הבלוג של נעמי נחמד

על מורים ואנשים

נעמי. מורה לחינוך מיוחד שנה"ל תשע"ד תהיה השנה ה- 14 שלי. כותבת הגיגים על מורות על מורים, על חינוך, על הוראה ועל מה שביניהם.

עדכונים:

פוסטים: 10

עוקבים: 5

החל מיולי 2011

פערים בחינוך. לראות ולא להאמין. חלק א כי סביר להניח שיהיו עוד חלקים

21/04/2012

אומרים שיש פערים בחינוך, מדברים על זה די הרבה. מספרים על זה. אני ראיתי את זה לפני מס’ שבועות  בעיניי. ראיתי ולא האמנתי. ראיתי ועד עכשיו אני מתקשה להתגבר על השוק מהחוויה שניפצה לי את הבועה.

הרגשתי כאילו ביקרתי בחצר האחורית של מדינת ישראל. וזו חצר ממש ממש ממש מכוערת.

הייתי לפני מס’ שבועות  בפרויקט בבי”ס בלוד. בית ספר יסודי רגיל כמו פעם: א-ח. מכירים את האמרה: “אורח לרגע רואה כל פגע”? ראיתי כל כך הרבה פגעים שהראש כאב לי במשך ימיים רק ממה שראיתי.

סיגריות מוגנבות בהפסקה, תלמידים מעשנים, מורה תורנית אחת בחצר עצומה שהתורנות נראית בגדר המלצה, מבנים הרוסים. אין חצר משחקים, אין מתקנים, אין דשא, אין פרחים. חול, חצץ אבנים, סלעים “דקורטיביים”. מורה שמשחדת תלמידים בארטיקים כדי שיחזרו לביה”ס. שוטרים בביה”ס….. והרשימה עוד ממשיכה.

אני בטוחה שסגל בית הספר, צוותי החינוך. עובדים ועובדים קשה. אני בטוחה שרבים מהם גם מסורים ואכפתיים למען התלמידים שלהם, ואני בטוחה שהצילו שם לא נפש אחת אלא רבות.

יחד עם זאת אני מפנה אצבע גדולה לעבר משרד החינוך והעירייה בלוד ושואלת אותם: האם ילד שמסתובב בחצר שוממה יכול לגדול בתחושה שאין פערים? יכול להיות פנוי לפנאי ומשחק במקום להתעסק בעישון? האם בית ספר שבו צריך “לשחד” תלמידים בארטיקים יכול להצמיח אנשים, אזרחים שיגדלו בתחושת “מגיע לי לקבל מבלי לעשות באמת משהו” (וכשהפינתי את הנושא הזה כשראיתי אותו אל אחת מהאחריות שם, הדבר לא נראה מוזר כלל או חד פעמי והיא רק אמרה לי: “או..כן,כן… אני אדאג להחזיר למורה את הכסף עבור הארטיקים”).

כל מטרת הפרויקט, שלו הצטרפתי, הייתה שיתוף פעולה בין שני בתי ספר ביום “המעשים הטובים” כשההכנה וההנחיה הייתה לעבוד יחד. אבל כשאני נגשתי למשימה שלי הייתה לי תחושה מקודקוד בי”ס ועד התלמידים של “בואו תכינו לנו…”

מדברים על הישגים. והישגים, אני מסכימה זאת לא מילה גסה. אבל מדברים על “חינוך וערכים” ואיכשהו זה ריק מתוכן. חינוך! חינוך!! חינוך!!! אני שומעת הד…  חלול….

שום ערך חיובי לא יגדל בליבו של תלמיד או בליבה של תלמידה אם הם יגדלו בתחושת מגיע לי, ואם האווירה בה הם חיים תהיה מוזנחת. וההזנחה היא הסימן הראשון להרבה דברים לא טובים. כמו באפקט של האבן במים. טבעת ועוד טבעת, וכל אחת גדולה יותר מקודמתה.

אני קוראת את מה שכתבתי בשורות אלה, ועדיין לא מצליחה להעביר את התחושה הקשה איתה חזרתי. ובעיקר החוויה שטלטלה אותי. עכשיו אני שואלת את עצמי עד כמה זה יישאר בגדר חוויה שאדבר עליה או אולי חוויה שתרים אותי לעשייה בעניין? הזמן יגיד.

עוד מהבלוג של נעמי נחמד

תצוגה מקדימה

ללמד, לאהוב ולאבד

מה הדבר הקשה ביותר שיכול לקרות למורה? לא קושי שבשגרה, אלא אירוע קשה, כזה שנחרט במוחנו ולא שוכחים. אירוע חריג? יוצא דופן? כזה שלא קורה הרבה, לא ריב או ויכוח מול תלמידה/הורה/מנהל. עבורי הדבר הכי קשה שקרה לי בחיי המקצועיים הוא...

תגובות

פורסם לפני 5 years

כמה מורים צריך כדי להחליף נורה?

כמה מורים צריך כדי להחליף נורה? להזכירכם, אם תוחלף הנורה ללא הסכם מקובל על המורים, שנת הלימודים לא תפתח. עם כל הצער שבדבר... כמה מורים צריך כדי להחליף נורה? אחד. אבל מדובר בתהליך חינוכי ארוך, אשר לא יסתיים בשנה אחת. כמה...

תגובות

פורסם לפני 4 years

"תפתח חלון"

בכיתה ב'   לא קיבלו אותי למקהלת הילדים של בית הספר "יגאל אלון". אני ומאיה דנק שהייתה חברה שלי החלטנו ללכת להיבחן למקהלה. שתינו התכוננו לשיר את אותו השיר: "שניים עשר ירחים" של נעמי שמר. התכוננו כל היום, לפני שהתחיל השיעור...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה