הבלוג של to_be_continued

to_be_continued

מסקנות מגדילה בשנות האלפיים.

עדכונים:

פוסטים: 3

החל מאוגוסט 2014

photo-diffrentmusic-M

נתחיל בעובדה הפשוטה ודיי ברורה שאני לא הורה, אני נערה, אני בת 15, אבל אני גדלתי ועדיין גדלה כשונה, וזה בסדר גמור.

אין צורך לספר למה אני ילדה שונה, כי כל שנה זה דבר אחר שמבדיל אותי מהחברה, לפעמים אני קוראת יותר מדי, או חנפנית מדי או אולי שוב הדעות שלי לא מספקות את כולם, זה לא משנה, גדלתי כשונה, ואני עדיין גדלה כשונה.
לפעמים זה כל כך קשה, לפעמים אני נשברת ופורצת בבכי חוצה גבולוה שיכול להימשך שעות לפעמים אני מרגישה כאילו אני ארגיש עוד יום אחד כשונה אני אתמוטט. העניין הוא, שאני לא מתמוטטת, אני מתחזקת. כל בכי, כל צעקה, כל נפילה, מגיעה (כמו שנפילות מגיעות) עם קימה. ושאני קמה (לפעמים עם קצת חשש) אני זקופה יותר, חזקה יותר וטובה יותר.

ולמרות שיש לי את הקבוצה הקטנה והמדהימה של חברים שלא הייתי עוברת שום דבר מזה בלי הכח שהם נותנים לי, התודה שלי היום היא להורים שלי.

אבא, שלימד אותי להיות חזקה, שבין הבדיחות הלא מצחיקות והחיוך הילדותי הוא מראה לי שהשוני שלי לא מפריד אותי אלה מעלה אותי, שלימד אותי שאותם הילדים שצוחקים עלי שאני לומדת המון עוד יתחננו לעזרה שלי (מצחיק כמה פעמים זה קרה לי השנה) ושהוא איתי תמיד,  לא משנה מה.
אבא, אני אוהבת אותך, תודה שאתה האבא הכי הכי הכי.

ולאמא שלי, שהיא הכי חזקה והכי מדהימה והכי טובת לב שיכולתי לבקש. שלמרות שלפעמים אני רוצה לזרוק אותך מכל המדרגות ברגעים הכי קשים והכי טובים תמיד שם, עם החיבוק האוהב והריח הזה שהוא רק שלה שמשכר אותי כל פעם מחדש. את הרוח האיתנה שלך אני לוקחת איתי לכל מקום.
אמא שלי, אימוש, קושקוש, תודה שאת שלי, אני אוהבת אותך כל כך.

ולהורים אי שם שמחזיקים את היד של הילדים השונים והמפוחדים שלהם חזק חזק,  אני מודה לכם, וגם הילדים שלכם מודים לכם כל הזמן, בדרכים שלהם, אל תשכחו שגם אתם הייתם שם וכמו שאתם הייתם צריכים יד גם הם צריכים. אל תשכחו שלהיות שונה זה כח, שללכת עם העדר זה קל, אבל לעמוד על שלך למרות הכל, יש אנשים שעוברים חיים שלמים בלי לדעת את החוזק של זה. והכי חשוב, אל תשכחו לפרגן, לאהוב ולחזק, זאת תקופה לא קלה, תחזיקו חזק.

שתהיה לנו שנה נהדרת.

עוד מהבלוג של to_be_continued

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...