הבלוג של טפטופי מילים על החיים ומעבר

tiptipon

בלוג יומיומי של יוצר על יצירה, על החיים, על התרחבות ופריחה, בעידן הזה שמבקש מאיתנו להיות מי שאנחנו

עדכונים:

פוסטים: 19

החל מאוקטובר 2019

08/11/2019

סיימתי דפי בוקר, שחלפו מהר הפעם, המוח שלי ניקז את מחשבות הלילה, את התובנות של הבוקר, את הפיהוק של הגוף, היד שירבטה אותיות, כמו ניערה אבק מאישיותי, ועל הדרך הוסיפה מימד של התבוננות במשהו עמוק יותר, שזה אני, עצמיותי, מי אני ומה אני, ולמה אני קם כל בוקר לכתוב את הדפים האלה, זר לא יבין זאת, אבל יש קסם בתהליך הכתיבה הזה, שהוא בעצם דיבור עצמי ביני לבין עצמי אל עצמי והעולם שבתוכי ואלוהים שאני.

לאט לאט נופלות לי תובנות מהמסע האחרון בסיני, המראות מהדהדים שוב, זיכרונות, רגעים, השקט של המדבר, ובעיקר המפגש עם נעם, שמהדד לי שם כל פעם שהיד נחה על הדף, העלמה היפיפייה הזו שפתחה לי את הלב, וגם כיווצה אותו בחזרה, והאמת שמתגלה לי דרך הדפים היא שהיא לא פתחה ולא כיווצה, זה אני שמשליך את זה עלייה, היא הייתה השליח של תנועה גדולה ממני, הכוונות שזרעתי קודם לכן, לפגוש אהבה, להיפתח ולצמוח.

אבל לא נפתחתי, כמו שדמיינתי, קיבלתי פיק ברכיים, הפחד ממפגש עם אישה, במקום הקסום הזה שנקרא סיני, גרם לי להגיד ‘לא’ לחיים, בעיקר הסיכון שהיא תגיד לי לא, אויי ה’לא’ הזה, זה דבר שקשה לי, כואב לי, איך אוכל להסתובב בחוף בסיני שאני רואה את אותה בחורה שאמרה לי ‘לא’ שוב ושוב, הלב מפחד, ואיתו המוח, וההגיון, איך אוכל להזמין סחלב מאברהים, שלצידי יושבת היפיפייה הזו שאמרה לי ‘לא’, אבל היא לא אמרה לי לא, זה רק הפחד שבי, הראש שלי ושגיונותיו, אז אני מעדיף לחסוך לעצמי את הפחד העתידי, ואני מוצא עצמי מכבה הזדמנויות,”זה עדיף” אומר לי הפחדן שבי, ככה לא יבוא הכישלון. אז אני נוגע לא נוגע, ובסוף זה מישהו אחר שלוקח את ההזדמנות.

ואני כותב לב שבור באותיות כחולות על דפי ספירלה.

תוצאת תמונה עבור improvisation"

כן ו…

בעוד כמה שעות, אני נוסע למדבר, לפסטיבל רוח שמתקיים כבר שני עשורים, אני מגיע לשם כדי ללמד, להעביר סדנה, זאת הזדמנות שאספתי בשתי ידיים, אם יש משהו שלמדתי מהחיים, זה אם אתה רוצה ללמוד משהו למד אותו.

אני הולך להעביר סדנת אילתור, אני כל כך אוהב את הסדנה הזו, ובעיקר את עולם האילתור, הוא העולם שהכי מרתק אותי בעולם היצירה, הוא הקסם בכבודו ובעצמו, האילתור זה החיים, זה רוח היצירה שנושבת מבין דמיונך דרך תנועות הגוף והמילה, ואתה לרגע אחד עד לחוויית ההתהווות האדירה של אלוהיי היצירה.

כל מה שאתם פוגשים בחיים, הטלפון, הטלוויזיה, הטכנולוגיות, סרט הקולנוע אחרון, מופע מוזיקה, מופע ריקוד, עבר דרך חבלי לידה, אחד החבלים החשובים שהוא עבר, זה ההשתעשעות ברעיון, לאלתר על רעיון עם עוד כמה מוחות או עם עצמך, ולעוף בדמיון עד כמה שאתה יכול, עם הידיעה שאין דבר כזה ליפול – הוא לא קיים.

חשבו על סטיב ג’ובס והמחשבה שלו ליצור סלולארי עם כפתור אחד ומסך מגע, רק המחשבה הראשונית, בתוך התחלה זה דמיוני לחלוטין, זה מטורף, אבל עלה לו הרעיון בתודעתו והוא השתעשע, אולי עלה לו רק מסך גדול, או מסך מגע, או בעצם חלק זעיר בטכנולוגיה, והוא השתעשע עם הדבר, ונולד לו האייפון שכולנו מכירים, גם הבלוג הזה, הפוסט הזה, נולד מהשתעשעות ברעיון.

אז איך משתעשעים עם רעיון?

מיישמים את אחד מ’כללי’ הזהב של אימפרוביזציה: כן ו..

אחד מהעקרונות, או המצע שעליו המאלתר יושב מחבק ומקיים, זה לומר כן ו… זה להגיד כן למה שהיקום מגיש לך, ולהוסיף, ברמה תיאטרלית זה מה שהפרטנר שלך מציע לך על הבמה, ואתה אומר כן, ומוסיף עוד משהו, ואז הוא אומר כן ומוסיף עוד משהו, כל אחד אומר כן לרעיון, גם אם הוא הכי מטומטם בעולם, זה לא משנה, חלק מההשתעשעות זה לאמץ את זה כאילו זה הרעיון הכי מדהים שיש וכאילו לא די בזה, אתה מוסיף עוד משהו משלך. ככה בעצם נבנה רעיון, קומה ועוד קומה, טוב או לא טוב, קוהרנטי, זורם, מצחיק, מרגש, אין לנו מושג, אבל התהליך האבולוציני של היצירה עטוף בכוח התנועה של כן ו…

לכאורה זה נראה פשוט, אני על במה אין לי ממה לפחד, שום דבר לא ייקרה אני לא מסכן פה דבר, לא כסף, לא את הלב, לא את האגו, ועדיין כמעט כולם, רובם גדול, אומרים לא בדרכים יצירתיות.

לגיטמי, בעולם שבו אנו חיים, אי אפשר לומר כן לכל דבר, זה יכול להוביל לסכנות, אז אנחנו שומרים לעצמנו לומר ‘אולי’ או ‘לא עכשיו’ או ‘כן אבל’, אול לשקר, לומר כן בחוץ אבל לקיים לא, וזה אולי שומר אותנו בחיים, אבל ביצירה, בביטוי, בכתיבה, בהשתעשעות עם העולם זה תוקע אותנו.

אנחנו לומדים לשחרר את האזיקים של ה’לא’, בסדנאות אילתור זה מה שקורה, אנחנו לאט לאט מרשים לעצמנו להינתק מהצנזור הפנימי שלנו, שמפחד מה יגידו אחרים, או מהפחד של הסיכון שאני מעמיד את עצמי, אולי אני אראה אידיוט, ואולי זה רעיון גרוע, ואולי זה הדבר הכי מטומטם שיש, אז אני אגיד לא, אבל אני לא אגיד ‘לא’ אני אשדר ‘לא’, וככה אני מוצא את עצמי, לא מקדם את הסצינה עם הפרטנר על הבמה, או בסיני מתבאס על למה לא לקחתי הזדמנות עם נעם.

לומר כן ו.. זה לא רק לרעיון זה לאדם שהציע את הרעיון, זה כן לפרטנר שלך, לאדם, לסביבה, לאלוהים, לחוויה, להזדמנויות ולאתגרים.

וזה לא פשוט, גם על הבמה, גם תחת מסגרת של תיאטרון ותרגילים בכיתה, אני מוצא שאנשים אומרים ‘לא’, משדרים ‘לא’,  דרך התרגילים אנחנו מזהים כמה תוכנת המחשב טבועה בנו, ואט אט אנחנו פורמים אותה מתודעתנו, ומאפשרים לזרם אוויר חדש וטרענן, לזרום בנפשנו.

בואו ניצור טלפון

כן ונעשה אותו מסך מגע

כן ויהיה לו כפתור אחד

כן ונוסיף לו גם מצלמה

כן ונוסיף לו גם גיפיאס

כן ונוסיף לו מצפן

כן ונוסיף לו אינטרנט

כן ונוסיף לו אפליקציות

כן וגם בלוטוס

כן ורמקולים מגניבים

והנה נוצר לנו אייפון

בוא נכתוב הצגה

כן וזאת תהיה הצגה על שני אנשים

כן ואחד הוא גבר והשנייה אישה

כן והם מטיילים בסיני

כן והם מתאהבים

כן והם מחליטים להתחתן בסיני

כן והם מזמינים את כל המשפחה לסיני

כן והם בונים שם אולם אירועים שעשוייה כולה מחושה

כן והעובדים שם לא יצליחו להתמודד עם כמות האורחים

כן וזאת תהיה הצגה מצחיקה

כן והצגה הזו תימכר בכל העולם

כן ויעשו ממנה סרט

כן ויעשו ממנה סדרה לטלוייזה

כן ויכתבו בהשראתה ספר ילדים

כל יום אני לומד על הכוח של כן ו.. ביצירה, בחיים, בעבודה, במפגשים עם ההורים ועם חברים, אני מתרגל את זה כבר שני עשורים, ועדיין מבחין כמה ה’לא’ קיים שם, מנווט את ספינתי ברגעים שבו הוא והפחד שולטים על המרחב, וזה בסדר ולגיטימי, ועדיין, אני דואג לטפח כן ו.. כן לסדנה הזו, כן לתוכנית הרדיו שאני צריך להתראיין בעוד שבוע, כן ליצירה הבאה שלי, כן לאהבה, כן לפוסט הזה, כן לדפי הבוקר, כן למדיטציה כן לומר שלום לבחורה שיושבת על הבר, כן להצעת עבודה, כן לסיכון הגדול שאתה שאתה לוקח, כן לדברים שמפחידים אותך.

מה כבר יכול לקרות, מקסימום יבוא לא

עד אז כן.

עוד מהבלוג של טפטופי מילים על החיים ומעבר

תצוגה מקדימה

לעצב את החיים

האם אני יכול לעצב את החיים שלי? סיימתי דפי בוקר, הרבה כעסים פרצו לי לכתיבה, אני נותן להם לשרטט את מפת הדרכים שלהם, לא נוגע מאפשר, כעס על חבר שלא חוזר להודעה, כמו מתעלם מההודעות, למה כמו, הבנאדם מתעלם, והפרוייקט שלנו...

תגובות

פורסם לפני 1 month

מכתב ליוצר - תחשוב סנדוויץ'

כאן בלב הים, באוקיינוס הגדול, שקט מאוד, לאחר שחגגתי את היצירה האחרונה שלי, אחרי שגלשתי על גלי תשומת הלב האדירים, קיבלתי טפיחות חמות על השכם, האגו שקיבל לרגע אחד מיקרופון, מצאתי את עצמי שוב בלב הים, זהו מסעו של היוצר שאני...

תגובות

פורסם לפני 4 weeks

פוייקה של דבש ועוקץ

על דבש ועוקץ אחרי המפגש האינטימי בסופ"ש האחרון עם נשמתי, אחד על אחת, אחרי שהעמקתי פנימה ונתתי לטבע שבחוץ להשריש שורשים בתודעתי, להפריח עלים של יצירה, אחרי ששרפתי את המחשבות מול האש,...

תגובות

פורסם לפני 4 weeks

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה