פלמנקו: הפוסט האחרון ל- 2013 על היצירה ה- 15

כתלמידה ורקדנית פלמנקו מזה מספר שנים, היה זה אך-טבעי מבחינתי, לבוא מטעם סלונה ולכתוב רשמיי על המופע החדש של להקת הפלמנקו הישראלית. הבלוג שלי עוסק בהגשמה. בהגשמה- ויהי מה, מתוך הרוח החופשית. כזהו בעיני הסיפור של להקת COMPAS בניהולה של מיכל נתן.

ציוני דרך, ערבי גאלה וטקסים הם כמו תיעוד רגעים בזמן מסע. כמו, פסקאות ברצף התרחשות הדברים. בחיים אין באמת הפסקות. העצים למשל, תמיד בצמיחה בכוון אל האור. רק אנחנו, בני האדם, עושים "הפסקות קפה"- מציינים, עורכים טקסים, מקדישים ומקדשים. בזה מותר האדם. לדעת את עצמו. יש בזה כל כך הרבה יופי, לראות את הנולד ולברך עליו.

ללא ספק, היצירה ה- 15, היא סיבה מספיק טובה, לברך על הנולד ועל הדרך כולה. דרך של יצירה, שילוב בין עולמות וביטוי מחולל קסם של תקשורת עם העולם דרך פלמנקו ועוד מחולות- הדרך שעשתה להקת הפלמנקו הישראלית- COMPAS, מאז שנת 1997 ועד היום. בעולם בכלל, ובישראל בפרט, לקיים להקת מחול ולהנפיק יצירות מרתקות ומשתנות מדי שנה, אין זה מובן מאליו. זו תוצאה ישירה של התמדה עיקשת, של התמסרות ליצירה מקצועית ומלוטשת. התמסרות להגשמה – ויהי מה!

מעניין שהפוסט האחרון שלי לשנה זו, פוסט מס' 15 (ה- 14 נכתב בעבור פרוייקט בלוגריות משותף וטרם פורסם) הוא על היצירה מס' 15 של  להקת COMPAS.

אז מה זה QUINCE? – באופן ממש מצחיק, חשבתי בתחילה שמדובר ביצירת מחול על רובע מלכותי:) מסתבר ששעורי הספרדית שלקחתי לפני כשלוש שנים, לא עזרו לי, להבין מיד שכותרת התוכנייה היפה שחולקה בכניסה לתיאטרון גבעתיים, בערב הגאלה החגיגי, היא הספרה 15 בספרדית ושמה של היצירה כולה.

OLE פלמנקו
דיאלוג עם מניפה

Quince המופע, הוא מופע מהוקצע, מדוייק ונקי שמחבר מספר עולמות ריקוד על במה אחת ובאותה יצירה. במובן זה, ישראלים רבים שפלמנקו טהור נתפס על ידם ככבד מדי, ימצאו במופע החדש של מיכל נתן, הכוריאוגרפית והמנהלת האמנותית של להקת COMPAS מאז הקמתה, מענה מושלם בעבורם. אתם תיהנו מתלבושות מקוריות לאו דווקא ספרדיות, מצלילי קסטנייטות ותיפופי רגליים במינונים שווי ערך למשפטי המחול המודרני והקלאסי, מריקוד גברי עם הצעיף הספרדי -המנטון, מריקודי זוגות ברוח הפלמנקו על רקע עיבודים מיוחדים ליצירות קלאסיות ותקנחו במעגל האימפרוזיציה הסוער של כל בנות הלהקה, של כל הפלמנקות כשבראשן, נותנת בראש, מיכל נתן, ה- FIN DE FIESTA שעימו מסיימים כל מופע פלמנקו ע"פ המסורת.

קיריל סיוולפוב- מרוקדים עם כוכבים לפלמנקו עם מיכל נתן
מושלם!

להקת הפלמנקו הישראלית היא להקה חוצת גבולות. מיכל נתן, רקדנית מחוננת רבת כישורים בעצמה, יוצרת בעבודתה תך- נסתר בין שפות שונות של מחול (מודרני, קלאסי, סלוניים) ואמנויות (תיאטרון וציור) ובסופו של דבר, מוצגת בפנינו, הקהל, תמונה מאוד מאוד יפה לעין, צבעונית, רבגונית ומפתיעה. ב-QUINCE יש רגעים רבים בהם רציתי להגיד לרקדניות – FREEZE  – עוד לא הספקתי לצלם את הפוזה היפה הזו וזו מיד התחלפה באחרת…

מיכל נתן

דרך הפלמנקו

דרך הפלמנקו היא דרך של ביטוי עצמי אותנטי ממעמקים..קוראת לנשמה לבוא ולומר דברה, בשירה, בנגינה ובמחול. לא כל מי שרוקדת פלמנקו תיקרא: פלמנקה. עם דגש על ה- קה בסוף המילה. לזה נדרשת בשלות, נוכחות, עומק, חופש להיות ואמירה. מיכל נתן ורוב רקדניותיה, הן פלמנקות. זה בדיוק המקום, בו רואים את האינטרפרטציה האישית לתנועה, את הדיבור הייחודי של כל אחת בתוך אותו משפט תנועתי, לכאורה. זה מה שהופך תמונה בימתית לחיה פועמת ומעניינת. זה מה שמרגש..שמרגיש שמדברים אלינו, שרוצים להגיד לנו משהו דרך האין מילים, שעל מנת להגיד אותו באמת, צריך הרבה מילים. אז טוב מראה עיניים וכל מילה מיותרת:

הפלמנקות של להקת הפלמנקו הישראלית – COMPAS

"fin de fiesta" מעגל מריעות לרוקדת במרכז.. אח"כ מתחלפים:)
בחזית עם שמלת שנות ה- 40, ליה. דור המשך..הבת של מיכל נתן.

פלמנקו – מחול נישתי של עולם ומלואו

מחול נישתי- כך נהוג לחשוב עליו, על הפלמנקו. כאשר נשביתי בקסם הפלמנקו לפני מספר שנים, התפלאתי לפגוש קהילת פלמנקו רחבה ותוססת, הפרושה בכל הארץ שרק גדלה והולכת מדי יום ומקיימת קשרים פעילים עם מורים ורקדנים ברחבי העולם. דור ראשון של רקדניות ומורות כמו, סילביה דוראן שהייתה הראשונה למסד את הפלמנקו בארץ, הוליד את דור ההמשך כמו מיכל נתן ונטע שיזף שעשתה גם קריירה מצליחה בספרד. יש עוד הרבה תלמידות שהפכו למורות מופלאות (יש לי הזכות ללמוד אצל אחת מהן- נעה גור ) וקצרה היריעה להזכיר את כולן, כי מדובר בעשרות רבות אם לא מאות של תלמידות, מורות ורקדניות מקצועיות ומקצועניות. יש גם זמרים וזמרות, נגני גיטרה וקחון ישראליים שמצאו ייעודם בשירה ובמוסיקת הפלמנקו הספרדית- צוענית שלא מביישים את המקור:)

פלמנקו אינו מחול נישתי- הוא פילוסופייה ודרך חיים, חוצת גבולות, גזעים וגילאים, הוא קודם כל, מוסיקה ושירה ואח"כ ריקוד. יש לו חוקיות וכללים, כמו מתימטיקה פשוטה, שמעתי את אחד המורים אומר, אך היופי הוא לראות כיצד כל אחד משחק בין הכללים או מבין אותם אחרת.. כמו בחיים.

קצת סביאנאס (ריקוד ספרדי) לקינוח:)

מיכל נתן, מביאה פרשנות ייחודית משלה, רכה ועוצמתית, עם הרבה חן ויופי תנועתי, של סיפור ויזואלי צבעוני ויוצרת שמספרת סיפור על אמנות החיבור לפלמנקו דרך המחול העכשווי. בעיני, המינון במופע הזה היה יותר מדי לטובת כל שאר סגנונות המחול ופחות מדי פלמנקו- הארד קור. אז זה מה שהייתי מבקשת-  עוד כמה קטעים "חזקים" של פלמנקו אמיתי, לא מתחנף ולא מתחסד, חזק ברגליים, שהבמה תרעד, ולבבות הקהל ידפקו מהתרגשות.

אני אומרת את זה ונזכרת, כמה זמן לקח לי ללמוד לעשות "אסקובייה"- (משפט אחד של רצף תנועות המבוסס על עבודת רגליים) בפעם הראשונה.. שלא לדבר על זה שלוקח לי ללמוד ריקוד אחד בלבד לאורך שנה תמימה.

לכן,

המסר הוא, כמו בהתחלה, להגיע ליצירה ה- 15 זה אומר שבחרת בדרך חיים של התמדה ביצירה, ללא הפסקות באמת.. רק ציוני דרך שמברכים על הנולד.

בראבו ל- COMPAS !

ועכשיו הזמן.. למחוא כפיים !

נהניתי ושמחתי להיות אורחת בערב הגאלה של היצירה ה- 15,
ולחתום בפוסט הזה את שנת הבלוגריות הראשונה שלי,
עם הפוסט ה- 15 על אחת האהבות הגדולות שלי: פלמנקו.

ואמרו – OLE!

שרק נרקוד ונחולל יצירת חיינו ללא הפסקה,
ענת חנה עשת
מגשימה- ויהי מה