ילדי, כמלווה אוהב ותמידי הרואה את המטרה וכובש עוד מרתון מרגש במסע החיים היפים.

הלאה והלאה ארוץ עמם לאורך המסלול כולו, פשוט כדי שגם בלעדי הם יהיו מאושרים.

מרתון Winner ירושלים מרץ 2015 – ערוץ ONE "לרוץ... זו תחושה הכי קרובה לאלוהים"
מרתון Winner ירושלים מרץ 2015 – ערוץ ONE

“לרוץ… זו תחושה הכי קרובה לאלוהים”

עוד מהבלוג של ורד פישביין

עוד יום רביעי...

אחזו בידי גלגלו למעלה כדי לקרא את הפוסט והצטרפו אלי למסע מרתק חוצה שמים, ארץ, דמיון ומציאות שהחל מאז אותו "יום רביעי..." אז קיבלו חיי תפנית שאינה מאפשרת שחזור של אף מצב קודם. ביום סתמי של אמצע השבוע, נפטר צחי פישביין, בעת...