הבלוג של ציפי בקר

חמש דקות של שקט

עדכונים:

פוסטים: 9

החל מיוני 2010

כחול ולבן

מדינת ישראל יקרה שלי, אני כותבת לך בעוד דגלייך המתנופפים מעליי ברוח מעבירים בי תחושה של חג, מקשטים רחובותיך ומרפסות הבתים ומוכנים לקראת החגיגות לרגל הולדתך. אני יושבת על אדמתך וצופה בך גדלה ומתפתחת מפריחה שממה ומצמיחה יבולייך בשמש החמה. מסביב הומים חיים שלמים בהם בנייך ממלאים ימיהם בצל קיומך, עובדים, לומדים ומשגשגים, לא נרתעים מפחד פתאום ומאיום כזה או אחר. ואינני יכולה שלא לדמיין מה היה קורה אילולא היית, אילולא נוצרת, ואיך היו נראים כאן ימינו אם לא היה לנו אותך לחגוג לך שנה אחר שנה. אני, שנולדתי הרבה אחרייך הגעתי אל המוכן כמו רבים מבני דורי, שכמוני טועים  לקבל אותך כמובן מאליו ולהתייחס אלייך כאילו תמיד היית שם בשבילנו. ולא זו בלבד, אלא גם מוצאים דרכים לקטר לך ולהתלונן עלייך ועל מה שאת, למחות על הקיים, לשכוח את מה שהיה כאן לפני- כן ולא להבין את גודל קיומך. ואת שורדת כמעט הכל. לא נכנעת ולא משתופפת ומנסה להמשיך ולצעוד קדימה למרות הקשיים והמכשולים בדרך.

אבל מדינת ישראל יקרה שלי, כשאת לא נשברת וממשיכה לעמוד איתנה בעוז זה לא רק בזכות העבר שבך וגם לא בגלל העתיד, אלא העוצמה שלך היא נגזרת של בנייך. נגזרת של האומץ שלהם והחוסן. כי בהחלט לא קל לחיות במקום הזה בו בחרת להניף את הדגל ולא פשוט להתמודד עם כל מה שנמצא מבחוץ ומבפנים לצד אלה שמנסים לערער את קיומך, להתכחש לך ולמחוק אותך בהינף יד. מי שתומך בך ומאפשר לך לעמוד חזקה, להתכופף מעט ברוח אבל לא להישבר אלה ילדייך שאמנם לא מלקקים דבש מהחיים כאן, אבל מוכנים להישבע שרק בך יש את הטעם המתוק ביותר. הם אלה שמוכנים חחכצ בשבילך באש ובמים, להקריב את חייהם למענך בקרב ובהתקפות טרור, אבל גם על הכבישים ובקטטות, לעיתים ללא סיבה או הגיון שנראים לעין. הם אלה שמוכנים לשלם מחיר כבד של ויתורים אבל גם לשלם את יוקר המחיה שמאמיר כל פעם מחדש. הם אלה שמוכנים לעבוד בשבילך עד כלות אבל גם להסתכן בפיטורים או בתנאי העסקה מפלים וגרועים, הם אלה שמוכנים לרוץ קדימה ולהיות חוד החנית אבל גם להבין שהריצה לא תביא אותם תמיד אל היעד. כי הם אוהבים אותך ללא תנאי ומוכנים להמשיך לחיות פה מבלי לנסות להשתקע בטורונטו או להתעשר בברלין.

כי ככה זה באהבה, אין הגיון, אין רציונל רק רגש שמנסים לעתים לתרגם אותו למציאות וכשזה לא מצליח, כי רגש אי אפשר אף פעם להסביר,  אז מוצאים את הדרך לקטר, להתמרמר, לרטון ולהפגין אבל בפנים תמיד לדעת שאין מצב שנעזוב אותך ואין סיכוי שנלך לחפש לנו מולדת חדשה. גם כי התרגלנו וגם מהסיבה הפשוטה שאֵת זה אנחנו. אֵת זה מה שאנחנו יצרנו ממך, ולאן שאנחנו מובילים את דרכנו, תוביל אותנו דרכך.

מדינה שלי, ישראל אהובה, באהבה אין חוקים, אין כללים אבל כשהאהבה פורחת זה כל כך נחמד ועושה טוב על הלב. לכן, בא לי להתפנק איתך ביום ההולדת שלך ולתת לך מתנה, הבטחה שלעולם לא אעזוב אותך וכאן אשאר. אני, ביחד עם כל המשוגעים האחרים פה שאוהבים אותך עד כלות. אז בואי נרים כוסית לכבודך ונברך אותך ליום הולדתך. אבל בחייך, וגם בחיינו,  תעשי טובה ותנסי קצת להשתפר.

וסבתא אומרת:

מדינה זה כמו נישואים.

זכית זה גן-עדן ואם לא, גיהינום…..

עוד מהבלוג של ציפי בקר

שלום כיתה א'

בשעה שילדינו אצים רצים אל הכיתות באופטימיות זהירה של תחילת שנה, משתרכים להם חלקם בחשש המהול בהתרגשות גואה אלה שמגיעים לשם בפעם הראשונה, ילדי כיתה א'. הילקוט החדש והנוצץ מסתיר להם את הגב הקטן והם משוויצים בו בגאווה גלויה....

תגובות

פורסם לפני 8 years

שלום עולם!

שלום, ברוכים הבאים לבלוגים של סלונה. שיהיה הרבה בהצלחה, ויש לנו גם כמה טיפים בעמוד הראשי של הבלוגים (הקישור הכי שמאלי בסרגל הניווט)....

תגובות

פורסם לפני 10 years
תצוגה מקדימה

מגדל של סיפורים בניתי

מכל הסופרים שכתבו בילדותי הכי אהבתי את דבורה עומר. היו הרבה סופרים נהדרים וגם מבחר של ספרים לקריאה אבל אצל דבורה עומר,  שפע ספריה היו כתובים בשפה בהירה וקולחת לא מתנשאת ולא...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה