הבלוג של ליאת אבוחצירה

ועדת תרבות

עדכונים:

פוסטים: 12

החל מאוגוסט 2012

לא יכולתי לחשוב על דרך נפלאה יותר לפתוח את השנה

29/10/2012

עם פרוץ השנה החדשה, ממש בתחילת החודש הנוכחי, טסתי להופעה של לאונרד כהן בברצלונה.
זה לא היה הרעיון שלי. חברה שלי היא דווקא זו שמזריקה אותו לוריד (ולפוסטים בפייסבוק) בכל הזדמנות, והציעה שנלך עם החוויה עד הסוף.

הנטייה הטבעית שלי עם כהן, כמו עם כל המשוררים הגדולים של העשורים האחרונים, היא לפענח מה מסתתר מאחורי המילים הפשוטות, הפצועות, הכואבות:

“את יודעת שחיכיתי,
חיכיתי כל חיי.
יום יום ולילה לילה,
שרפתי את שנותיי.
גם את ניסית לקרוא,
אבל אני פשוט חיכיתי
לנס שכבר יבוא”

(קובי מידן תרגם “waiting for the miracle“)

שיכורות ממסע קניות חסר תקדים (לבחורות צנועות שכמונו), ומסנוורות מיצירותיו הפסיכודליות של דאלי ומסיפור האהבה המדהים שלו עם גאלה (ידעתן שבכלל לא בטוח שדאלי קבור במוזיאון שלו כפי שפרסמו, אלא נקבר סמוך לאשתו? טוב, זה כבר לפעם אחרת), התייצבנו באמפי בברצלונה, מוכנות ללאונרד שיכבוש אותנו. ואכן נכבשנו, אבל לא רק על ידו, אלא ע”י מכלול המוזיקאים על הבמה והשילובים האותנטיים המדהימים בשירים המוכרים. מבחינתנו, שמענו את כל השירים בפעם הראשונה.

הפתיעו במיוחד שלוש המלוות שלו, שקולותיהן פרטו על כל נים בגוף. ממש הרגשנו שאנחנו מרחפות מחוץ לעצמנו. הצניעות של כהן, האופן שבו הוא מכבד את כל האומנים המלווים אותו ונותן להם מקום על הבמה כל כך מרגש ואמיתי, שבסופו של דבר, זה הזיכרון הכי מדהים שנשאר לנו מההופעה. אנושיות זו תכונה מהממת, וודאי אצל מוזיקאים מתבגרים.

אני אוהבת להקשיב לו בשבת, עם הקפה, בחצר האחורית בבית של ההורים. הנווד הזקן המופלא הזה מצליח להעביר את תחושת הבית המוצקה הקיימת עמוק בתוכו, למרות שבכל השירים שלו, הוא מחפש משהו, מחכה למשהו. מפחד מאהבה. בדיוק בתחילת השנה הכרתי מישהו, ובין החגים ישבתי איתו באותה חצר אחורית. שתינו קפה וסיפרתי לו על ההופעה הקרובה, על הנסיעה. דיברנו על לאונרד, על אהבה ועל ההמתנה לאותו נס שכבר צריך להגיע. ובכל הנוגע להיכרות הקצרה הזו, מה גדולה היתה ההפתעה מכך שעם כל שיר אהבה שחלף והילך עליי כקסם, חשבתי על השיחה הזו והתעצבתי כל כך מהמחשבה שאני מלאה בספקות ורוצה להמשיך לחכות. עכשיו אני מתגעגעת.. זה מה שהשירים של לאונרד עושים לי, מדברים ישר לנשמה והיא עונה בלי להסס.

נראה שבהופעות האחרונות, כמו באלבומו האחרון “Old Ideas” לאונרד מסכם. הצעיר ההולל, הפך לנשמה בוגרת המתמודדת עם זקיקי הזקנה. בשירו “Going home” מתוך אלבום זה, נראה כי לאונרד מנהל שיחה כנה עם אלוהים וזו הדרך המיוחדת שלו לסכם חיים וקריירה:

“I love to speak with Leonard, He’s a sportsman and a shepherd. He’s a lazy bastard Living in a suit”

עוד מהבלוג של ליאת אבוחצירה

תצוגה מקדימה

האם גיא ויהל כבר חוזים את סופם כצמד?

פעם בכמה זמן מגיע שיר שנותן לך בעיטה הולמת בבטן ומזכיר לך בדיוק היכן את עומדת היום. בדרך כלל השירים בפלייליסט חולפים ומתחלפים בלי לחשוב יותר מדי על עומק המילים והמלודיה, ולא בגלל שזו לא נטייתי הטבעית, אלא שלרוב מדובר...

תצוגה מקדימה

"פסטורליה בצלילים" - רגיעה צפונית לחובבי המוזיקה בארץ

אני כל כך מעריכה אירועים המוקירים רבדים פתלתלים בהיסטוריה של תרבויות, בכפר הגלובלי בכלל, ובתרבות שלנו בפרט. רק השנה, בשבוע הספר המבורך, התחדשתי לי בשישה כרכים חדשים של פן, אלתרמן ורחל, וכשנחשפתי לסדרת סופי השבוע של תרבות...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

התקפת לב

במופע החדש של אנסמבל "ציפורלה" יש משהו מאוד תיאטרלי-ישראלי, כזה שאוטומטית גורם לך להתחבר לדמויות המתחלפות ללא הרף על הבמה החשופה. ללא תפאורה או סט תלבושות מפוצץ, ככה, נקי, הם מפציעים על הבמה ונותנים את כל מה שיש. חברי הקאסט...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה