הבלוג של ורדה מיניביצקי

vardamnv

עדכונים:

פוסטים: 13

החל מפברואר 2015

זה לא קל להמשיך את החיים ללא הבן שהלך לאיבוד. זה איבוד נפשי שלו וגם שלנו, שלי ושל יהושע/שוקי, בעלי, ושל בנותינו: אפרת ואביטל.

הרבה ממעשי נובע מהמחשבה עליו.

כשדניאל נעלם, בתחילה קצת כעסתי. כן, כעסתי עליו. הבנתי שסבל, אבל באותו הרגע לא הבנתי את הצורך שלו לעזוב. כעסתי גם מכיוון שגיליתי שלקח את כרטיס הישראכרט היחיד  שלי. הוא ידע את הקוד הסודי מכיוון שנהג להשתמש בכרטיס הזה כבשלו, ברשותי, כמובן. הכסף  שמשך באמצעותו מהכספומט היה שייך לו, אבל הכרטיס והחשבון היו שלי, לא הבנתי למה עשה דבר כזה מבלי ליידע אותי.

כשלא שב לאחר כמה ימים, כבר הבנתי למה אנחנו נכנסים, אבל עדיין לא ממש. עדיין לא חוויתי את הגעגועים לבן ששבעה חודשים אין כל מידע ממנו ולא יודעים מה עלה בגורלו. (ב- 11 במאי ימלאו שבעה חודשים)

טיול לארצות הברית וחתונה של ליאורה וגיא  3 באוקטובר 2010 148  תמונה שצולמה לפני כמה שנים באירוע עם אפרת ואביטל

כמה מהחברות הטובות שלי שרצו אך ורק את טובתי, כמובן, ייעצו לי בתחילת “המסע הזה” לקחת “רסקיו” (באנגלית:  to rescue   -  להציל). זו תרופה צמחית להצלה מהירה ממצבי לחץ.

אבל אני הרגשתי שאני מתנהגת בצורה שקולה והגיונית. הרגשתי שאני שולטת היטב במצב העניינים. הגיעו אלינו הרבה אנשים במשך השבועות הראשונים, כל הזמן הייתי עטופה. למעשה, אהבתי מאוד לדבר על דניאל ולספר את הסיפור שלו שהוא בעצם גם שלי.

גם הלילות עברו בצורה טובה, כל היום דיברתי וארחתי אנשים, ובלילה הייתי די תשושה.

אני זוכרת שיום אחד, לאחר שהלכה אחת מהחברות שהציעה לי מסטיק רסקיו , מצאתי על הספה היכן שישבה, מסטיק אחד שנפל לה מקופסת המסטיקים שהיא עצמה השתמשה בה. וחשבתי בליבי, אולי לשמור אותו, אבל אמרתי לעצמי, הרי אני לא מרגישה צורך, אני בסדר, וזרקתי אותו.

אבל בכל אופן, לקחתי לתשומת ליבי את עניין ה”הרגעה” והחלטתי להתייעץ עם אהוד, הפסיכולוג שאיתו התייעצתי כשדניאל חזר בזמנו בתשובה. שהוא יחליט אם צריך לקחת “רסקיו”.

הוא לא שמע על היעדרותו של דניאל, אבל אותי הוא זכר היטב.

הוא זכר שבזמנו, כשרציתי להגיע אליו,  לא יכולתי לחכות לקביעת פגישה. כמו שהיתה בזמנו אימי עליה השלום אומרת עלי בטרוניה אך עם קורטוב של חיוך, בהיותי עדיין ילדה: “עכשיו היא רוצה”!

ולכן אהוד נענה לי מייד וקבע לי תור עוד באותו היום, ועל כך אני מודה לו מאוד. זה היה בשעה לא מקובלת, אבל הוא הבין את הצורך שלי בפגישה איתו. כאמור: “עכשיו”.

ביקרתי אצלו ארבע פעמים מאז שדניאל נעלם, תמיד לפי הצורך שלי, בהתאם למצב הנפשי שלי, כשאני במיוחד עצובה.

בפגישה האחרונה, שאלתי אותו אם אני יכולה לצלם אותו ולכתוב על סיפור הפסיכולוג  בבלוג שלי שבאתר סאלונה. אך הוא אמר שזה מהווה פרסום והרי לפסיכולוגים אסור לפרסם את עצמם. אבל אני בכל זאת רציתי לכתוב משהו שקשור אליו ופתאום נחו עיני על קופסת מגבוני הטישו שמונחים על מין שולחנון קטן, כפי שאתם רואים. המיטה אינה משמשת אותי, אני יושבת ממול.

צילמתי את קופסת הטישו הכחולה, מכיוון שכשאני מגיעה אליו, אני  מניחה אותה על ברכי  ומשתמשת במגבוני הטישו  כדי למחות את דמעותי.

מטליות טישו אצל הפסיכולוג

כבר בפגישה הראשונה הוא אמר לי שאני מתנהגת באופן מפוכח ושקול, והוא שלל צורך בתרופה, אף אם היא צמחית.

בארבע השיחות שהתנהלו בינינו, הוא לא אמר לי משהו שבזכותו התגברתי על היעלמותו של דניאל. למעשה רוב הזמן אני מדברת ובוכה, לסירוגין. לא מתגברים על זה, רק לומדים לחיות עם זה. וגם לא ממש לומדים, זה הופך להיות חלק מחיי היומיום שלי, מבלי שתכננתי והתכוננתי.

אני מגיעה אליו כדי לבכות. והוא יודע, אני לא קובעת פגישה, אני מתקשרת ושואלת מתי אני יכולה להגיע. הוא נוקב יום מסויים בשבוע, ואני עונה: “אני חייבת היום”. כי איך אני יכולה לחכות אם אני עצובה? אני הרי רוצה לבכות עכשיו….

ורדה מיניביצקי

זה הפוסט השישי שאני כותבת בבלוג שלי, והכל קשור בדניאל.

אני רוצה שכולם ידעו שהבן שלי בן ה-35 יצא מהבית שלנו בו גר איתנו , ב- 11 באוקטובר 2014, ומאז לא שב.

כל הבית שלנו היה מלא בדניאל, היתה לו נוכחות חזקה מאוד בבית. הנגינה שלו הדהדה מקומה תשע עד לכניסה לבניין.

איך אני אפסיק לחשוב עליו?! זה לא יכול לקרות!

הקישור לדף שלו בפייסבוק הוא: https://www.facebook.com/danielminivitzki?ref=hl

בבקשה, העבירו ושתפו את מה שכתבתי.

עוד מהבלוג של ורדה מיניביצקי

Thumbnail

רד מהאוטובוס, חמודי

דניאלי, מה קורה פה? זה כבר נראה לי מוגזם, שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים! חמישה חודשים?! דניאלי, חמישה חודשים! הרי רק ירדת לעשן ולשתות קפה! כפי שנוהגים להגיד ילדים (וגם אני...

תגובות

פורסם לפני 6 years
Thumbnail

בנוגע לעליזות ש"תפסה" אותי

לפני כחודש התבקשתי על ידי בתי, אפרת, ללוות את נכדי האהוב, אלוני, לגן, כדי לחגוג את יום המשפחה. ערב קודם לכך, הוא לן בביתנו והשמחה הייתה רבה. מוקדם בבוקר, הכנו אותו, בעלי, יהושע (שוקי) ואני, לבוש ורחוץ היטב, כראוי ליום המשמח הזה....

תגובות

פורסם לפני 6 years
Thumbnail

הבה נצאה במחול

                            גובה 64 ס"מ,   טכניקה מעורבת,  מורכב מ-36 תווים "הבה נצאה במחול", מחול של שאיפה לצמיחה, רצון...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים