הבלוג של תולעת שירים

תולעת שירים

אישה (מיוחדת), רעיה (לתפארת), אם (לא מבשלת), עובדת (מצויינת) ופולניה (קצת מקולקלת).

עדכונים:

פוסטים: 12

החל מנובמבר 2011

אולי בסוף ארוץ פי 2 מהמרחק שתכננתי במרוץ הנשים הקרוב. אח”כ – אציב מטרות חדשות. אדאג לייצר לעצמי את תחושת הסיפוק. ולא אשכח שאני חייבת לעשות בשביל עצמי

30/03/2016

צילום: שאטרסטוק

ליום הולדתי ה 40 הזמנתי חופשה באמסטרדם, לי ולקונדיטור, כולל הופעה של U2.   שלושה ימים לפני הטיסה הקונדיטור עשה תאונה ובמקום לבלות בחו”ל בילינו בטיפול נמרץ. התפטרות (שלי), פיטורין (שלו)… תקופה ארוכה של תחושת חוסר אונים. סטטוסים דיכאוניים ופרצופי תחת בפולנית. הרעיון הכללי ברור ? יופי. אז מזה זמן עוברת עלי תקופה לא משהו. משבר / נאחס / קלקול בצ’קרות. יו ניים איט. לא משנה איך יו ניים איט – זה בא בגל; אפור, שחור, סמיך, עכור. לא נעים.
חודשים של חוסר סיפוק כללי.

חלף זמן. אני מצאתי עבודה. הפצוע היווני התאושש. שגרה שבה אל מחוזותינו ובכ”ז – שגרה, כזו ששנים גורמת לי לא לעשות משהו בשבילי !
ואז הונחה בפניי ההצעה להצטרף לקבוצת “רצות ביחד”.
“מה לי ולריצה ?” חשבתי לעצמי (סוכנת נסיעות של מרתוניסטים ואנשי ברזל לא תופס)
“אוי, גם כן את ?!” אמרה לי חברה  והוסיפה “זה משבר גיל 40 !”
“את יודעת שזה לא עוזר לירידה במשקל !” אמר בעלי (מי דיבר על ירידה במשקל, נזפתי בפולנית ספרותית)

שנים אלא עסקתי בשום סוג של פעילות גופנית/ כשכן עסקתי – מרבית הזמן לא התמדתי. במעט שהתמדתי – ריצה לא הייתה הצד החזק שלי.
קיבלתי את ההצעה. מצאתי את החברה שתרים אותי מהכורסה / ספה / מיטה ותעזור לי להתמודד עם המשימה בהצלחה ובערב קריר אחד הצטרפתי לקבוצת ריצה.
יש בה כאלה שרצות מרחקים שכנראה לעולם לא  ארוץ. כאלה שהארון שלהן מצויד כראוי לפעילות מסוג זה ברמות שלעולם לא אגיע אליהן וכאלה שהתקדמו מלא לרוץ לריצה רציפה של 4 ק”מ (תוך חודש ימים).

ויש אותי וכמותי. עדיין לא הגענו לפרק בסיפור בו “באנו להנות”  ו”לרוץ בכיף”. האמירה “יום אחד זה יקרה ופשוט תרוצי” נשמעת לחלקנו בשלב זה לא אפשרית.
לא קל. לא נעים. וצריך … לרוץ. אבל כידוע, פעילות הקבוצתית הופכת את התהליך לקל ואף מהנה יותר, זו עובדה !
הדרייב להשתפר ביחד, להדביק פערים, לשאוף ליותר ולהשיג את המטרה, היכולת להישען על כתפה של ה”חברצה” שלי ולקבל זריקת עידוד מהאחרות בזמן אמת. לתת ולקבל, לעודד ולהתעודד.

פעם בשבוע אנחנו רצות יחד. היכולות יותר והיכולות פחות ופעמיים נוספות רצות עם ה”חברצה” או לבד. 3 אימונים בשבוע. לא פחות ! וזה כבר הישג מבחינתי. בשבועיים האחרונים יצאתי  ב 21:30, רצוצה ולא מאמינה לאימון בשביל הצהוב השכונתי. לא קל ולא נעים כבר אמרתי ? אז עוד פחות קל ונעים בלילה. הבנתי שלרוץ מאוחר לא עובד לי.   בעיה ! כי נוסף לכשל בכושר הגופני שלי אני סובלת מכשל חמור ביכולת לקום בבוקר. רק שבעוד שבועיים אני רוצה לחצות את קו הסיום במירוץ 4 ק”מ. כשמטרה היא לרוץ (את רובו).

אז בוקר אחד, קמתי בשעה 05:30 (!!!), התלבשתי ויצאתי אל החוץ החשוך והקר. סיימתי אימון של 5 ק”מ וחזרתי הביתה, טעונה באנרגיה מהולה בשלווה. האימון היה רחוק ממשביע רצון  ובכ”ז – לא ויתרתי לי והבוקר התחיל כ”כ אחרת מבוקר שגרתי. לטובה. מודה שמה שכתוב על התחושה בגוף ובראש אחרי אימון (ואחרי שמצליחים להסדיר נשימה) – נכון.

הבוקר קמתי שוב עם השמש. ואשכרה רצתי כמעט 6 ק”מ. חברצה אצה רצה לצידי. חייכה אלי חיוך גדול כל הדרך ועזרה לי להצליח. הבנתי שזה אפשרי ! אם לפני יומיים חשבתי שכנראה לא אצליח לרוץ ברצף 4 ק”מ תוך כשבועיים, היום אני כבר חושבת אחרת. אני ממשיכה להתאמן. ואולי בסוף ארוץ פי 2 מהמרחק שתכננתי במרוץ הנשים הקרוב. אח”כ – אציב מטרות חדשות. אדאג לייצר לעצמי את תחושת הסיפוק. ולא אשכח שאני חייבת לעשות בשביל עצמי. מודה על ההזדמנות הזו. שגרמה לי להתנער, לשבור שגרה. ללמוד משהו חדש ולהיפטר – משאריות המשבר !

השיר הזה מעולה לי בריצות.

הגבירו ווליום וצאו לעשות משהו שעושה לכן טוב .

embedded by Embedded Video

 

עוד מהבלוג של תולעת שירים

תצוגה מקדימה

ננוע

מחר יחול יום הנישואין ה 6 שלנו (התחלתי להקליד נחגוג את...ועצרתי). הכרנו לפני כ 7 שנים. הוא – טבח בפאב חיפאי אחרי קריירה באופנועים ולפני קריירה בקונדיטאות. אני – בליינית (יש שיאמרו - על גבול השתיינית). הויכוח, על כמה זמן ארך...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

דברים שקורים רק לאבא (או אם תרצו-זה קורה במשפחות הכי טובות)

דברים שקורים רק לאבא (או – זה קורה במשפחות הכי טובות) הוא שם תמ"ל בבקבוק לפי העין (ולא מבין למה בסוף היום יש לה חום). כשזה מגיע לתכולת החיתול – חוש הריח המפותח שלו מפסיק לעבוד (ומדובר באדם שמסוגל לפרק מנה שלמה למרכיבים רק...

תגובות

פורסם לפני 6 years

רגע לעצמי

הנני כאן. נענית לדרישת המקורבים ואוזרת אומץ. אומץ לחבר את המילים לסיפורים. את הסיפורים לשירים. הנני כאן. לוקחת רגע לעצמי (לפחות בשלב הראשון של התהליך). מתחברת לחוויות ולתחושות. מתחברת לאהבה שזנחתי בשנים האחרונות – האהבה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה