הבלוג של ציפי בקר

חמש דקות של שקט

עדכונים:

פוסטים: 9

החל מיוני 2010

המחווה האישית שלי לדבורה עומר

12/05/2013

מכל הסופרים שכתבו בילדותי הכי אהבתי את דבורה עומר. היו הרבה סופרים נהדרים וגם מבחר של ספרים לקריאה אבל אצל דבורה עומר,  שפע ספריה היו כתובים בשפה בהירה וקולחת לא מתנשאת ולא מליצית מידי, אלא אינטליגנטית וברורה וכלל לא מתיילדת.  היא השכילה לכתוב לילדים בכבוד המגיע להם כאילו ראתה איתם עין בעין. בין אם כתבה לילדים צעירים שרק החלו את ראשית הקריאה ובין אם כתבה למתבגרים בעלי שאיפות או מתבגרות חולמניות. כל מי שקרא את הספרים שלה הרגיש כאילו היא כתבה אותם במיוחד בשבילו.  והסיפורים שלה, או הסיפורים, הם היו  שואבים אותי אליהם בכח העלילה ומרגשים אותי.

בפעם הראשונה שראיתי אותה היתה בשבוע הספר. אמא לקחה אותי להרגיש ספרים בכיכר שקראו לה אז מלכי ישראל. אני הסתובבתי בממלכה הקסומה הזו, יד אחת אחזת בחוזקה בידה של אמא כדי שלא אעלם וביד השניה מרפרפת על פני כריכות רכות וקשות, מבריקות וחדשות. מאחורי אחד הדוכנים היא ישבה, חותמת על ספריה. אני, ילדה צעירה מביטה בה בהערצה כשהיא משרבטת על פני ספריה שנחטפו חיש קל וכלל לא מבחינה בי בין מאות ילדים כמוני.

“ציפי יקרה” כך חרטה על העמוד הראשון בספר בעט כחול ורך והטביעה את חותמה על ספרי ועל חיי. “תיהני מהקריאה. בהוקרה דבורה עומר”. אני תמיד מאמינה שהיא חייכה לעבר הילדה בת התשע שעמדה ממול בעיניים בורקות. אולי החיוך היה באמת ואולי זה פרי דמיוני אבל בהחלט מבוסס על סיפור אמיתי. סיפור שקנה את ליבי.

היא גרמה לי להתאהב בקריאה. בזכותה צללתי אל אזורים קסומים ורחוקים. נסעתי איתה ועם תמר אל מעבר לים ובשקיקה קראתי את דפיה, הגעתי אל מחוזות היסטוריים עוד מלפני ימי קום המדינה כשהתאהבתי בשמוליק וזוהרה וביכיתי את לכתם בלאהוב עד מוות. התרגשתי מהבכור לבית אב”י ומהגיבורה הגדולה מכולן בספר שהרשים אותי מכולם  שרה גיבורת ניל”י. הם כולם היו בניה וכולם היו גיבוריי, צוללים קדימה, מרכבות של אש, חבורת עלומים ואני אתגבר המעורר השראה כל אלה ועוד  היו מושא הערצתי. הם השפיעו עליי כה רבות וצבעו את הקריאה שלי ואת חיי בצבעים חזקים של הרואיות, כריזמה ועוצמה.

כל סגנון הקריאה שלי הושפע מהספרים שלה ומאז לא השתנה עד היום. הציור הוויזואלי שציירתי בראשי תיאר כל דמות ודמות והמשיך את עלילתה גם מעבר לדף. הייתי יושבת בחדר וקוראת ומידי פעם בפעם מפסיקה וממשיכה  את הסיפור על גלי הדמיון כך גם במהלך היום היו הדמויות מתרוצצות בראשי ורוקמות לעצמן חיים עצמאים. עד הספר הבא.

השבוע כשנפרדה מאתנו והפכה את העמוד האחרון בספר הפרטי שלה, נזכרתי בעמוד הראשון של הספר שלי, בהקדשה שלה אליי. הרגשתי כאילו נגמר לו איזשהו פרק וחבל דק נוסף שקושר אותי אל הילדות, ניתק. לו רק  יכולתי אז לומר לה כמה היתה משמעותית בחיי ועד כמה הפכה היא את הקריאה לאחת מהאהבות הגדולות שלי.

אבל למען האמת, גם כשפרק זה נגמר והיא כבר לא איתנו, את מה שהיא השאירה אצלי אי אפשר יהיה לנתק לעולם.

וסבתא אומרת:

לקרוא ספרים זה כמו לאכול בוטנים.

כשמתחילים רוצים עוד ועוד עד שמגיע אחד מקולקל…..

עוד מהבלוג של ציפי בקר

שלום כיתה א'

בשעה שילדינו אצים רצים אל הכיתות באופטימיות זהירה של תחילת שנה, משתרכים להם חלקם בחשש המהול בהתרגשות גואה אלה שמגיעים לשם בפעם הראשונה, ילדי כיתה א'. הילקוט החדש והנוצץ מסתיר להם את הגב הקטן והם משוויצים בו בגאווה גלויה....

תגובות

פורסם לפני 8 years

מכתב למדינה אהובה

מדינת ישראל יקרה שלי, אני כותבת לך בעוד דגלייך המתנופפים מעליי ברוח מעבירים בי תחושה של חג, מקשטים רחובותיך ומרפסות הבתים ומוכנים לקראת החגיגות לרגל הולדתך. אני יושבת על...

תגובות

פורסם לפני 4 years

שלום עולם!

שלום, ברוכים הבאים לבלוגים של סלונה. שיהיה הרבה בהצלחה, ויש לנו גם כמה טיפים בעמוד הראשי של הבלוגים (הקישור הכי שמאלי בסרגל הניווט)....

תגובות

פורסם לפני 9 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה