הבלוג של tantiroza

tantiroza

Tanti Roza הייתה סבתא שלי, אישה מדהימה, אמא ענקית, רצה למרחקים ארוכים, פשיניסטה ואופה המון. אני....אישה גבוהה, אמא ענקית, רצה למרחקים ארוכים, מנהלת אפליקציות (מערכות מידע), פשיניסטה ואופה המון....מה ייצא מזה....הזמן יגיד.

עדכונים:

פוסטים: 113

החל מאפריל 2017

החגים תמיד נראו לי יותר “חגיגיים” אי שם ברומניה. היינו הולכים, כל המשפחה, לבית הכנסת בעיר הולדתי (Piatra Neamt פיאטרה ניאמץ בתרגום לעברית) לכל מי ששואל. בכל החגים. נפגשים עם כל הקהילה, מבוגרים וילדים יחד, מדברים, מתעדכנים (או בקיצור לא מפסיקים לרכל), אבל, הייתה תחושה של חג. של משהו שהוא רק שלנו, שמייחד ומלכד אותנו. היו בעיר שני בתי כנסת, אחד מהמאה ה13, והשני חדש (מ-1766) ממש צעיר, וגדול, הוא היה נפתח בחגים וכולם מתכנסים לתוכו ונפעמים בכל פעם מחדש מיופיו.

 running64_1

זוכרת עד היום את ההליכה אל ומבית הכנסת בראש השנה, בצאת יום כיפור, כשסבתא הייתה נותנת לי חתיכת חוניק לייקך (עוגת דבש …חנק), שהייתה שמורה אצלה בתיק כל היום, בשביל ההליכה הביתה, כשכולנו רעבים וצמאים.

כמה פעמים רצתי את העלייה הזו, מעלה מטה….כמה אימוני עליות עשיתי שם, אפילו בלי לתכנן…לתשומת לב המאמנת , Orna Altman אני מוציאה ריצטיול ברומניה, העליות עליי.

running64_3

התחושה כאן היא אחרת, יש תחושה של חג, אבל אחרת. יכול להיות שכילדה חוויתי את החגים בצורה שונה, ויכול להיות שזה הקסם של רומניה. הזכרון, שם. וכיף לשלוף אותו ממדפי הזכרון המאובקים מדי פעם.

שמעתי כבר שנים על סיורי סליחות לפני יום כיפור. לא הייתי באף אחד. מה לי ולזה? לא שאין על מה ולמי לומר סליחה, אבל זה משהו שצריך לעשות כל הזמן ולא לחכות ליום כיפור. לפני שבועיים ראיתי בפייסלנד ארוע ריצטיול סליחות שעדי בן ארי מארגנת (מסתבר כבר כמה שנים), איפה אני חיה? גלית ועופר אמרו כן ואני הצטרפתי. על מה בדיוק חשבתי? לקום עוד לפני שהלכתי לישון (01:20), לנסוע לירושלים, ללבוש בגדים ארוכים (מי אמר שבספטמבר בירושלים באמצע הלילה קר??? אז לא). לפגוש עוד איזה 100 אנשים שלא אוהבים לישון, לרוץ ולשמוע סיפורים. קונספט מדהים, מתאים לכל מי שיש לו נדודי שינה והם נודדים לירושלים, קצת רצים, קצת מדברים, קצת מקשיבים ומכירים הרבה אנשים שבאמת קיימים, ולא רק בארץ פייס. ועוד מסיימים בפריסת העמסת פחמימות כאילו עוד שניה יוצאים למרתון.

running64_4

לראות את ירושלים בשעה שלוש-ארבע לפנות יום, דרך הרגליים, זו באמת חוויה אחרת. הרחובות ריקים, אפילו שוק מחנה יהודה כמעט ריק, פרט לכמה ברים שיושביהם לא הבינו מה עובר על החבורה הצבעונית, שרצה, עם יותר מדי אנרגיות באמצע הלילה ועוד מתחילים לקפץ ולרקוד.

running64_5

לא באמת ידעתי למה לצפות, אך זו הייתה חוויה שונה ובמקום מסוים הזכירה לי את החג שאני שומרת בזכרון, החג מPiatra Neamt. כן, ברור לי שאני יוצאת קצת זקיינ’לה נוסטלגית, גם זה יכול לקרות. תתמודדו!

ועכשיו זמן סליחה….

לגוף שלי שלא מקבל את שעות השינה שמוגדרות ב10 הדברות של המאמנת.

לגוף שלי שלמרות שכולם אומרים שצריך “להקשיב לגוף”, בכל פעם שהוא אומר לי אל תפתחי את העיניים ותחזרי לישון, אני לא מקשיבה לו .

לגוף שלי שלמרות השין (-ים) אני ממשיכה להריץ אותו לכיוון הסובב (רק שלא תהיה לו סחרחורת).

#לאן_את_רצה_TantiRoza

עוד מהבלוג של tantiroza

תצוגה מקדימה

אין גבול לטירוף, 28 ק"מ

אני מקיימת הבטחות. הבטחתי אתמול לגלית (שהעליות והשטח של יער בן שמן לא הצליחו לפתות אותה) שתהיה ריצה מעניינת. קיימתי. מה היה לנו? לילה ויום, עליות שלא נגמרות וגם ירידות שאני כל כך שמחה שלא הייתי צריכה לעלות אותן, הרבה אבק,...

תגובות

פורסם לפני 9 months
תצוגה מקדימה

הכנה לבוזיולה

מי אמר שרק בצרפת יש בוז'ולה? כשמרתון ישראל הודיעו שחוגגים את יום ההולדת של הענק עם מרתון בוז'ולה, מילא הענק התלהב שבול ביום שמותר לו (חוקית) להתחיל לשתות, מארגנים לו מסיבת ריצה עם יין משובח, אבל מה רבה הייתה ההתלהבות מההבנה...

תגובות

פורסם לפני 2 months
תצוגה מקדימה

אם לא רצים אוכלים עוגות

עדיין חולה, התחיל עם חום בתחילת השבוע, שנראה כל כך רחוק עכשיו, המשיך עם הרבה שיעול שלא נותן לישון בלילה, או כמו שהילדים אומרים "אם כבר את הולכת למות, אולי תעשי את זה בשקט?" צודקים, מה אני מפריעה להם עם שיעול ועוד שניה מגישה...

תגובות

פורסם לפני 1 year

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה