הבלוג של ציפורה בראבי

tov

בין המילים - על ספרים, על סופרים ועל משוררים, על חינוך וגם פוסטים אישיים

עדכונים:

פוסטים: 148

החל מנובמבר 2015

ספרים מעולם האמנות, מעולם הספרות, מעולם היהדות ואגדה אחת – משל פוליטי שנון: “הציור האחרון של ואן-גוך”/ אליסון ריצ’מן, “תעלומת אנרי פיק/ דויד פואנקינוס “ספורים במעגל השנה”, ו-”חוות החיות”/ ג’ורג’ אורוול, המלצותי לשבוע הספר תשע”ט.

09/06/2019

המלצות שבוע הספר

..

בורכנו בספרים רבים בשנים האחרונות. בנושאים שונים ומגוונים. ספרים טובים רבים יצאו ובחרתי ארבעה שמייצגים כל אחד בדרכו תחום אחר שדיבר אלי ובכל זאת מתחברים איכשהו..

חוות החיות/ ג’ורג’ אורוול – אגדה, משל פוליטי שנון – קלאסיקה ספרותית

אגדה מבריקה! משל פוליטי/סאטירה נוקבת שלא תוכלו להניח מהיד. זוהי היסטוריה של מהפיכה ואתם חייבים לקרוא אם אתם אוהבים ספרות טובה, אם אתם אוהבים אגדות, אם מטרידים אתכם סיאובים פוליטיים ושחיתות. קראו והניחו במקום של כבוד. אין ספק שזהו ספרו הטוב ביותר של ג’ורג’ אורוול.

כשהחזיר הזקן מייג’ור נואם מול החיות ומספר להם על חוסר הערך של האדם בעל האחוזה, כשהוא מלמדם שהחיות יכולות לשלוט בחווה טוב יותר, הוא זורע את זרע המרד שיקום בחווה וינסה לגרש את האדם השולט בה.

“האדם הוא היצור היחיד הצורך ואינו מייצר. הוא לא נותן חלב, הוא לא מטיל ביצים, הוא חלש מכדי למשוך מחרישה, הוא לא יכול לרוץ די מהר לתפוס ארנבונים. אבל הוא אדון כל בעלי החיים ” (ע’ 10)

ולא עובר זמן רב והחיות מורדות.

האם יצליחו החיות ליצור עולם טוב יותר? עולם שוויוני בו כל חיה משקיעה את יכולותיה למען הכלל וכולם נהנים ומרוצים?

האם החזירים, שלקחו על עצמם את המנהיגות,  ינהיגו את החווה טוב יותר? צודק יותר וחומל יותר?

..

הציור האחרון של ואן גוך/ אליסון ריצ’מן – על אהבה, על יצירה, על אהבת אמנות ועל יסורי היצירה. על משפחתיות מורכבת.

זהו סיפור על ימיו האחרונים של ואן גוך, על יצירותיו האחרונות, למעלה מ-70 במספר, שצויירו באותו כפר קסום, אובר-סור-אואז.

ציורי דיוקנאות, של מרגריט, של ד”ר גאשה ועוד דמויות מן הכפר וכן נופים יפהפיים, מראות בקרנבל ואת הכנסייה.

אין ספק שואן גוך הוא אחד האמנים המרתקים שהיו לנו.

לא רק עבודותיו הנפלאות, גם דמותו המיוסרת, האוזן החסרה מרתקים אותנו עד היום.

בכתיבה יפה, סוחפת ומרגשת מגוללת לפנינו אליסון ריצ’מן סיפור אהבה קסום ונוגע ללב המשלב בכישרון רב וברגישות בין הסיפור ההיסטורי למערכת היחסים הטרגית בין הצעירה  המקווה לבין האמן המיוסר.

..

תעלומת אנרי פיק/ דויד פואנקיטוס

ספר יפה וכובש. כתוב ברגישות, באהבה ובשנינות עדינה.

מה קורה עם כל הספרים שנכתבים ונדחים ע”י הוצאות לאור? ספר מרגש ונוגע ללב. אהבת הספר, אהבת האדם ובין לבין סיפורי זוגיות יפים ועתירי תובנות ואהבה. משהו לקחת איתכם.

בארצות הברית נפתחה “ספריית כתבי היד הדחויים” ובאוקטובר 1992 נפתחה הגרסה הצרפתית של ספריית הדחויים ע”י הספרן הוותיק, ז’אן פייר גורווק.

“הוא היה אפוא מי ששינה את סידור המדפים כדי לפנות מקום, בלב הספריה העירונית, לכל אותם כתבי יד שחולמים על מקום מפלט.” (ע’ 11)

לאט לאט אנו לומדים על דמותו הנוגעת ללב של אותו גורווק שפינה מקום בספריה ובלב לאותם ספרים.

ולאחר מות הספרן,  מגלה עורכת צעירה ושאפתנית בין הספרים הדחויים יצירת מופת שכתב אלמוני, אנרי פיק,  והיא מחליטה להוציא אותה לאור.

הסיפור מרתק את קהל הקוראים ומפנה זרקור לאלמנתו ולביתו של אנרי פירק שעשויות לקבל תמלוגים גבוהים ממכירת הספר.

האם באמת כתב אנרי פיק את הספר?

וכיצד ומתי עשה זאת אם אלמנתו וביתו כלל לא ידעו על כך דבר?

תעלומת הספר מגבירה את הפצתו ואת הפופולריות שלו עד שאיננו יודעים אם הספר אכן כה נפלא או שאלה יחסי הציבור המרתקים. המאורע יוצר גלים “בכל אחד מאתנו יש משהו מאנרי פיק” הצלחתו של הספר שנמצא בין הדחויים דיברה אל אוכלוסייה שלמה שהשתוקקה להיקרא” (ע’ 124)

..

ספורים במעגל השנה

בעריכת מירי ברוך ועשי וינשטיין

סיפורים לכל חג ולכל תאריך חשוב לעמנו.

אוסף מצויין של סיפורים יפים של מחברים מוכרים ואהובים: דבורה עומר לוין קיפניס שלמה עבס, פוצ’ו, אלי רוה, של אורי אורבך , לאה נאור ועוד.

סיפורים בטעם מתוק שמעלים חיוך ומעוררים חיבה ושמחה.

או עצב.. בהתאם לתאריך המיועד.

כמו סיפורו של לוין קיפניס: המפוחית של שמוליק על השואה, על יאנוש קורצ’אק.

או סיפור מעורר שמחה וחיוך כמו הסיפור לפורים: שני חברים ששמעו על משלוח מנות והחליטו גם כן לשלוח זה לזה.

ספר מקסים ומחמם לב. מתאים לילדי גן וגם לילדי בית ספר ובהחלט התאים גם לי.

מומלץ מאוד למורות ולגננות האוהבות לספר סיפורים שאין ספק שהם דרך נפלאה להעברת מסר, לחנך, לשמח, ולחבק.

וכמובן גם להורים האוהבים לשבת עם ילדיהם, לשוחח עימם ולספר להם סיפורים המתחברים למסורת העם.

..

..

עוד מהבלוג של ציפורה בראבי

תצוגה מקדימה

מי מפחד מגיל המעבר?

כל מעבר מעורר חששות, מתח ולחצים. והכי הרבה גיל המעבר.. הגוף כבר משדר לנו שהוא לקראת שינוי ואם לא היינו מרגישות, יתכן שהייינו יכולות להתעלם ולהמשיך כילו כלום לא קורה. אבל...

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

זהות אישית

      אנו חיים לעתים כמו בשנת חורף ארוכה. איננו יודעים מתי ואם בכלל נתעורר ממנה. הכי חשוב שנדע מי אנחנו. הכי חשוב שנדע לאן אנו שייכות. הכי חשוב שאדע מי אני,...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה