הבלוג של רונית ג'אן קלטר

אופטימיות פינת אונקולוגיה

עדכונים:

פוסטים: 38

עוקבים: 5

החל מדצמבר 2017

עד לפני שבועיים הייתי בחורה רגילה. כזו שמחלקת את זמנה בין משרה מלאה ומספקת, בית משפחה, ילדים, ואבא חולה סרטן שאובחן ממש לאחרונה.

היו לי שתי עיניים, שתי אוזניים, אף ועוד רשימה ארוכה של איברים שמרכיבים את הגוף שלי, הגוף הבריא שלי.

היום יש לי שתי עיניים, שתי אוזניים, אף, רשימה ארוכה של איברים שמרכיבים את הגוף שלי, וסרטן אחד שאוהב שדיים.

שום דבר ואף אחד לא הכינו אותי לרגע הלא צפוי הזה, לרגע הבשורה שבבת אחת מטלטל את כל מה שחשבתי שהיה יציב עד אותו הרגע.

מנפץ את אשליית השליטה, את תחושת הבטחון.

הרגשתי שנפלו עלי השמיים. תמונת ילדי הרכים היתומים מאם סחטה ממני את כל הנוזלים באותו הלילה, שעות בודדות לאחר הבשורה.

בקושי רב הצלחתי לעצום עיניים ל3 שעות עד שהמציאות הזדחלה לי לחלום והעירה אותי כמו באמצע אוטוסטרדה סואנת של מחשבות של מה צריך לארגן בבית ואת מי צריך לעדכן מי אוהב לאכול מה ואיזה לוח הצגות יש לכל אחד מהזאטוטים במנוי, לעדכן את המורה והגננת והיועצת והפסיכולוג ועוד רשימה אינסופית של מחשבות שרצו הרבה יותר מהר מכל מה שנתיבי המחשבה שלי יכלו להכיל.

בעיניים נפוחות התחלתי את הבוקר של היום הקצר בשנת 2017, כשבראש שלי רצה בrepeat השורה של משינה “מרגיש כמו תאונה, אבל ממשיך להתנהג רגיל”, משפט גאוני שאף פעם לא נתתי עליו את הדעת.

עם תום חג החנוכה ונצחון האור על החושך, אהיה גם אני כמו כדור הארץ ומתוך היום שבו החושך עולה על האור, אגדל ואצמח ואחזק בי את האור, כל יום עוד קצת. ואולי ב21 ביוני, היום הארוך בשנה, אוכל להכריז על נצחון בקרב, אולי על נצחון במערכה, אבל בטוח נצחון.

אני מבינה על מה אני נלחמת פה. זה לא על ציצי או על שיער. אני נלחמת על החיים שלי ועל היכולת שלי להישאר לראות את הילדים שלי גדלים.

אני צריכה להפוך ללביאה. אין שום דרך אחרת.

סרטן זה הרבה לעכל.

אני בטוחה שלא עיכלתי עד הסוף.

ואולי זו הדרך, כל פעם ביס, שלא ניחנק.

 

 

עוד מהבלוג של רונית ג'אן קלטר

צא לי מהוריד

היום היה לי יום של מחטים. כמו חרבות קטנות שנשלחו לתוכי, כדי להבין יותר טוב מיהו האויב הזה שמטפח את שורותיו בקרבי. מקווה שבפעמים הבאות, המחטים יכילו תחמושת כבדה לחיסולו מהיסוד של הפולש. אתמול אמרתי שאני נלחמת. תרגלתי...

תגובות

פורסם לפני 12 months

ללכת בלי ולהרגיש עם

אני מתהלכת כבר שלושה שבועות במשבר זהות מסויים. בעת שקיבלנו את הבשורה מהאונקולוגית, הרגשנו צורך עז לחגוג את החיים. אסף הזמין לנו כרטיסי טיסה ותוך יומיים כבר ישבנו במטוס עם הילדים לאמסטרדם, אבל היעד האמיתי היה לטוס אל עבר...

תגובות

פורסם לפני 4 months

מחוברים לחיים

אתמול עשיתי טיפול כימותרפי ראשון או בשם החיבה שלו כימו. מה שהתחיל בהמתנה ארוכה והתרגשות מתגברת, המשיך בחיפוש ורידים בין שלל צבעי ההמטומות (שטפי דם) בזרועות שלי. קיבלתי קיוביק עם חלון החוצה ויכולתי לשמחתי לראות את הגשם...

תגובות

פורסם לפני 11 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה