הבלוג של ציפורה בראבי

tov

בין המילים - על ספרים, על סופרים ועל משוררים, על חינוך וגם פוסטים אישיים

עדכונים:

פוסטים: 85

עוקבים: 0

החל מנובמבר 2015

על הספרים של המשורר אביחי קמחי ושל המשוררות אפרת מישורי, לאה צבי (דובז’ינסקי) ואסתי בר. גם אם אינכם אוהבים שירה, אתם צריכים לפחות ספר שירה אחד או שניים …אז רוצו לחנויות..

10/06/2018

תמונה1_640x600

 

..

שירים הם חברים..מילים שמחברות שכובשות שמרגיעות ומתסיסות שנוגעות וכואבות..וגם מילים שמסבירות..

אותנו..

קסם השירה הוא כמו יין טוב שנמסך בגרון וטעמו צץ ברגעים מסויימים ואנו רצים לטעום עוד קצת..ועוד..לפעמים חמוץ מתוק, לעתים מריר, או חריף, תוסס, יבש או לח..ותמיד משכר מעט..

כמה ספרים מומלצים לרגל חג הספר העברי הבא עלינו לטובה..

ארצנו מבורכת במשוררים רבים.

מוכרים וגם פחות..

בחרתי ארבע מייצגים לטעימה ולהמלצה:

 ארעי

ארעי / אביחי קמחי

הוצאת עמדה של רן יגיל

אביחי קמחי – זוכה פרס ראש הממשלה לספרות 2017 – מטובי המשוררים בארץ. לשעבר סגן יו”ר אגודת הסופרים, היה המנהל האמנותי של המיזם החשוב שירה עברית בקול ישראל רשת ברשות השידור, גר בירושלים, פעיל בפייסבוק ופעיל מאוד בתחום אמנות השירה בארץ.

הזמן עליו הוא מרבה לכתוב, מעורבב בשיריו, כותב  על זיקנה ועל חלומות.יו ועוד..,

כמה שירים לטעימה ולתיאבון:

..

והזמן הפך אחד/ אביחי קמחי - אחד היפים

..

והַזְּמַן הָפַךְ אֶחָד
אֵין עָבָר וְהַכֹּל מִתְרַחֵשׁ
עַכְשָׁו וְכָעֵת אֲנִי כּוֹתֵב
אֶת שִׁירִי הָרִאשׁוֹן
מִלִּפְנֵי שְׁמוֹנֶה שָׁנִים
וְאֶת שִׁירִי הַנּוֹכְחִי
וְהִנֵּה אֲנִי מִתְאַהֵב בָּךְ
וְאַתְּ יוֹלֶדֶת בֵּן
שֶׁנִּשָּׂא וְעוֹזֵב

..

ארעי/ אביחי קמחי

הִנֵּה בָּאוּ יָמִים
בָּהֶם אֲנִי חָשׁ
אֶת עֲיֵפוּת הַשָּׁנִים
וְאֵרוּעֵי חַיַּי
הִצְטַבְּרוּ לְעֹל שֶׁמְּכוֹפֵף אוֹתִי
אוּלַי זוֹ תְּחוּשָׁה זְמַנִּית
אַךְ גּוּפִי הִזְקִין בְּאַחַת
וְהַשִּׁירִים שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב
הֵם תִּזְכֹּרֶת חִוֶּרֶת לַחַיִּים
שֶׁהָיִיתִי רוֹצֶה לִחְיוֹת
הַמַּחְשָׁבוֹת עַל מַחֲלוֹת
הַקֹּשִׁי לְהִתְגַּבֵּר
עַל אַכְזָבָה הַמְּקַנֶּנֶת בִּי
מוֹת הַתְּשׁוּקָה שֶׁלִּי
הַקּוֹדֶמֶת לְמוֹתִי
וְהַנּוֹבֵלוֹת שֶׁאֲנִי קוֹרֵא
מִתְעַרְבְּלִים בְּמֹחִי
מְנַחֲמִים וּמְדַכְּאִים
בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת
שֶׁל חֹרֶף קַר

..

חסד/אביחי קמחי

פַּעַם רָאִיתִי חַיִּים פְּשׁוּטִים בְּסֶרֶט צָרְפָתִי בּוֹ הַגִּבּוֹר
הוּא מְצַחְצֵחַ נַעֲלַיִם שֶׁמַּסְתִּיר מֵהַשִּׁלְטוֹנוֹת נַעַר מְהַגֵּר
בִּלְתִּי חֻקִּי בָּרְחוֹב הַהוֹמֶה בּוֹ הוּא מְצַחְצֵחַ אֶת נַעֲלֵיהֶם
שֶׁל הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים רַבִּים מְדַלְּגִים מֵעָלָיו וְכִמְעַט
שֶׁדּוֹרְכִים עָלָיו אֶת עָגְמַת יוֹֹמוֹ הוּא שׁוֹטֵף לִפְנֵי הַשְּׁקִיעָה
בְּכוֹסִית שֵׁכָר וּבְקִרְבַת דִּבּוּר עִם הַמּוֹזֶגֶת בָּעֶרֶב יְשׁוּבִים
יַחַד לָאֲרוּחָה הַנַּעַר הַזָּר הַגִּבּוֹר ואִשְׁתּוֹ חוֹלַת הַסַּרְטָן אַךְ
נִכָּר שֶׁהַבַּעַל סוֹמֵךְ עַל שִׁקּוּל דַּעְתָּהּ וְעַל עֲמִידָתָהּ וְלֹא
יָכֹלְתִּי שֶׁלֹּא לָשִׂים לִבִּי לִנְעוּרֵיהֶם וּלְטוּב לִבָּם שֶׁבִּצְבְּצוּ
מִבַּעַד הַקְּמָטִים

 ..

טינקרבל

טינקרבל/ אפרת מישורי - זכה בפרס עמיחי לשנת 2017

הוצאת הקיבוץ המאוחד

משוררת, מסאית, ד”ר לספרות ומוציאה לאור גם שירים של אחרים. אפרת מישורי המחוברת לחיי הנפש של המילים שרואה עצמה כ”סוכנת של השירה” וגם עושה אמנות בגוונים שונים ובדרכים שונות.

זוכת פרס ראש הממשלה לשנת 2001

וכן זוכת פרס עמיחי לשירה בשנת 2017 על הספר “טינקרבל”

..

טעימות מהספר:

אפרת מישורי/ טינקרבל

בא קול ומצהיר: אני כאן
בא עוד קול ומצהיר: אני כאן
אני מקשיבה ורושמת.
אני מקשיבה ורושמת.
דיבור הוא צורה של קשב.
ספר הוא אוזן הפוכה.
אני מקשיבה ורושמת.
אני מקשיבה ורושמת:
טינקר בל כל כך קטנה
עד שאינה
יכולה להכיל
אלא רגש אחד בכל פעם.
מקהלת קולות:
מקרים שעלולים להצטרף,
צירופים שעלולים לקרות.
נחיתות רכות, עקבות ללא צעדים,
זנבות מנותקים של גופים שחמקו.
עלילות חיים שהתנדפו,
סיכומי ביניים סופיים.
אני מקשיבה ורושמת.
אני מקשיבה ורושמת:

..

הִתְגַּלְגַּלְנוּ לְאוֹתוֹ
מָקוֹם

עַכְשָׁו כֻּלָּנוּ יוֹשְׁבִים
כָּאן

עִם הַהִיסְטוֹרִיּוֹת הַמְשֻׁנּוֹת
שֶׁלָּנוּ

מְנַסִּים לְהָזִיז
רֶגֶל

מִבְּלִי שֶׁתּוּרַם עָלֵינוּ
יָד

..

 אולי יתגלה אגם

אולי יתגלה אגם/ לאה צבי (דובז’ינסקי)

הוצאת עיתון 77

כשהיא כותבת היא מסירה כפפות של נימוס, של נשיאת חן, של התייפיפות.

בידיים חשופות וכואבות היא כותבת.

זה מתחיל כשיר מרנין ובאמצע הפירואט – נפילה.

..

טעימות מספרה “אולי יתגלה אגם”

..

רותי סמרטוטי/ לאה צבי (דובז’ינסקי)

רּותִי סְמַרְטּוטִי
עֵינַיִך זְגּוגות,
תֹוכֵך
ומֹחֵך קִרְעֵי בַדִים,
רּותִי סְמַרְטּוטִי
כֹה חַמות דִמְעותַיִך.

..

Black Friday / לאה צבי (דובז’ינסקי)

עַל נַעֲלֵי מַסְמֵר  צועֶדֶת ּ

בְשַׁאנְז אֶלִיזֶה דֶה לָה שְמָאטֶס ּ

בְּכָל יָד שַקִיות עֲמּוסות לַעֲיֵפָה

 הָעומְדות לְהַכְרִיעַ

 מְלא כּבֶד מִשְקָלָן,

הָאַרְנָק רֵיק

הַבֶטֶן מְקַרְקֶרֶת

מְיֻּזַעַת, קְרובָה לִקְרִיסָה, ּ

כַּף רַגְלָה כִּמְעַט נָקְעָה ּ

כְּשֵם שֶנָקְעו חַיֶיהָ .

..

מלאכת יד / לאה צבי דובז’ינסקי

 תָּמִיד כָּשַלְתִּי ִּבִּמְלֶאכֶת  יָד,

אֶצְבָּעוֹת  חַסְרוֹת תְּשּוקָה,

אֵין בָּן בְּעֵרָה, ֹ

לא בִּסְרִיגָה, לא בִּתְפִירָה, ּ

בִּזְהִירוּת לָמַדְתִּי מְלֶאכֶת תְּפִירַת שְפָתַיִם

לְהַדְּקָן הֵיטֵב, לְהַצְמִידָן לִכְדֵי חָרִיץ ּבִּלְתִּי נִרְאֶה,

לְסַיֵם בְּקֶשֶר שְתִיקָה.

 לרקוד את החיים

לרקוד את החיים/ אסתי בר

הוצאת ארגמן מיטב של ראובן שבת

..

אסתי בר עברה תהליך ארוך ומעייף  של שיקום, מחוסר ביטחון לחוסן ולניצחון..

אסתי מתארת בצורה מרשימה את הכאב והשמחה, את בית הילדות ואת ההתמודדות ואת תהליך השיקום, ריקודי עם על כסאות גלגלים ועוד.’

טעימות מספרה “לרקוד את החיים”

אתה תמיד איתי/ אסתי בר
**************
אֲנִי יֹודַעַת
שֶׁאַתָּה תָּמִיד אִתִּי.
כְּרָקִיעַ
הַמַּכִּיר אֶת כָּל כֹוכְבֵי אֹור עֵינַי.
ְכְּאֲדָמָה
הַּיֹודַעַת אֶת שֶׁפַע יְבּולֵי לִבִּי.
כְּאֶצְבָּעֹות
זְעִירֹות שֶׁ ל תִּינֹוק אֹוחֲזֹות אֶת יָד אִימֹו.
אֲנִי יֹודַעַת
שֶׁאַתָּה תָּמִיד אִתי

..

חכה לי כמו אז /אסתי בר
***************
חַכֵּה לִי אֲהּובִי, אֲנִי נָחָה קְצָת
בְּתֹוךְ עַצְמִי מִסְתַּגֶּרֶת,
נַפְשִׁי עֲייֵפָה מִמַּדְרֵגֹות הַחַיִּים
עַד אֵין אֲוִיר לַנְּשִׁימָה.
אֲנִי אֹוחֶזֶת בַּמַּעֲקֶה, עֹוצֶרֶת קִמְעָה
מִלִּים עָפֹות, תְּמּונֹות ּדֹומְמֹות, לֹא נֹוגְעֹות בִּי כָּעֵת.

חַכֵּה לִי אֲהּובִי, חַכָּה לִי כְּמֹו אָז,
גַּם הַלְּבָנָה נָחָה בְּעֵת לְיקּוי יָרֵחַ
גַּם הַר נָח מִפְּסִיעֹות אָדָם מְפֻזָּרֹות בֵּין תְלָמַיו
חַכֵּה, נִסְפֹּר עֹוד ּכֹוכְבֵי שָמַיִם מִמְּלַאי מִשְּׁאֵלֹות
ּוצְעִיפִים מַבְרִיקִים שֶׁל קַרְנֵי אֹור
יַעַטְפּו אֹותָנּו בָּאַהֲבָה, כְּמֹו אָז

תפילת שיר / אסתי בר
***********
חֹשֶׁךְ מֻקְדָּם בַּחּוץ, בְּעֹונַת הַחֹרֶף
שְׁקִיעָה צִבְעֹונִית לֹא תַּעֲצֹר אֹותֹו.
חֹשֶׁךְ בָּרְחֹוב בְּכָל פְּסִיעָה, פָּנָס מְגַמְגֵּם
לֹומֵד לְהָאִיר דְּרָכִים ּולְכַּבֹות, דַּרְכֵי אָדָם עֲקַלְקַּלֹות
חֹשֶׁךְ בַּלֵּב, גַּם אִם תִּפְקְחִי אֶת עֵינַיִךְ,
עֲרָפֶל חִיוֵר אָפֹר ּבֹוכֶה לָאֹור.
קְחִי אֹותִּיֹות, אֹותָן לָמַדְת בְּיַלְּדותֵךְ
כְּמֹו סִפְרּות וְטֶבַע
חַבְּרִי לְמִּלֹות שִּׁיר שֶׁל תְּפִילָּה
כְּדֵי לָלֶכֶת זְקּופָה בְּאֹור בעֹולָם הַזֶּה.

 ..

עוד מהבלוג של ציפורה בראבי

תצוגה מקדימה

מי מפחד מגיל המעבר?

כל מעבר מעורר חששות, מתח ולחצים. והכי הרבה גיל המעבר.. הגוף כבר משדר לנו שהוא לקראת שינוי ואם לא היינו מרגישות, יתכן שהייינו יכולות להתעלם ולהמשיך כילו כלום לא קורה. אבל...

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

זהות אישית

      אנו חיים לעתים כמו בשנת חורף ארוכה. איננו יודעים מתי ואם בכלל נתעורר ממנה. הכי חשוב שנדע מי אנחנו. הכי חשוב שנדע לאן אנו שייכות. הכי חשוב שאדע מי אני,...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה