הבלוג של netazar

טיפטיפות

עדכונים:

פוסטים: 5

החל ממאי 2010

כל הימים, כל הימים, חולמת אני על בית מקסים…

12/06/2010

בעלי, שיהיה בריא, הוא מאלו שתמיד רואים מה יכול להשתבש ומתייחסים לדברים כאילו זה כבר קרה.

אם אני במקרה יושבת מקדימה ברכב, מסובבת את הראש אל התינוק שמאחור באמצע הנסיעה – הוא מזכיר לי שאני אפגע בצוואר שלי קשות במקרה תאונה בתנוחה כזו. ואם אני רוצה לקלח את הילד איתי במקלחת הוא מרצה לי במשך כמה דקות על איך התינוק יכול למות אם אני אאבד את ההכרה. לא עוזר שאני מספרת לו שמעולם לא איבדתי את ההכרה בחיי… אצלו כל הפחדים שרירים וקיימים ואורבים לפתחנו בכל רגע.

הפסקתי כבר לספור את הפעמים שהדלקתי קומקום וחיכיתי חמש דקות שירתח רק כדי לגלות שהגאון ניתק אותו מהחשמל. “אבל למה?” אני שואלת בתחנונים, והוא מסביר שוב “קומקומים הם אחת הסיבות העיקריות לפריצה של אש בבתים, הכי טוב שלא יהיו מחוברים לחשמל” – אני דווקא מכירה את ההסבר, רק לא מבינה למה הוא מתעקש ללכת ולהוציא מכשירים מהתקע בגלל שלאנשים אחרים מתישהו נשרף הבית. לפעמים זה פשוט סיוט כי אי אפשר לחתוך ירקות לידו (הוא לא יכול לראות את הסכין, ישר מדמיין שאני מאבדת יד) או לגזור דברים במספריים… שלא להזכיר דברים קצת יותר אתגריים.

בקיצור כל זה בשביל להסביר את הטיפוס המדובר – ולהמחיש איזה מאבק דמים מתרחש אצלנו בנושא הבית.

אני רוצה בית כבר. נמאס לי לגור בשכירות בדירות קטנות… חסכנו מספיק בשביל להרשות לעצמו חצי מהסכום של בית מכובד ואת השאר אנחנו יכולים להשלים עם משכנתא צנועה, אבל העקשן לא מוכן. הוא כל הזמן מספר לי איך מחירי הבתים עוד ירדו בגלל שאף אחד לא יכול להרשות לעצמו את המחירים האלו ואז נפסיד כסף על הבית, ואיך אין לנו יכולת לשדרג את הבית כי אנחנו לא בטוחים בהכנסה שלנו, ואיך אין לנו עדיין חסכונות לפנסיה ושזה חשוב לא פחות וכו וכו וכו… ואני, כל זה לא מעניין אותי. אני רוצה בית. אני רוצה מקום שאוכל לקרוא לו שלי, ולתלות מדפים איפה שבא לי,  לשתול דברים בגינה קטנה ולטפח את הדשא כי אני יודעת שהוא נשאר שלי. מעבר לזה, לא משנה לי מה קורה בעולם ואיך דברים משתנים.

אני יושבת ובודקת בתים באיזור באינטרנט, אפילו בעיירות שאני לא מכירה, רק לראות מה מציעים ואת המחיר. הפכתי כבר חצי סוכנת נדל”ן מרוב שאני מתעניינת בערך בתים לפי איזור ובסוג הבנייה שלהם. ואת הבתים הכי יפים במחירים הכי נוחים אני שולחת לו, רק בשביל לקבל תשובה שהבית לא משהו, או שהאיזור גרוע, או שנחמד מאד אבל לא עכשיו… וכמובן שאני מתרגזת ומוצאת את עצמי מקנאה בכל מי שקונה בית סביבי, גם אם יש לו רק עשירית מהסכום – כי הוא לפחות בדרך להגשמה ואילו אני תקועה עם איזה “דובי לא לא” – שייקחו לו שנים לעשות צעד באיזשהו כיוון.

עוד מהבלוג של netazar

חמישה דברים שלא ידעתם עלי

1. אני מאלו שמסתבכים עם עצמם בשאלה "מי אני". כמעט תמיד יוצא שלכל תכונה שקיימת בי, קיימת גם התכונה ההפוכה במידה זהה, כך שאין לי יכולת לתאר ולו דבר יחיד על עצמי בלי להסתייג (חוץ ממה שאמרתי הרגע כמובן). 2. פעם בילדותי הייתי חרדית...

תגובות

פורסם לפני 10 years

100 קילו

אני עדיין לא מעזה לומר את זה בקול רם. לפני שבע שנים הייתה תקופה שירדתי במשקל והגעתי ל60 - אבל מאז כל אירוע בחיי גרם לי לעלות קצת. החבר דאז שחרר אותי לעולם במשקל 70, והתקופה שאחריו השאירה אותי במשקל 80, וההכרות עם בעלי נתנה לי...

תגובות

פורסם לפני 10 years
תצוגה מקדימה

פיקניק

יש לנו פיקניק בשבוע הבא... רק שאני לא יודעת איפה. נראה היה שכולן יודעות איפה זה - אז שאלתי אותן כשישבנו ביחד ביום רביעי הזה, אבל לוריין ולוסי פשוט הפטירו משהו שנשמע כמו כל מילה אחרת...

תגובות

פורסם לפני 10 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה