הבלוג של ציפורה בראבי

tov

בין המילים - על ספרים, על סופרים ועל משוררים, על חינוך וגם פוסטים אישיים

עדכונים:

פוסטים: 99

החל מנובמבר 2015

“לחינוך לא צריך ארגז כלים!” אומרת שוש רהב, “ארגז כלים זה טכני, חינוך איננו טכני. חינוך – זה להביט על הילדים בעיניים, לזהות את האור או את העצב, להתייחס אליהם למה שהם ולא לציונים שלהם. להקשיב גם למה שהם לא אומרים. לשמוח איתם בדברים הקטנים ולהתעצב איתם על מה שחשוב להם מאוד…” חינוך מאהבה..

30/08/2017

shosh
בתמונה – שוש רהב
..

מגיל צעיר עסקה שוש רהב בחינוך, בניהול ובניהוג בתי ספר תיכוניים מורכבים.
בין השאר כיהנה כמנכ”ל בית חינוך תיכון אזורי “גליל מערבי” [צומת כברי]. שם הנהיגה, חינכה והביטה גם. ראתה נערים ונערות רבים, שהיו מולה ולא החמיצה, כך היא מקווה, אף אחד מהם.

באמצע חייה יצאה שוש לעצמאות מקצועית.
מזה 17 שנים היא מלווה באופן אישי ,מאמנת, מעצימה ומנחה מנהלים בסקטורים שונים, אנשי חינוך, ראשי ערים, מובילי חינוך, משפחות, פרחי רפואה, מנהלים ובעלי תפקידים במגזר העסקי .

ראיון קצר שלי עם שוש רהב:

שאלה: “למה חינוך?”
שוש רהב: “חינוך זאת המהות, זהו הגרעין הפנימי שלנו. על זה נבנה העולם ועל זה נהרס, חלילה. אומות, עמים ותקופות יכולים לקום או להיעלם בגלל או בזכות חינוך.
חינוך יכול להצמיח.
כל חיי אני בתוך חינוך. אינני מכירה מהות אחרת.
כולם מתעניינים בחינוך. זהו מרכיב חשוב לאדם להתפתחותו או לכישלונו”.

שאלה: “איך זה מתחבר לעבודתך כמנהלת בית ספר לשעבר?”
שוש רהב: “המהות של המאמן האישי צמחה בי בעבודה הקודמת. זה היה המטען היחידי והמיוחד והאחר שממנו יצאתי לעולם האימון והליווי האישי. זה מה שיצר בי את התשתית האמיתית, זהו לב ליבו של האמון.
אין זה שונה בין ניהול בית ספר והבטה בתלמידים לבין אמון מבוגרים.
יש קו רציף שלוקח את המקרו של העבודה שלי, כשעבדתי מול קהילות ומול הורים, תלמידים ובעלי התפקידים השונים שהשיקו מעולם החינוך. לעיסוקיי היום. כעת, אני עושה זאת אחד על אחד או בקבוצות מיקוד קטנות”.

שאלה: “מה נותן לך את הכוח להקשיב ולשמוע, להעצים ולחבק?”
שוש רהב: “אמן יוצר מתוך כאב ובמידת הכנות הגלוייה זה מה שהיווה אצלי את הבעירה.
ילדות בפריפריה ענייה מאוד לצילם של אודים ניצולי שואה.
בת למהגרים במלוא מובן המילה, התמודדות עם ילדות שלא טבלה בשפע חומרני, אך עם כל הקושי העניקה לי את היסוד והבסיס לחיבוק ולחום ולנתינה”.

שאלה: “האם יש לך מוטו מסויים שתרצי להעביר הלאה לעוסקים בחינוך, ארגז כלים כצידה לדרך?”

שוש רהב: “גרתי בבית שלאב היה ארגז כלים. הוא עשה הכל. הוא תיקן וניגר והיה הצבע. הוא היה הכל.
הכלים שלו היו טכניים.
וחינוך איננו טכני.

חינוך – זה להביט על הילדים בעיניים, לזהות את האור או את העצב, להתייחס אליהם למה שהם ולא לציונים שלהם. להקשיב גם למה שהם לא אומרים. לשמוח איתם בדברים הקטנים ולהתעצב איתם על מה שחשוב להם מאוד.
להיות איתם, אבל לדעת מתי להיות לידם.
לחבק אותם ולדעת לקחת מהם את הניצוץ.
לפעמים לעזור להם לראות את מה שיש בם גם אם הם אינם מאמינים לך ולגרום להם שכן.
כל זה לא יכול להיות בתוך ארגז כלים.
אלו הארות ותובנות פנימיות שכל איש חינוך בכל דרג חייב להרגיש אותם, להתנסות בם ולאמץ אותם.
עבודת החינוך איננה מקצוע ובודאי שלא מנהל בית ספר.
ניהול איננו מקצוע. זהו אמצעי למנהיגות שחייב להיות בו, באופן רחב מאוד, מוטיב ההשראה.
את כל זה לא מוצאים בארגז כלים”.

..

שוש רהב בפייסבוק – shosh rahav

https://www.facebook.com/shosh.rahav?fref=ts

עוד מהבלוג של ציפורה בראבי

תצוגה מקדימה

מי מפחד מגיל המעבר?

כל מעבר מעורר חששות, מתח ולחצים. והכי הרבה גיל המעבר.. הגוף כבר משדר לנו שהוא לקראת שינוי ואם לא היינו מרגישות, יתכן שהייינו יכולות להתעלם ולהמשיך כילו כלום לא קורה. אבל...

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

זהות אישית

      אנו חיים לעתים כמו בשנת חורף ארוכה. איננו יודעים מתי ואם בכלל נתעורר ממנה. הכי חשוב שנדע מי אנחנו. הכי חשוב שנדע לאן אנו שייכות. הכי חשוב שאדע מי אני,...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה