הבלוג של ורד פישביין

עוד יום רביעי…

אחזו בידי והצטרפו אלי למסע מרתק חוצה שמים, ארץ, דמיון ומציאות שהחל מאז אותו "יום רביעי..." אז קיבלו חיי תפנית שאינה מאפשרת שחזור של אף מצב קודם. ביום סתמי של אמצע השבוע, נפטר בן זוגי בעת ריצת בוקר בפארק הירקון. מותו של... +עוד

אחזו בידי והצטרפו אלי למסע מרתק חוצה שמים, ארץ, דמיון ומציאות שהחל מאז אותו "יום רביעי..." אז קיבלו חיי תפנית שאינה מאפשרת שחזור של אף מצב קודם. ביום סתמי של אמצע השבוע, נפטר בן זוגי בעת ריצת בוקר בפארק הירקון. מותו של אב שלושת ילדי, טייס קרב, רו"ח, יזם, יו"ר הטוטו בהתנדבות, סוקר בכל אמצעי התקשורת ובהלווייתו נכחו אלפים שיותר מכל הגדירו אותו כ"אדם אוהב אדם". הגדרה זו דחפה אותי אל מסע חדש הבוחן את סביבתנו לא מזווית השכול אלא דווקא בפריזמה אופטימית של הסתכלות על "החיים".

עדכונים:

פוסטים: 52

החל מאפריל 2016

האם נמשיך למכור כפי שנוהגים בעולם באותו המקצוע העתיק

01/02/2017

‏ amona2

קיימת אצלנו מן תאווה בלתי נגמרת שגם הגיונית אינה מוסברת לתעב אחד את השני עד הקצה

אנו מן “עַם בָּטָרִיָּה” שיש לו פלוס ומינוס אבל לעולם אינו מניב “משחק אפס”. “פרושים” נגד “צדוקים”, “חסידים” מול “מתנגדים”, “מזרחיים” נגד “אשכנזים”. וגם שם בגולה זה “איפאק” (AIPAC) נגד “ג’יי סטריט” (Street J), “אורתודוקסים” נגד “רפורמים”.
בקיצור פִּתְרוןשלום” מול פִּתְּחון מלחמה.

נפשנו אינה יודעת שובע וככל שאנו מייצרים יותר ריבים, חילוקי דעות ושסעים, כך אנו פורחים וסבורים שכך בונים את הבית השלישי, כשבפועל במו ידינו אנו מקדמים “יזמות של חורבן“.

מילותיו של יוספוס פלביוס מסבירות טוב מכל את מחיר “שנאת החִינָּם“, שהחריבה בסופו של דבר את ירושלים והמקדש השני, יכולות להישמע כסיפור היסטורי שהיה ונגמר, אִלְּמָלֵא קם לנו נביא אחר בשם בנימין תמוז אשר בדרך מופלאה תיאר עוד בשנת 1984 בסיפור נדיר – “פונדקו של ירמיהו“-  את שעתיד לקרות לנו כל כך מהר:

כבר בימיו של ראש הממשלה הראשון, באמצע המאה שעברה, ראו היהודים החרדים, שומרי המצוות, שהם מיעוט שבמיעוט במדינה: אחד לעשרה בערך. והיו ביניהם שחלשה דעתם וכמעט שהסכימו בלבם להתפשר עם החילוניים. אבל עד מהרה עמדו להם רווח והצלה ממקום שלא קיוו לו. מן החילוניים עצמם.

אותם תשעים אחוז של חילוניים היו שונאים זה את זה שנאה עזה, וכמעט שהביאו כליה על עצמם, עד שבאו החרדים ואמרו: אנחנו נציל אתכם ממגיפה גמורה; אבל אם נגזר עלינו למכור את חסדינו בכסף – נמכור לכל המרבה במחיר, כפי שנוהגים בעולם באותו המקצוע העתיק” (28).

הקיצוניות והדבקות באידיאולוגיות שבשמן מונף לו דגל ישראל, אהבת הארץ והפטריוטיות, עִיוְורוּ את ההיגיון הבריא, שרתו את הפוליטיקה המלוכלכת ובעיקר מובילים אותנו בדרך בטוחה אל האבדון – שם כידוע אין מקום להיגיון !!!

עַמּוֹנָה היא יציר כפיה של אותה דרך שסופה התרסקות מקצהו של צוק. עַמּוֹנָה, היא הדוגמה המופלאה לכיצד פוליטיקה יוצרת “הַמּוֹנָה” ונותנת הֶכְשֵׁר לאִיּוּד שלטון החוק ולהתנהלות שכמוה כתרבות ההָמוֹן, עֶרֶב רַב ואֲסַפְסוּף.

כ-2,739 שנים חלפו מאז היינו 12 שבטים. אך נראה כי מאז הכרומוזום היהודי שלנו אינו מפסיק להתחלק ולתעב. נלחמנו, בנינו, הוגלינו, חזרנו, בנינו וחוזר חלילה. כמו שאומרים: “בטבע יש חוקים”.

בכל פעם, כתוב שעשינו את “הרע בעיני ה’”. אולם, גם לחילוני טהור ברורה הידיעה ש”הרע” בעיני היושב במרומים אינה כרוכה בתפילות ופולחנים, כי אם מוטבע בבסיס האידיאה של “בין אדם לחברו” עד כדי כך שיום התענית הקדוש ביותר הוקדש לרעיונה.

“פונדקו של ירמיהו”, סיפורו המופלא של בנימין תמוז, נראה ב-1984 כנבואת אימים, הופך כיום לנבואה המגשימה את עצמה ואותנו ל”פונדק הרוחות”.  ואין מנהיג אחראי, נבון, רב עוצמה, בעל חזון ובעיקר כזה הניחן באומץ ונכונות לוותר על תועלת עצמית, שידע לשים לכך קץ.

האם נמשיך להתנהל “כפי שנוהגים באותו המקצוע העתיק” כל הדרך למצדה שנייה, ואז, רק אז זה יפסק!??

amona3

עוד מהבלוג של ורד פישביין

עוד יום רביעי...

אחזו בידי גלגלו למעלה כדי לקרא את הפוסט והצטרפו אלי למסע מרתק חוצה שמים, ארץ, דמיון ומציאות שהחל מאז אותו "יום רביעי..." אז קיבלו חיי תפנית שאינה מאפשרת שחזור של אף מצב קודם. ביום סתמי של אמצע השבוע, נפטר צחי פישביין, בעת...