הבלוג של ציפורה בראבי

tov

בין המילים - על ספרים, על סופרים ועל משוררים, על חינוך וגם פוסטים אישיים

עדכונים:

פוסטים: 99

החל מנובמבר 2015

ספלים ופרח

מוסדות הרפואה, בתי אבות סיעודיים וכדו’ מלאים באנשים שנתבקשו להפסיק להתלונן.

אישה צעירה שטיפלה באמה ששותקת כבר הרבה שנים, סיפרה לי: “פעם אמא לא הפסיקה לדבר, כל הזמן. בלי הפסקה. הערות, תלונות, אנחנו הילדים כעסנו וביקשנו שדי כבר! עכשיו”, הוסיפה בכאב “היא בכלל לא מדברת”.
אבל זה לא מדוייק. הגוף שלה מדבר. הגוף שסירב לעשות עוד משהו. הגוף שמסרב לשתף פעולה. קולה ששתק והניח לגוף לבטא את כאבו את תסכולו.

אז למה לא לדבר?
למה לא להתלונן לפעמים? למה לא לשפוך את הלב?
ולמה שאנחנו לא נקשיב?

יש אנשים שיש להם צורך כזה. לשתף. לבכות לאחרים, להתלונן על קשיים כשיש.
ומבחינתם אלו בהחלט קשיים. שהרי קשה להם באמת.
אז למה לא לדבר על זה?
למה לא להתלונן?
ולמה להשתיק?

אדם שמתלונן שופך את ליבו. משהו מציק והוא חש צורך עז ללבן, לספר, לדבר, כדי לקבל מעט אהדה והבנה. האנושיות שבנו מחייבת אותנו להאזין, כדי להקל עליו במעט מן הכאב.
לפעמים זה אפילו מבטל לגמרי את הפגיעה, את הכאב והצער.
זוהי מוכנות קטנה שלנו כלפי הזולת. פשוט להאזין. אין צורך אפילו לייעץ.
אדם שחווה כאב נפשי או פיזי, וזה מציק לו והוא חש צורך עז לדבר עליו ואינו מדבר – התלונה והכאב הרי יצאו ממנו לבסוף.
בצורת מחלה. המשפחה שלא רצתה קודם לשמוע, עלולה למצוא עצמה מנסה להבין אותו ללא מילים. רק לגופו הסרבן. לכאבו.
אין אנו יכולים לצבור הרבה מידי בליבנו. הלב יכול לסחוב ולסחוב אבל יש מצבים שזה כבד והאדם חייב ביטוי לכאבו הנפשי. ואם לא יבטא במילים – גופו יתערב ויאמר זאת.

והדיבור הוא טוב. הוא בריא. הוא ממלא את הפונקציה בשבילה נוצר. לשתף, להביע, להגיד מה שחשים.
לתקשר.
מובן שאין הכוונה להרבות בהשמצות והכפשות – לשון הרע למינהו. הכוונה לספר על מה שמציק, אם פגעו, אם הכאיבו.
המחקרים מוכיחים שאנשים המדברים הרבה, מאריכים חיים בבריאות.

נ. אישה בת 80 ששוהה בבית אבות כבר מספר שנים מספרת שפתאום זאת מן אופנה כזאת: לא לספר כלום. לשתוק, לא לדבר יותר מידי על מה שכואב. כולם שם בצוות מלמדים אותה שאסור להתלונן. שצריך להתאפק ולחשוב טוב.”אבל קשה לי”, היא אומרת, “אני רוצה לדבר, לספר, אני חייבת לשתף במה שאני מרגישה. זה כואב לי בלב. למה לשתוק ולא להגיד?”
ובאמת למה?

עוד מהבלוג של ציפורה בראבי

תצוגה מקדימה

מי מפחד מגיל המעבר?

כל מעבר מעורר חששות, מתח ולחצים. והכי הרבה גיל המעבר.. הגוף כבר משדר לנו שהוא לקראת שינוי ואם לא היינו מרגישות, יתכן שהייינו יכולות להתעלם ולהמשיך כילו כלום לא קורה. אבל...

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

זהות אישית

      אנו חיים לעתים כמו בשנת חורף ארוכה. איננו יודעים מתי ואם בכלל נתעורר ממנה. הכי חשוב שנדע מי אנחנו. הכי חשוב שנדע לאן אנו שייכות. הכי חשוב שאדע מי אני,...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה