ילדים בונים בניינים

"בשבילי ילדים עפים"

 

הוא נכנס לחדר והחדר מואר.

קשר של חצי שנה.

הוא מגיע פעמיים בשבוע, פעם להוראה מתקנת בשפה ופעם לאסטרטגיות למידה בחשבון.

אתמול ישב מולי ואמר: "בשנה שעברה, כשקיבלנו תעודות של אמצע כיתה ג' התעודה שלי הייתה גרועה. המורים כל הזמן כעסו. הם לא הבינו שאני צריך לזוז כדי להבין את החומר. הם לא הבינו את מה שאת מבינה. שלפעמים צריך הפסקה וקשה לי להבין כשהטקסט ארוך מדי. אני רוצה להתרכז ולהבין אבל קשה וכל החברים כבר מתקדמים".

בתחילה, היה מגיע לשיעורים סגור ועטוף. חצי מכווץ. לא הישיר מבט, לא יצר קשר עין. לא חייך.

לאט לאט ובסבלנות צעדתי לעולם שלו. בלי ביקורת וללא שיפוטיות ועם הבנה שקשיי הלמידה והקשב שלו הם לא הוא ושניתן לסייע בכ"כ הרבה דרכים כדי לשפר.

רציתי לדעת הכל.

מה הצבע האהוב עליו, ומה הוא אוהב לאכול. מה החלום שלו ומה עושה לו טוב. שיחקנו במשחקי חשיבה. עשינו מדיטציה קצרה על שטיח צבעוני. שמענו שירים נעימים. דיברנו בגובה העיניים.

לאט לאט נסללה הדרך.  לא תמיד היה קל. היו רגעים טובים ומוצלחים והיו פחות.

אבל הוא התמיד, גילה ים של מוטיבציה ולא וויתר לעצמו.

אתמול הראה לי את התעודה. בכל המקצועות והמיומנויות השונות קיבל – 'שולט היטב', למעט שניים בהם קיבל 'שולט'.

14517497_1663840027263896_1588997527427501223_n

העיניים שלו האירו לי את החדר אבל בעיקר את הנשמה.

הסברתי לו, לילד הזה שהולך לעוף גבוה, שהציונים וההערכות לא משנים לי. זה נעים לקבל הערכות טובות, אבל זו לא הסיבה שאנחנו עובדים יחד כ"כ הרבה זמן.

מדובר רק בתוצר לוואי שברור שיקרה בעקבות העבודה. התעודה לא הפתיעה אותי. היה לי ברור שתלמיד שעובר אצלי תהליך – יעוף גבוה, לא משנה מהי נק' ההתחלה.

במסגרת התהליך המשותף, הבנו מתי 'נופל לנו הקשב', כפי שהיטיב להגדיר כל כך טוב ומדויק. מה עוזר לנו לחזור לקשב ואיזה טכניקות וכלים יסייעו לנו לשמור על קשב רציף.

הבנו למה מופיעים קשיי הלמידה בשפה ובחשבון וכיצד ניתן לעזור ולשפר.

ובעיקר – תחושת מסוגלות – כמה היא חשובה. לפני ציונים. לפני הישגים. לפני הערכות.

אני אוהבת אותך, ילד מדהים. תודה שאתה מלמד אותי באמצעות העבודה המשותפת שלנו להיות רגישה, מדויקת, חדה וטובה יותר.

מוזמנים לעקוב אחרי הדף שלי –

/https://www.facebook.com/michal.didactic

118f5436-61db-4ed4-af77-52ddd9e0db12