הבלוג של ציפורה בראבי

tov

בין המילים - על ספרים, על סופרים ועל משוררים, על חינוך וגם פוסטים אישיים

עדכונים:

פוסטים: 112

החל מנובמבר 2015

אין צורך להיות חסיד או מתנגד כדי ליהנות וכדי לשקוע בספר הסוחף הזה. וכל מי ששאלות לו, כל מי שמחפש דרך, יוכל ליהנות הנאה רוחנית ומחכימה מן הספר המטלטל הזה. זוהי פיסת היסטוריה חשובה וחיה על יהודים באירופה של טרם המלחמה, על החסידים והמתנגדים, על המשכילים וגם על אימת הקנטוניסטים.

17/07/2018

גראביצר

חיים גראביצר – סיפורו של נופל

מאת יהושע פישל שניאורסון

תרגום מיידיש: אברהם שלונסקי

הוצאת ידיעות אחרונות – ספרי חמד

583 ע’

..

 

חיים גראביצר הינו חסיד חב”ד בעל מזג נלהב שנועד לגדולות. הוא מלמד תינוקות של בית רבן הגאה בתפקידו ובעל כושר דיבור מלהיב, המושך אחריו המונים מן החסידים.

.

לאחר אסון שקורה לו, נקרע גראביצר מחייו ומאמונותיו, הוא נוטש את החסידות שלו, את ההערצה הגדולה לה זכה, את משפחתו – ומבקש לו דרך אחרת. במנוסתו- חיפושו הוא פוגש עולמות רוחניים מרתקים.

בדרכו נע גראביצר בין דרך החסידים לבין דרך המתנגדים. יש שהוא מוצא יופי בנשמה הנלהבת של החסידים, יש שהוא מוצא שיש ביטחון באחיזה שבדרכם הסלולה של המתנגדים (הליטאים).

וכך לאורך הספר נע הסיפור בין אמירות לכאן ולכאן. עד לסוף המפתיע. עד לבחירה האישית המיוחדת שלו.

“הוא, חיים גראביצר, ברח מפני האש החסידית כדי לכבות את התלהבותו השיכורה, שעשאתו בשעתו “נופל”, והנה בא אל מתנגדים ונתקל באש שלהבתה של תורה, שחזרה והדליקה בו את התלהבותו זו. אלא שזוהי האש החדשה והמופלאה של השכל, של לימוד התורה, המאיר את המוח באור גדול כל כך שחיים יותר משנבהל הוא משתומם” (ע’ 448)

ומהו “נופל”?

“יש שעה לחסיד שהוא מוכרח להפריד עצמו מן הרבי ולילך לבקש חיונה לנשמתו ביגיעת עצמו. וזהו, על פי רב, הנופל. וככל שירבו כיסופיו, ככל שתגבר זעקת נשמתו, כן ימר וירחק שבעתיים המעיין הקודם!..” (ע’ 246)”

תמונות קטנות מכמירות לב כפנינים רכות משובצות בספר: “עכשיו מתלקח הוא באש חרישית חדשה, ויש בו איזו רכות של תפילה”.  במילים מיוחדות  אנו מורשים להיכנס להיכל הדביקות החסידית.

“ולפתע פתאום עברה צמרמורת באולם. ה”עולם” עמדו רגע כמוקסמים והביטו בחלונות. בחשכת ליל קיץ הבליח אור קלוש של פנס נע והולך. “העולם” מביטים במתיחות רבה. בקווי האור המעטים של הפנס רואים הם את הכתפיים הכפופות של הרבי,…”

בין חסידים למתנגדים:

תנועת החסידות התעוררה באמצע המאה ה-18 ע”י הבעל שם טוב הקדוש. בתקופה של יובש רוחני כשהלימוד היה קשה, כשצרות ורדיפות רבות עברו על היהודים. הסתובבו מגידים בין העיירות לחזק את לב היהודים באמונה ע”י דרשות מפחידות על הצפוי לרשעים ואיימו על מי שאינו מתחזק בתשובה בגיהינום.

ו “הנה באה תנועת החסידות ומצאה מסילות נעלות יותר ללב ההמונים – את דרך השמחה הקדושה והאמונה הזכה. לא לייסר את ההמונים ולא להפיל עליהם את אימת הגיהינום, אלא אדרבא, לעורר בליבו של כל אחד ואחד את השמחה הקדושה”.

את תנועת החסידות הקים במאה ה-18 ע”י הבעל שם טוב הקדוש. תלמידו, המגיד ממזריטש, הפיץ את תורת הבעל שם טוב, את החסידות בעולם.

החסידות מאופיינת בהידבקות בקב”ה ובעבודת השם מתוך שמחה ואהבה, התעלות הנפש ודבקות ב”צדיק” ברבי שלהם. שהוא הצינור לשפע ולברכה עבורם. תנועת החסידות משכה אחריה יהודים רבים שהתייסרו בחשכת הגלות הקשה והכניסה לחייהם תקוה ושמחה.

“בגלות החשכה, גלות השכינה, הכבידה הנשימה – ממש מחנק לנפש. יהודים נכספים למעט חיות, לנשימה לרווחה….והנה בא הבעל שם טוב הקדוש ונטע נשמה חדשה בישראל. ומה תמה שישראל שמחים ליתן כל מה שיש להם, מוכנים להיות אביונים ודלפונים, ובלבד שיזכו קבל מעט חיות חדשה” (ע’ 274)

מול החסידות קמה תנועה גדולה של מתנגדים ובראשם הגאון מוילנה. המתנגדים, הם הליטאים של ימינו, זילזלו בידיעת התורה של החסידים הנוהגים לדעתם בקלות ראש בהלכות ועוסקים רק בשתייה ובריקוד.

בעוד הם עצמם, המתנגדים, עוסקים בדרך התורה כפי שנהגו יהודים כל השנים בטרם קמה תנועת החסידות וסחפה אחריה המונים.

אבל “בדרך הסלולה של המתנגדים היבשים נכספת הנשמה אל מעט ירק, אל מעט לב, אל שמחה ומסירת נפש” (ע’ 233)

והנה מסתבר שיותר מידי ירק וחופש יכולים להזיק: “הולכים בני אדם פשוטים משתהים להביט כה וכה, נחשלים אחרי מורה הדרך ונותרים לבדם. וכי מה ייתנו ניר נאה ושדות נאים ומוריקים, אם האדם תועה בהם,….שוקע עד צואר, ואין מפלט? ואדם כשהוא משוקע בבוץ, מיד הוא חוזר ומתגעגע על דרך המלך, שעמודיה עמודי איתן…” (ע’ 232)

וזה מה שקרה לו עצמו, לחיים גראביצר שנפל: “תעיתי מן הדרך ואיני יכול למצוא מקום מנוחה לנפשי…טובע אני, רחמנא ליצלן…תכף ומיד אני בורח מכאן. לשם, לשם, אל המתנגדים היבשים. חסידים זקוקים להתעוררות ולשמחה, לריקודים וליי”ש. ואלו המתנגדים לבדם יכולים לעבוד לשמו יתברך אפילו בדרך הסלולה, היבשה”

אז אולי מוטב להיות כמתנגדים שדרכם סלולה להם וצמודה להלכות ברורות ואין סכנת טביעה..

“בדרך המלך של השולחן ערוך, שחכמינו וגאוננו ז”ל סלולה באבנים מוצקות. בדרך הזאת לא ישקע אדם…על כל צעד ושעל עומדים הלכות, דינים ומנהגים כעמודי איתן..” (ע’ 233)

לאחר ששמע דרשת הפחדה ממגד נודד מטיח בו חיים גראביצר: “בלגימת יי”ש חסידית אחת אפשר לכבות את כל להבות האש של הגיהינום שלכם” (ע’ 314))

הספר נע בין קסמי אש ההתלהבות החסידית לבין קסמי אש הלימוד תורה של המתנגדים. ולאורך הספר אמירות ותהיות לכאן ולכאן. עד שנמצא כי שניהם נחוצים וחשובים באותה המידה:

“התורה האמיתית צריך שיהא בה משני מיני האש, כמאמרם ז”ל: “אש שחורה על גבי אש לבנה” וחייב כל אדם לילך תמיד בשני הדרכים גם יחד – בדרך המתנגדים ובדרך החסידים – חייב הוא להמשיך את האור מלמעלה למטה וגם לטפס ולעלות ביגיעת עצמו מלמטה למעלה. וזה עניין “רצוא ושוב”..(ע’ 398)

“כי שני מיני אש יש בעולם, ואותן האשות בוערות בסתר הנשמה, נאבקות זו עם זו בלי הרף…” (ע’ 396).

מסע נפשי וגם קצת היסטוריה:

אין צורך להיות חסיד או מתנגד כדי ליהנות וכדי לשקוע בספר הסוחף הזה. וכל מי ששאלות לו, כל מי שמחפש דרך, יוכל ליהנות הנאה רוחנית ומחכימה מן הספר המטלטל הזה.

זוהי פיסת היסטוריה חשובה וחיה על יהודים באירופה של טרם המלחמה, על החסידים והמתנגדים, על המשכילים וגם על אימת הקנטוניסטים.

היסטוריה הנוגעת לרבים מבני העם היהודי אם הגיעו מאיזורים אלו, גם אם כבר שינו מאז לבושם, ודרכם.

אחת לדור או דורותיים אם בכלל, יוצא מן ספר שכזה.

ספר מלא בחיבוטי נפש, בחיפושים ובתהיות, שאלות מוסריות ומפגש עם עולמות רוחניים-יהודיים עמוקים.

ספר שהוא אוצר אמיתי. למי שמתעניין בהיסטוריה היהודית, למי שמתעניין בזרמים ביהדות, למי שאוהב ללמוד. למי שמחפש. למי שאוהב לשקוע בנפתולי נפש רגישה חכמה ושואפת גבוה. למי שאוהב סיפורים חסידיים, אמרות מחכימות, רעיונות עמוקים.

וגם חינוך עצמי אפשר למצוא בספר:

“ר’ הילל מפאריטש היה אומר כי לשני דברים הרגיל את גופו: בשעה שהוא, הילל, רוצה לישון, יהא גם גופו רוצה לישון, וכשאין הוא רוצה לישון, אל יהא גם גופו רוצה לישון” (ע’ 50)

הספר כתוב בשני חלקים השונים זה מזה בקצב הסיפורי. זהו מסע גדילה של חיים גראביצר, חסיד חב”ד עילוי שנועד לגדולות, הנוטש את החסידות בה גדל כדי לחפש לו דרך אחרת.

ואולי זהו מעין משל –  סיפור של התבגרות.

החלק הראשון – כתקופת הנעורים – חיים גראביצר, המכונה בפיו ובפי הסובבים אותו, “נופל”,  אינו שלם עם דרכו החסידית יש לו הרבה שאלות הרבה ביקורת. ולאחר שקורה לו אסון – הוא מסתלק משם.  נוטש את הרבי שלו, את הקהילה החסידית, את חבריו החסידים, את משפחתו.

בילבול, חיבוטי נפש והשתיקות שלו, האמירות, המבטים, הכמעט שיגעון שלו,  כל הסיפור נע סביבו.

בחלק השני – כעין התבגרות –  חיים גראביצר מכונה עתה  ”עובר אורח”. הסיפורים הם של החולפים בדרכו. הוא מביט ולומד. הוא עובר על פני מקומות, פוגש אנשים, רואה אותם מביט בהם ושומע אותם. הוא מקשיב.

הקצב איטי יותר. הסיפורים מרתקים ומעוררי עניין רב. חלק זה נקרא מהר יותר כאילו הלכנו עימו, כאילו היינו איתו.

חיים גראביצר קשוב ואנו איתו מקשיבים ושומעים דברים נפלאים. סיפורי חסידות, דרשות, אמרות חסידיות, וורטים יפים, פוגשים אנשים מרתקים – “איצ’י הרחב”, העילוי המסולסל”, “הבטלן מוילנא”, “קלמן ברוך השם”, את האברך המכונה “שריפה” ועוד דמויות צבעוניות מן העיירה היהודית הישנה. מן החסידויות השונות.

עד לסוף המפתיע  – עד למעין תחושת ההיטהרות ושלימות הנפש של חיים גראביצר (קטרזיס).

הסופר – פרופ’ יהושע פישל שניאורסון:

פרופסור שניאורסון נולד למשפחת רבנים ואדמורי חסידות חב”ד, למד בישיבות והוסמך לרבנות, ולאחר מכן למד רפואה ופסיכיאטריה בברלין. בשנת 1936 עלה לארץ ישראל והקים בתל אביב מרכז אבחון וטיפול פסיכולוגי. לצד לימודיו ועבודתו הקלינית, חיבר שניאורסון סיפורת ייחודית ומודרנית, אשר נתנה ביטוי מרתק לאישיותו ולשאלות שהתחבט בהן בחייו. (מתוך כריכת הספר)

על הסופר כתב מבקר הספרות והמשורר מנחם ריבולוב::

“במשך השנים הלך והוסיף בחיפושיו אחר התיקון של הילד הבלתי תקין.

כי התיקון – הוא מעשה חסידים,

ושניאורסון הוא לא רופא סתם כי אם רופא חסיד, ולא סופר סתם כי אם סופר חסיד…

יש בו תסיסה ורתיחה, תעייה ותהייה…הוא גדל בימי הרס ובכל זאת יש בדבריו מן הבניין.

הוא חי בין כופרים ועוקרים, ובכל זאת נשאר תמיד מאמין ונוטע.

הוא היה מוקף מתנגדים וכוח חסידותו נצח” (חיים גראביצר, ע’ 578)

מה הרהורים מהרהר החתול?

“היודע אתה מה הרהורים מהרהר החתול בשעה שהוא רבוץ על גבי אדן החלון ומחמם גופו אל מול החמה?…אותה שעה חושב החתול בליבו כי אדם וחתול – שניהם כאחד אוהבים שמנת, וכל עיקרו של הדבר אינו אלא זה:  מי משניהם הזריז המקדים, כשקדרת השמנת מגולה, מלקק החתול, כשהיא מכוסה, מלקק האדם.. לגבי חתיכה של חמאה או נתח של בשר שווים הם האדם והחתול. חתול צד עכבר, והאדם צד דג במים, והנפקה מינה, מהרהר החתול בליבו, קטנה היא. אמנם יש לו לאדם עיסוקים אחרים….ואילו הסך הכל, חושב החתול בליבו, אחד הוא לבני האדם ולחתולים גם יחד – אלה ואלה להוטים אחר האכילה…חשב החתול מחשבות אלו ולבו נתמלא קורת רוח עד שנתנמנם. פתאום חש בגבו חבטות חזקות של מטאטא לח. חי ולא חי, מת ולא מת, יצא החתול בעד החלון, טיפב ועלה בקיר, קפץ על הגג, ושם רבץ….ועכשו, ברבצו בראש הגג, היה החתול מהרהר בלבו הרהור של גאווה, כי רם ונישא הוא גם מן האדם, כי הנה יש לאל ידו לטפס על קירות ולהלך על גגות, ואילו האדם אין בכוחו אלא לזחול על האדמה…” (חיים גראביצר, ע’ 253-4)

עוד מהבלוג של ציפורה בראבי

תצוגה מקדימה

מי מפחד מגיל המעבר?

כל מעבר מעורר חששות, מתח ולחצים. והכי הרבה גיל המעבר.. הגוף כבר משדר לנו שהוא לקראת שינוי ואם לא היינו מרגישות, יתכן שהייינו יכולות להתעלם ולהמשיך כילו כלום לא קורה. אבל...

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

זהות אישית

      אנו חיים לעתים כמו בשנת חורף ארוכה. איננו יודעים מתי ואם בכלל נתעורר ממנה. הכי חשוב שנדע מי אנחנו. הכי חשוב שנדע לאן אנו שייכות. הכי חשוב שאדע מי אני,...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה