הבלוג של ציפורה בראבי

tov

בין המילים - על ספרים, על סופרים ועל משוררים, על חינוך וגם פוסטים אישיים

עדכונים:

פוסטים: 168

החל מנובמבר 2015

חוויית קריאה אינטלקטואלית מענגת! על חובה משפחתית, על רוסיה של פוטין ועל חבורת אינטלקטואלים רוסים אליה מצטרף אנדרי המגיע מארצות הברית לרוסיה מולדתו על מנת לטפל בסבתו הזקנה. ספר אנושי ומבריק

03/11/2019

ארץ איומה..

ארץ איומה/ קית גסן

מאנגלית: רחל פן

סיפורת

ידיעות אחרונות

374 ע’

..

אנדריי,  מרצה במשרה חלקית באוניברסיטה בארצות הברית, מתבקש ע”י אחיו דימה לנסוע לרוסיה על מנת לטפל בסבתם הזקנה.

וזה בא לו בדיוק בזמן. הוא היה נואש לעזוב את ניו-יורק. אחרון חבריו עזב לקליפורניה ושרה, חברתו מזה שישה חודשים, נפרדה ממנו.

מוסקבה היא  מקום מיוחד ומתאים עבורו. שם גרו הוריו, שם הוא נולד. “זאת היתה עיר גדולה, מכוערת ומסוכנת, אבל גם ערש התרבות הרוסית” (ע’ 17)

בהגיעו לשם נראים לו הרוסים שונים משזכר. הם היו לבושים היטב, עם תספורות טובות ושוחחו בטלפונים סלולריים חדשים ומבריקים.

אבל מסתבר שבהתנהלות החיים לא הרבה השתנה שם.

עדיין משטר איום, עדיין חיים עלובים. “כל מה ששמעתי היה איזה מקום מסוכן זה רוסיה, ואיזה עריץ נורא נעשה פוטין” (ע’ 57)

לאט לאט טווה לנו קית גסן את הסיפור האמיתי והעצוב של החיים במוסקבה. הניוול, הדלות, הפחד מן המשטר.

הסבתא מתגלה כאישה אינטליגנטית מאוד – נעימה ושנונה. היא עבדה כמרצה באוניברסיטה של מוסקבה וכן והיתה יועצת בסרט על איוואן הגדול.

אך בתחילה היא כועסת עליו שבא: “זאת ארץ איומה. יולקה שלי לקחה אותך לאמריקה. למה חזרת? ”(ע’ 30).

היא כבר בת 89, היא סובלת בעיקר מבדידות: “העניין הוא..שכל החברות שלי מתו, כל מי שקרוב אלי מת..” (ע’ 51),  הזיכרון שלה נחלש ולעתים אין היא מזהה את נכדה מה שגורם לו לדמוע ולהעצב מאוד.

הסבתא מכינה לנכדה ארוחות רוסיות מסורתיות, הם אוכלים ביחד ומטיילים ביחד ברחובות הסמוכים לבית.

כשיום אחד רואה הסבתא את פוטין בטלוויזיה היא מתמלאת זעם וכמעט מנפצת אותה. אנדריי מחליט שמעתה ייצפו רק בסרטים והוא מבקש ומקבל המלצות מחבריו.

 הוא דואג לתרופותיה ומשחק עימה מידי פעם אנגרמה. בערבים אוהבת הסבתא לקרוא סיפורים מתוך דפים שתלשה מספריה. ככה נוח לה יותר.

אלו תמונות מחממות לב של הסבתא ונכדה. אי אפשר שלא לאהוב את דמותה של הסבתא. אי אפשר שלא לחבב את הנכד המסור.

לאט לאט משתלב אנדריי בחברה המוסקבאית. הוא מצטרף לחבורת משחקי הוקי קרח, האהוב עליו,מכיר חבורת מהפכנים צעירים ומצטרף לפעילויותיהם, משתפר בשפה הרוסית ומתאהב..

מעניין לגלות איך הצורך יוצר אפשרויות. איך יודעים הצעירים להעסיק עצמם בחוויות שהם יוצרים לעצמם: קבוצת קריאה, קבוצת דיון, קבוצות פוליטיות.

קית גסן מזכיר את סולז’ניצין שבספרו “ארכיפלג גולאג”, כתב רשימה יצירתית ומרשימה של כל האנשים שעברו עינויים בהשגחת הנקו”ד.

בסוף הספר הזה יש תיאור מבריק של חקירה ע”י שוטרי הפס”ב. (שירות הביטחון הפדרלי).

לא ידעתי אם לצחוק או לבכות.

מה שתרצו.

מומלץ מאוד.

..

והנה כמה מובאות מהספר הנהדר הזה:

על קבוצת סטודנטים  אמריקאים סוציאליסטים: “האנשים האלה חושבים שקרל מרקס הוא זקן נחמד עם זקן…הם חושבים שהוא סנטה קלאוס” (ע’ 192)

“המשטר לא כלא את מתנגדיו משום שהוא שימר את זכרן של השיטות הסובייטיות, אלא מפני שהוא רצה להמשיך לעשות כסף עבור לקוחותיו (האוליגרכים)” (ע’ 281)

“לנשים היה קשה הרבה יותר בחיים מאשר לגברים, ובכל זאת הם נשאו בעול איכשהו. למה אנחנו לא יכולים? אנחנו כאלה נמושות?”  (ע’ 299)

“הסוציאליזם כבר נוסה במדינה הזאת.. ואני יכולה להגיד לך שהדבר היחיד שגרוע ממנו זה הפשיזם” (ע’ 304)

תענוג.

עוד מהבלוג של ציפורה בראבי

תצוגה מקדימה

מי מפחד מגיל המעבר?

כל מעבר מעורר חששות, מתח ולחצים. והכי הרבה גיל המעבר.. הגוף כבר משדר לנו שהוא לקראת שינוי ואם לא היינו מרגישות, יתכן שהייינו יכולות להתעלם ולהמשיך כילו כלום לא קורה. אבל...

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

זהות אישית

      אנו חיים לעתים כמו בשנת חורף ארוכה. איננו יודעים מתי ואם בכלל נתעורר ממנה. הכי חשוב שנדע מי אנחנו. הכי חשוב שנדע לאן אנו שייכות. הכי חשוב שאדע מי אני,...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה