הבלוג של כולן - كلهن

מקדמות את השיח והעשייה הפמיניסטית בישראל

קידום השיח והעשייה הפמיניסטית בישראל אנחנו ב"כולן" שואפות לחיות בעולם שבו קולן של נשים נשמע ומקבל מקום שווה בחברה, בכל מקום ובכל זמן. אנו חולמות על חמישים אחוז (או יותר) נשים בכל תפקידי ההנהגה במדינה, על הורות שיויונית, על... +עוד

קידום השיח והעשייה הפמיניסטית בישראל אנחנו ב"כולן" שואפות לחיות בעולם שבו קולן של נשים נשמע ומקבל מקום שווה בחברה, בכל מקום ובכל זמן. אנו חולמות על חמישים אחוז (או יותר) נשים בכל תפקידי ההנהגה במדינה, על הורות שיויונית, על תרבות שבה עברייני מין מוקעים ונענשים ונשים שנפגעו זוכות לאמון ותמיכה מסביבתן, עולם שבו נשים אינן מוחפצות ואינן נסחרות ונקנות, עולם שבו לנשים יש שיויון אמיתי- חוקי, תרבותי וחברתי, ואת האפשרות לבחור את חייהן ללא הסללה מגדרית.

עדכונים:

פוסטים: 14

החל מאוגוסט 2018

בתוך כל רגשות הזעם, כמעט ולא נותר מקום לסתם כאב על מותה של אישה צעירה, חפה מפשע, מלאת תקוות והבטחות ולא נשארה בנו היכולת ”להתאחד סביב כאב משותף”

10/02/2019

מאת: לובה פיין

בלילה בין השביעי לבין השמיני בפברואר פרסמה העיתונות ידיעות על רצח מחריד של אורי אנסבכר בת ה-19 מתקוע. מותה של נערה צעירה כל כך, חפה מכל פשע, הוא כאב בלתי נתפס. עם זאת, האינטרנט הגיב לאירוע באופן משונה, ואני עדיין תוהה מתי השינוי הזה אירע.

בתקופת צעירותי רווחה בחברה הישראלית קלישאה לפיה “ישראלים מתאחדים סביב כאב משותף” או “כשקורית טרגדיה, אנחנו מרגישים שותפות גורל”. בעשורים האחרונים, החברה הפכה להיות אינדיבידואליסטית יותר ומנוכרת יותר. הרצח של אורי הבהיר, שאפילו טרגדיה משותפת כבר לא יכולה להשיב את הקהילתיות שהתפוררה. יתירה מזו: מיד אחרי הרצח, הפכה גופתה המעונה של הנערה האומללה למושא מריבה או מציצנות.

אורי אנסבכר ז"ל (צילום באדיבות המשפחה)אורי אנסבכר ז”ל (צילום באדיבות המשפחה)

הסנונית הראשונה היו התגובות בקבוצה “שיח פמיניסטי”. בקבוצה קיים מנהג של ימי אבל לזכרן של נשים שאיבדו את חייהן בגלל סיבות שקשורות למגדר. אנחנו זוכרות נשים שנרצחו בידי בני זוג, בני משפחה אחרים, נשים שהתאבדו על רקע התעללות, נשים בזנות שנפטרו בטרם עת ורבות אחרות, שהיו יכולות לחיות שנים רבות יותר לולא נולדו נשים. ימי האבל אינם תמיד מוכרזים באופן מיידי, אך בתגובות המדוברות הואשמנו בהשהייה בזדון ובאדישות כלפי מותה של אורי משום שהייתה מתנחלת. תגובות אחרות השוו בין הרצח של אורי אנסבכר לבין הרצח הסמוך של סיואר זכריא קבלאוי, סטודנטית בת 20 שלמדה רפואה בתורכיה, כדי לטעון שהראשון חמור מהשני.

האווירה מחוץ לגבולות הקבוצה הייתה מייאשת אפילו יותר. בכל מקום ברשתות החברתיות נפוצו התיאורים הגרפיים והפורנוגרפיים של פרטי הרצח. על תזמורת הסנאף הזו ניצח יאיר נתניהו. פרשנים פוליטיים מטעם עצמם קוננו ש”הימין רוקד על דם, והשמאל שותק במבוכה”. מבחינתם, לא נותרו סביבנו בני אדם שמבחינתם רצח הוא רק טרגדיה, ולא כלי רטורי בדיונים פוליטיים. במקביל, התנהלה בטוויטר ובפייסבוק אורגיית שנאה בניצוחם של שפי פז וגדי טאוב. אלה השתלחו בארגוני הנשים בשל דרישתם להעביר תקציבים לתכנית המאבק באלימות כלפי נשים על רקע הרצח, שהתגלה בסופו של דבר כלאומני. באמת, איך אפשר לבקש כסף שמיועד למיגור האלימות המגדרית ולא לעשות משהו מועיל יותר, כמו עידוד איבה לאומנית באינטרנט? איזה סדר עדיפויות מוזר.

בתוך כל רגשות הזעם, כמעט ולא נותר מקום לסתם כאב על מותה של אישה צעירה, חפה מפשע, מלאת תקוות והבטחות. לא נותר גם מקום לומר, שכנשים החיות במדינה בעימות מתמשך, הביטחון האישי שלנו שברירי במיוחד. בין המציצנות הפורנוגרפית לבין הלהט הפוליטי המוגזם, לא נשארה בנו היכולת “להתאחד סביב כאב משותף”. בקושי אנושיות נשארה.

רוצות לקרוא עוד על הפעילות של כולן? הצטרפו למהפכה הפמיניסטית

עוד מהבלוג של כולן - كلهن

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 7 months
תצוגה מקדימה

אמנית ערביה? אין לך זכויות

איך נראית עליונות תרבותית לבנה? כשההגמון מפרסם יצירות אמנות של אומניות המשתייכות לתרבות שאינה עליונה, מבלי לקבל הסכמתן לכך ותוך הפרת זכויות היוצרים שלהן. לא מאמינות שזה אפשרי? אז הרשו להוצאת רסלינג לחלוק עליכן. מישהו...

תגובות

פורסם לפני 6 months
תצוגה מקדימה

הגיע הזמן להקמת תכנית לאומית לטיפול באלימות

הבוקר התעוררנו שוב לידיעה הקשה שאישה נוספת, אימא לשלושה ילדים קטנים, נרצחה על ידי מי שהיה בן זוגה, שותף לחיים שהפך לסיוט הכי גדול שלה. הפעם, הרוצח הוא שוטר. איש שאמון...

תגובות

פורסם לפני 5 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה