הבלוג של ליאת אבוחצירה

ועדת תרבות

עדכונים:

פוסטים: 12

החל מאוגוסט 2012

גיא ויהל משאירים אותי סקרנית לחומרים הבאים, כי בסופו של דבר השירים הם אלה שנשארים ואני מאחלת להם להשאיר באוויר משהו שלא נוכל לשכוח, משהו שאפילו יצליח לקבל פינה בבית המוזיקה שלי ולא רק להציץ מהחלונות

25/11/2012

גיא ויהל (צילום: אוהד רומנו)

פעם בכמה זמן מגיע שיר שנותן לך בעיטה הולמת בבטן ומזכיר לך בדיוק היכן את עומדת היום. בדרך כלל השירים בפלייליסט חולפים ומתחלפים בלי לחשוב יותר מדי על עומק המילים והמלודיה, ולא בגלל שזו לא נטייתי הטבעית, אלא שלרוב מדובר בג’אנק שלא מצליח לחדור את החלונות המאובקים של בית המוזיקה שלי. אין מה לעשות, פעם בדור מגיעה יצירת אמנות שמקבלת מקום של כבוד בסלון הבית הזה, כל השאר הן נוף מתחלף. אמנם המוזיקה שאני מאזינה לה היא די מגוונת וכן, לגמרי אלטרנטיבית – מיינסטרימית, אבל כל היצירות הגדולות בסופו של דבר הפכו מיינסטרימיות מעצם היותן אדירות.

כבר שבועיים שהשיר “רצים באוויר” של גיא ויהל מנגן לי על המקום הכי חשוף, הכי צורב בנשמה. השיר הזה פשוט הזכיר לי את הנקודה שבה אני נמצאת היום, יותר נכון את מסלול הריצה האווירודינאמי שאני מרחפת בו. כמה פשוט ועם זאת עבורי כל כך עמוק.

אין ספק שהשיר הזה מדבר אליי, אבל גיא ויהל הצליחו להפתיע אותי כבר מספר פעמים עם הכישרון המופלא שלהם לגעת ועם הניחוח הבינלאומי של החומרים שלהם. מעט מאוד יוצרים ישראלים מנסים למצוא את הטון הבריטי האלטרנטיבי-פופי אך מעט מאוד מצליחים. יחד עם זאת, בקליפ לשיר “רצים באוויר“ הם הלכו רחוק מדי כשניסו, ללא הצלחה, לחקות את הקליפים של הלהקות האנגליות הגדולות. אבל הם רק בתחילת הדרך, אז זה בהחלט נסלח.

כצמד, מעניין אותי לדעת מי הדומיננטי מבין השניים. איך הם מצליחים ליצור דינמיקה כל כך איכותית? וכמה זמן צמד מוזיקלי צעיר שכזה יכול להחזיק מעמד? בכל זאת, כשמדובר על אמנים זה תמיד מגיע עם כמויות של אגו בעידן בו אנו חיים, בטח כאשר מגיעה הצלחה גדולה, כשבכל הנוגע לצמד הזה אין לי ספק שהם בדרך לשם. ואולי, רק אולי, בשיר המדובר הם בעצם חוזים את סופם?

אז איך בסוף תמיד הם נשארים לבד?

מעט מאוד צמדים הצליחו להפציע בגדול ולהחזיק מעמד. למעשה, בארץ ניתן למצוא את צמד “הדודאים” שהצליחו להחזיק מעמד תקופה ארוכה, גם כאשר החליטו לחבור לצמד “הפרברים” (שאף צמד זה עבר טרנספורמציה עם השנים), ויצרו יצירות איכותיות המושמעות עד עצם היום הזה. אם מוציאים את האף מחוץ לחממה שלנו, הכי קרוב לצמד מצליח שנותר סמל בלתי מעורער למרות כל הפרדות שעבר, הוא הצמד “סיימון וגרפונקל”. אבל גם עליהם עברו תקופות קשות ופרידות חוזרות ונשנות, אחת המפורסמות מביניהן התרחשה בשנת 1969 כאשר גרפונקל החליט בעקבות הצלחתם כי הוא מעוניין בקריירת משחק עצמאית (מישהו אמר אגו?) וב 1972 נפרדו שוב השניים.

בשני מקרים אלה מדובר בנכסי צאן ברזל מן המאה הקודמת. ומה לגבי המאה הנוכחית? ימים יגידו.. בינתיים גיא ויהל משאירים אותי סקרנית לחומרים הבאים, כי בסופו של דבר השירים הם אלה שנשארים ואני מאחלת להם להשאיר באוויר משהו שלא נוכל לשכוח, משהו שאפילו יצליח לקבל פינה בבית המוזיקה שלי ולא רק להציץ מהחלונות.

עוד מהבלוג של ליאת אבוחצירה

תצוגה מקדימה

"פסטורליה בצלילים" - רגיעה צפונית לחובבי המוזיקה בארץ

אני כל כך מעריכה אירועים המוקירים רבדים פתלתלים בהיסטוריה של תרבויות, בכפר הגלובלי בכלל, ובתרבות שלנו בפרט. רק השנה, בשבוע הספר המבורך, התחדשתי לי בשישה כרכים חדשים של פן, אלתרמן ורחל, וכשנחשפתי לסדרת סופי השבוע של תרבות...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

התקפת לב

במופע החדש של אנסמבל "ציפורלה" יש משהו מאוד תיאטרלי-ישראלי, כזה שאוטומטית גורם לך להתחבר לדמויות המתחלפות ללא הרף על הבמה החשופה. ללא תפאורה או סט תלבושות מפוצץ, ככה, נקי, הם מפציעים על הבמה ונותנים את כל מה שיש. חברי הקאסט...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

לאונרד כהן בברצלונה: מנהל שיחות עם אלוהים ומסכם חיים וקריירה

עם פרוץ השנה החדשה, ממש בתחילת החודש הנוכחי, טסתי להופעה של לאונרד כהן בברצלונה. זה לא היה הרעיון שלי. חברה שלי היא דווקא זו שמזריקה אותו לוריד (ולפוסטים בפייסבוק) בכל הזדמנות, והציעה שנלך עם החוויה עד הסוף. ...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה