לאה צבי (דובז’ינסקי) – שירי כאב וזיכרון

…

עצב בעצב נוגע בימים אלו..

יצאנו מיום השואה ונכנסנו ליום הזיכרון..

כל תקופה מביאה עימה את שיריה ותובנותיה, כל אירוע חזק בחיי עם מתבטא גם באמנות.

בעיקר בשירה.

במילים שנאמרות ואולי בשתיקות..

אין ספק שהמשוררים נושאים ומסייעים בביטוי האישי שלהם, הם מציירים את הכאב ומטביעים את דמותו בחיינו. שלא נשכח..

 ואם כאבו בעצמם, הרי שהעוצמות עוקרות הרים ומשברות לב.

כמו המשוררת לאה צבי (דובז’ינסקי):

וגם -

לאה צבי (דובז’ינסקי)

ולהכיל את כאב הילדה..

כמה כוח

לאה צבי (דובז’ינסקי)

לאה  נושאת גם כאב ישן שלא עוזב

והכאבים חוזרים בשבוע דחוס אחד מידי שנה, מידי שנה..

לאה צבי (דובז’ינסקי)

…

לאה נשואה לנכה צה”ל אשר נפצע קשה במלחמת יום כיפור, שירת בצנחנים והיה מלוחמי החווה הסינית, אם לשתי בנות.

היא מאמנת מוסמכת, חברה בלשכת המאמנים, מנחת קבוצות.

 העלאת המודעות בנושא המלחמה והשלכותיה על המשפחה, הינו  אחד הדברים החשובים בעיניה. ובעבר הנחתה קבוצה של נשים לבעלים נכי צה”ל הסובלים מפוסט טראומה (בהתנדבות).

בשנת 2010 יצא ספרה הראשון – “לאן נעלם הצחוק של אבא?” ספר ייחודי העוסק בניר, ילד בן 6, והתמודדותו עם אביו הסובל מפוסט טראומה.

הספר משמש ככלי עזר ביחידה להלם קרב בתל-השומר, כמו כן במחלקה לפגועי ראש ועוד..

היא כותבת מגיל צעיר והוציאה גם שני ספרי שירה:

“שירים”

ו”אולי יתגלה אגם”

…