נדנדת חבלי הכביסה – אחמד דני רמדאן

'נדנדת חבלי הכביסה' – סיפורו של אחמד דני ראמדן, גולה סורי, הומו, שחי בקנדה. בלשון פיוטית, המצטיירת באוזני הקורא כמו שירה כאובה, הווה ועבר מתערבבים אלה באלה והסיפור המתנדנד כמו בנדנדת חבלים, נע קדימה ואחורה בזמן. בין עבר להווה. בין זיכרונות כואבים לזיכרונות נעימים. בין סיפורי מציאות לסיפורי מיתיים ולאגדות רחוקות וקסומות. בין אנשים אמתיים לבין גיבורי תרבות המזרח.

נדנדת חבלי הכביסה

 "באותה תקופה הסורים היו נשמות אבודות, ידידי" אומר לי חאלד. פניו חומקים מהצללים."

כולנו פחדנו יותר מדי לוותר על ההגנות שלנו. פחדנו זה מזה, חשדנו שכל אדם חדש יביא לחיינו כאב." (עמ' 158)

ב 15 במרץ 2011, החלו הפגנות אזרחים והתקוממות כנגד משטרו של באשר אל-אסד, הנשיא הסורי. התקוממות ומחאה שהובילה למלחמת אזרחים עקובה מדם שגבתה קורבנות רבים, וממשיכה להשתולל, כאשר היא משפיעה על המתרחש בעולם בכלל ובאירופה בפרט.  בעיית הפליטים שברחו מסוריה, הביאה את כל העולם לשינויים דמוגרפים וחברתיים משמעותיים. ועוד תשפיע ותשנה את העולם כולו.

בה בעת, אנחנו, שיושבים לנו בבטחה בארץ, שומעים ויודעים מעט מאד על המתחולל כל כך קרוב אלינו. זה לא שלנו, זה לא נוגע לנו. ועדיף לנו לא להתערב בטירוף הזה שנקרא מלחמה.

נדמה ויש לנו די משל עצמנו בהישרדות. במלחמות.

בסופשבוע שעבר התרחשה בצפון הארץ דרמה, כשמזל"ט סורי שחדר לשמי הארץ הופל,

כוח אווירי של צה"ל תקף בחזרה, ובשובו לארץ, הופל מטוס ישראלי ע"י טיל נ"ט פעם ראשונה אחרי 35 שנה. טילים נורו לעבר ישראל וההרגשה בארץ הייתה שהנה ההסלמה מתחילה, ומלחמת האזרחים הסורית עומדת לחצות באופן רשמי את הגבול ולהגיע גם אל מחוזותינו.

ישבתי באותה השבת וסיימתי ספר נוגע ללב, ולא קל על המלחמה הזו.

'נדנדת חבלי הכביסה' –  סיפורו של אחמד דני ראמדן, גולה סורי, הומו, שחי בקנדה.

"לעיתים נדירות אנחנו משאירים את העבר מאחורינו ומרפים ממנו ממש.

לפעמים אנחנו אפילו שוכחים את העבר, אבל המשקעים שלו נותרים בתוכנו…" (עמ' 258)

כמו בסיפורי אלף לילה ולילה, כששחרזדה מספרת למלך את סיפוריה מדי ערב, כדי לשעשע אותו, על מנת שלא יהרגוה, כך גם גיבור הספר, אל-חכוואתי, יושב ומספר את סיפוריו, וסיפורי האנשים שהיו בחייו. פעם לאהובו, ופעם למלאך המוות שנוכח בביתם וממתין לרגע שיאסוף אלו את האהוב הגוסס.  הכל על מנת לדחות את הקץ. את הסוף הידוע מראש.  הסיפור מתרחש כביכול 40 שנה קדימה.  כשהגיבור כבר קשיש,  והמלחמה היא עברו הכואב.

סיפוריו של אל-חכוואתי  הם סיפורם של גולים. וסיפורם של האנשים שהשאירו מאחור.

בלשון פיוטית, המצטיירת באוזני הקורא כמו שירה כאובה, הווה ועבר מתערבבים אלה באלה.  סיפורו של הגיבור מעורבב בסיפורו של אהובו, ובסיפורם של האנשים שיצרו וסבבו את סיפור חייהם.

חכוואתי מצטייר כמספר סיפורים מופלא ורגיש, השוזר את סיפוריו לאוזני המאזין/הקורא שלו,  ומצליח להישמע כמו בשירה, כמו בפואטיקה עדינה ורגישה, לגרום לקורא כאב והזדהות עם הגיבורים.

הכאב והאהבה ניכרים מכל נים ונים במארג הסיפורים. וכל סיפור וסיפור מצטרף לכדי עלילה שלמה ומלאה של חיים שלמים שנחיו ויחיו, חיים של עבר ושל הווה, חיים של ניכור ושל קבלה, חיים של דחייה ושנאה, וחיים של אהבה וקבלה.

חיים מלאי אהבה וכאב.

סיפורים כואבים ונוגעים:  סיפור על חיים בארצות שמקיפות אותנו, קרובות כל כך ורחוקות שנות אור, שנות דור מאתנו: סוריה, מצרים ולבנון. שנדמות רחוקות ואקזוטיות דרך עיני המספר.  סיפורים על נדודים והגירה, של גולים הבורחים על מנת להציל את עצמם ואת עתידם, נפרדים ומשאירים מאחור את חייהם, אבל לא מצליחים לשכוח את כל שקרה.  סיפורים על פליטים. גולים ועקורים שנאלצים לעזוב את חייהם שמשתנים לנגד עיניהם ולעבור ולחפש עתיד טוב יותר במקומות אחרים.סיפור על ארץ עם עבר מפואר הווה מתפורר ועתיד בלתי ידוע מלא בשינויים כבדים וכואבים.  סיפור על תרבות שנהרסה. שנעלמה.  סיפורן של הנשים הערביות בחברה הזו, האמהות, הסבתות החברות.  סיפורם של ילדים.  סיפור ילדות בדמשק.  סיפור על התבגרותו של נער הומו בחברה מסורתי, פטריארכלית ונוקשה, שאוסרת אהבה בין בני אותו המין.  סיפורים על אהבה ועל הצורך בקיומה.

לצד אותם סיפורים הספר מהווה גם מקור עצום לעובדות ואינפורמציה על סוריה ועל העולם ערבי בארצות השכנות, אינפורמציה ממקור ראשון על הנעשה בערים ובכפרים, על השכנים הקרובים רחוקים שלנו

הסיפור המתנדנד כמו בנדנדת חבלים, נע קדימה ואחורה בזמן,  בין עבר להווה. בין זיכרונות כואבים לזיכרונות נעימים. בין סיפורי מציאות לסיפורי מיתיים ולאגדות רחוקות וקסומות. בין אנשים אמתיים לבין גיבורי תרבות המזרח.

המוות נוכח הסיפורים כל הזמן, וגם הוא כמו נדנדנה מאיים מצד אחד, ומזמן באהבה בהקשבה, בהכלה מהצד השני. נוכח. נוגע. נסוג. וחוזר.

הספר יצא בארץ בהוצאת תמיר || סנדיק, ומצטרף לשורת ספרות מופת עולמית שמצליחים המו"לים של ההוצאה המשובחת הזו לאסוף תחת קורת הגג המשובחת וממשיכה להשתבח של הוצאתם.

וכמו בכל פעם שהשניים הללו בוחרים ספר לאוסף ההולך וגדל שלהם, הם מקפידים להביא לקורא תרגום משובח ההולם את הספר בצורה הנאותה והנהדרת, הפעם על מלאכת התרגום מאנגלית בה נכתב הספר, הופקדה לי עברון והספר תורגם להפליא, כשלי מצליחה להעביר גם את השפה הערבית שנמצאת בפאתי הספר, מנוגנת כמוזיקת רקע המלווה את המילים. את הסיפורים, בצורה מדוייקת ומרגשת.

חן יאקה שומרון עיצבה בצבעוניות הולמת, עטיפה פיוטית, נוגע והולמת לרוח הספר, שמזמינה את הקורא לפתוח ולקרוא.

ועם כל היופי הפיוטי הזה, לא יכולתי לקרוא בספר הזה בבת אחת.

משהו בדרך הסיפור ובמארג הסיפורים עצמם גרם לי לקחת אותו בנידנודים קטנים.  בלגימות קטנות.  כל פעם קצת.

הכאב שזורם דרך הסיפורים נכנס לדם. ללב. לנשמה. ולא מאפשר להכיל את הכל בבת אחת.

אבל האיטיות שבקריאה בו לא פוגמת בהנאה, נהפוך הוא. היא מהווה עוד התנדנדות איטית בין הסיפורים. נותנת להם להיכנס לאט ולהישאר זמן רב אחרי שהספר נגמר בסוף עם כרוניקה של מוות ידוע מראש. כמו בחיים.

חווית הקריאה הפעם לא קלה, אבל מטלטלת ומתגמלת.

ממליצה בחום.

"בחשכת הלילה הייתי שומע את הוריי לוחשים מילות אהבה. הם היו מספרים זה לזה סיפורים. אמא הייתה רושמת שירים של פיירוז במחברת כחולה גדולה. על המרפסת בנה לה אבא נדנדה מחבלי כביסה ישנים וכרית נטושה. בכל בקר ישבה אמא על הכרית, האזינה לפיירוז, שתתה את הקפה שלה והתנדנדה לאיטה קדימה ואחורה, נהנית מחמימותה של השמש שהפיחה חיים בדמשק. בשעות אחר הצהריים המוקדמות הייתה לוקחת אותי בזרועותיה, מושיבה אותי על נדנדת חבלי הכביסה והודפת אותי גבוה. רגלי לא נגעו בקרקע: בדמיוני הייתי יונה אפורה שפורשת כנפיים מעל הגבעות סביב דמשק שטופת השמש, השלווה, הישנונית…

בדעתה של אמא על הרעיון המבריק לשתול זרעים בכרית של נדנדת חבלי הכביסה, וגשמי החורף הזינו אותם. היא ישבה בחלונה, לוגמת קפה טורקי, מאזינה לפיירוז וצופה בשיח היסמין העולה מתוך כרית הכותנה, מטפס על חבלי הכביסה, עד שיצר נדנדה מן האגדות, בעלת צמות פרחי יסמין וחבלי כביסה." (עמ' 168-169)

 

נדנדת חבלי הכביסה

שם מחבר: אחמד דני רמאדן

הוצאה לאור: תמיר||סנדיק – ידיעות ספרים. ספרי חמד

שפת מקור: אנגלית

תרגום: לי עברון

שנת הוצאה:  2018

מס' עמ': 280

עורכים ראשיים: דורית תמיר ושי סנדיק

עריכת תרגום: אליעז נר-גאון

עיצוב עטיפה: חן יאקה שומרון | סטודיו לימונדה

לי-את הלר
אז שלום לכולם, אני לי-את (הלר) אני כבר די גדולה, והנה, גם אני כאן, כותבת בבלוג משלי, ומלהגת על דברים שמעניינים, נוגעים, ומזיזים לי. בחיי המקצועיים אני מתפרנסת מתעשיית הקולנוע והטלוויזיה. תחומי עניין, בגדול – תרבות: - ספרים – על חוויות הקריאה שלי מן הסתם אכתוב בהמשך. - תיאטרון, אבל טוב (אני בוגרת של החוג לתאטרון של אוניברסיטת ת"א, במגמת בימוי). - קולנוע, אחרת לא יכולתי לעבוד במקצוע המופרע הזה שלי. - אמנות - וכל מה שיבוא לי. בפייסבוק אפשר למצוא אותי: @li-at heller