הבלוג של tantiroza

tantiroza

Tanti Roza הייתה סבתא שלי, אישה מדהימה, אמא ענקית, רצה למרחקים ארוכים, פשיניסטה ואופה המון. אני....אישה גבוהה, אמא ענקית, רצה למרחקים ארוכים, מנהלת אפליקציות (מערכות מידע), פשיניסטה ואופה המון....מה ייצא מזה....הזמן יגיד.

עדכונים:

פוסטים: 55

עוקבים: 1

החל מאפריל 2017

במשך ארבעים שנים אהבה אמא שלי את הארץ מרחוק, וכבר 30 שנים שהיא אוהבת אותה למרות הביקורת הקיימת. שבעים שנים של אשה אחת שחלמה והגיעה למדינה שחוגגת איתה את יום הולדתה ועצמאותה

17/04/2018

אימא שלי נולדה בפיאטרה ניאמצ Piatra Neamt , ברומניה ב-23.6.1948. חמישה שבועות לאחר הכרזת מדינת ישראל. ממש גדלה יחד עם המדינה, 40 שנה במקביל, אוהבת מרחוק וב30 שנה האחרונות, לאחר שעלינו לארץ, מתוכה, עם לא מעט ביקורת והרבה אהבה.

יש לי סיפור בשבעה פרקים, קצרים, לא להיבהל, לא ייקח 70 שעות לקרוא.

עשור ראשון – לומדות ללכת ולדבר

הסיפור מתחיל קצת לפני שהמדינה נולדה, כשסבתא שלי חזרה מאושוויץ, לבדה. אם היא שרדה את דר’ מנגלה, היא יכולה לשרוד הכל. היא פגשה את סבא שלי, גבר נאה וגבוה, התאהבו והתחתנו. אימא שלי, אנוצה Anuta, ילדה בכורה לאימא “בוגרת” אושוויץ ואבא “בוגר” טראנסניסטריה, נולדה כשנה לאחר שהם התחתנו בעיר הררית, יפיפייה, ברומניה. כך מתחיל הסיפור של אימא במקביל לסיפור המדינה.

בעשור הראשון שלהן, אימא והמדינה גדלו במקביל, מבלי לדעת יותר מדי אחת על השנייה. בשנות ה50, אחרי המלחמה וההרס שהיא הביאה איתה, רומניה התחילה להתאושש. הרבה שמועות היו על המדינה החדשה שמחכה לכולם שיגיעו והפחד מעוד מלחמה היה מוחשי ויומיומי. לכן, הרבה קרובי משפחה עלו על אניות עם חלום גדול – להגיע לארץ ישראל. אימא שמעה כל הזמן על הארץ הרחוקה הזו, אליה מגיעים באניה. האחיות של סבא, יחד עם ההורים שלו, עשו את הדרך הארוכה לישראל והרבה חודשים לא ידעו מה איתם, האם הגיעו, האם הם בריאים ושלמים.

running44_3

עשור שני – קוראים וכותבים סיפורים  

מכתבים מקרובי המשפחה שעלו לארץ ישראל החלו להגיע, סיפורים על הדרך הארוכה, המחנות בקפריסין, ההגעה לארץ לאחר חודשים רבים. חלק מהמשפחה הגיע וחלק נשאר עוד בקפריסין. הסיפורים היו ארוכים והסבירו על הארץ הקטנה, על החום הגדול והים הכחול, על החולות והחמסין, על האנשים מכל העולם שהגיעו לכאן ובונים מדינה. ממש מאפס, כל אחד עושה מה שהוא יכול, ועדיין אין מספיק אוכל תקופת הצנע במלוא הדרה. כל אחד מדבר שפה אחרת ועדיין איכשהו מצליחים להבין אחד את השני. לומדים לקרוא ולדבר בשפה החדשה. אימא אהבה לקרוא את המכתבים הארוכים וללמוד על המדינה שנבנית לה רחוק.

באחד המכתבים, סיפרו לסבתא שתפסו את אייכמן, מצאו אותו בארגנטינה והביאו אותו לארץ ישראל כדי להעמידו למשפט. עננה עברה על סבתא, אך ידעה שהצדק חייב להיעשות. בשביל כל מי שנשאר מאחור, בשביל 6 מיליון.

עשור שלישי – קולולולו חתונה ומלחמה

אמנם עדיין צעירה, בת 20 בקושי, מכירה את אבא ולאחר זמן לא רב כבר מתחתנים. מתחילים לחשוב על עלייה לארץ ישראל, מתלבטים ולבסוף, מסיבות ששמורות עם המשטר הקומוניסטי שכבר היה בשיאו, לא אושרו לעלות והחלו להתבסס ברומניה, עם חלום שימשיכו לקוות שיום אחד יתגשם.

באותו הזמן, בארץ, אישה ראשונה מונתה לתפקיד ראש הממשלה – גולדה מאיר. בתחילת שנות ה-70 החלו ארגוני הטרור הפלסטינים, בראשות אש”ף והחזית העממית להפעיל גל טרור נגד ישראל ומטרות יהודיות בחו”ל, בעיקר באירופה.  בפברואר 1970 מחבלים תקפו את מטוס אל-על בטיסה 435 בנמל התעופה של מינכן.  במאי הותקף אוטובוס ילדי אביבים ונהרגו 12 אנשים. שיא גל הטרור בשנת 1972  - חטיפת מטוס סבנה, הטבח בנמל התעופה לוד וטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן. ישראל הגיבה לרצח הספורטאים במבצע “זעם האל” בו חיסלו סוכני את רוב המחבלים האחראים לטבח. ביום הכיפורים, 6 באוקטובר 1973,  הפתיעו צבאות מצרים וסוריה את ישראל במתקפה משולבת. מלחמת יום כיפור החלה. צה”ל ספג מכה בתחילת המלחמה, אך הוא יצא מהמלחמה כשידו על העליונה. בכל התקופה הזו, לרומניה הגיעו חצאי דיווחים, והרבה שמועות. המון דאגה למשפחה וחברים שכבר בישראל, איפה האינטרנט כשצריך אותו? אימא, עומדת ללדת . ילדי חורף 73 – נכתב עליי. אז מה אם נולדתי ברומניה?

running44_2

עשור רביעי – טיול לארץ ישראל

הרבה קרובים הגיעו לבקר בשנות ה80 המוקדמות, אנשים שאני לא ראיתי מעולם, רק שמעתי את שמם. אנשים שאימא בקושי זכרה מילדותה וכאלה שהיא לא ראתה מעולם. הביאו איתם ניחוח של ארץ רחוקה, הרבה יותר מתקדמת (למרות שהייתה ממש צעירה), כולם מתפלאים מהחוסר שהיה ברומניה, בתקופה בה הקומוניזם והפחד שלטו. רק מי שהיה “מקושר” לאנשים הנכונים היה לו הכל. הסיפורים על ארץ ישראל הלהיבו בכל פעם מחדש והרצון לעלות התעורר שוב ושוב. הוחלט על טיול מקדים – אימא ואבא מנסים לקבל אישור לביקור של חודש. אישור שכמובן לא הגיע. הפחד היה שהם לא יחזרו ויצליחו להוציא אותי משם לאחר מכן. היו לא מעט ניסיונות לברוח מרומניה באותה תקופה וכל ניסיון כזה היה מסתיים בסיפור זוועות. התקבל אישור עבור אבא ועבורי. ילדה בת 11 טסה באמצע החורף ממינוס 30 מעלות לפלוס 20, למקום שנראה לה מדהים. חוץ מזה שלא הבנתי אף מילה, כולם נראו שמחים ומאושרים ואפילו הטלוויזיה הייתה בצבע. אימא חיכתה לנו ברומניה, צמאה לכל פרט מידע שהבאנו אתנו, כל אחד עם מבטו הוא. מודה – לא הבנתי שום דבר מהחיים שלי בגיל 11. (האמת…אולי זה לא השתנה כל כך).

עשור חמישי – ארץ ישראל, מוכנה או לא, אנחנו באים

28.08.1988 עלינו לארץ. (גם אם היינו משתדלים מאד, לא יכלנו להכניס יותר 8 לתוך מספר אחד). אימא הייתה בת 40, בגיל המדינה, צעירה ויפה. אמרתי פעם שהיא בתחרות עם המדינה, אבל ללא ספק היא מנצחת. אימא למדה עברית (שפה לא קלה לכל הדעות), האם המדינה למדה רומנית? ממש לא….כבר ניצחה. להתחיל מאפס במקום חדש, ללא שפה, ללא חברים ועם משפחה שצריך להתחיל לפרנס, זה לא דבר קל. על זה אני מעריצה את ההורים שלי! על יכולת הסתגלות מדהימה, ללא פחד ועם רצון מדהים להצליח.

running44_4

מלחמת המפרץ. פתאום מלחמה…מה עושים במלחמה? איך מתנהגים? למה כולם מתנהגים רגיל? מה עושים עם המסיכה? כמה זמן יש לנו בחדר האטום? מתי מורידים מסיכה? נראה לי שזו הייתה הפעם היחידה בה עלתה המחשבה “מה אנחנו עושים פה? למה אף אחד לא באמת סיפר על המלחמות ומה עושים בהן?” לא פשוט לילדה הזו…ישראל, כל כמה שנים מפציצים אותה, נלחמים בה, אבל, ללמוד ממנה, יוצאת חזרה מכל התקפה.

עשור שישי – התרגלו אחת לשנייה

עברו כמה שנים טובות בארץ ונראה שאחת הן. אין יותר מדי געגועים לחיים הקודמים, עוברים כאן בין משימה למשימה, בין מלחמה למלחמה, בין אינתיפאדה לפיגוע, בין ראש ממשלה אחד לאחר. זה משהו שלא היה מוכר. כל כמה שנים יש בחירות, איזה בחירות, מי רגיל לבחירות כל שני וחמישי? יש Ceausescu אחד, מ1965 ועד 1989 כאשר הוצא להורג, הוא והsecuritate שלטו ללא עוררין בכל מה ומי שהיה ברומניה. השינויים כאן כל שנתיים לא בריאים לעור הפנים, זה מוציא קמטוטים מסביב לעיניים. לתשומת לב הפוליטיקאים.

עשור שביעי – סבתוש

יש אנשים שנועדו להיות סבתוש. וזו אימא שלי. הסבתא הכי מדהימה בעולם, הידועה בכינוייה bunica, בפי הגמד והענק (שני הנכדים המהממים שלה – ואני לא משוחדת). אומת הסטארט אפ כבר אמרנו? tech freak כבר אמרנו? זה השלב בו אימא התחברה לאינטרנט, מה זה התחברה? לוריד. כל היום במחשב, יחד עם הנכדים, אתרים רומניים, אתרים עבריים, פייס ואינסטוש (עוד שניה), פעילה ומחוברתת, מתקדמת יחד עם הטכנולוגיה, אני רק מקווה שלא תתחבר לאנונימוס בעתיד הקרוב (אם כן, אני לא מכירה אותה…).

running44_1

עשור שמיני…רק מתחיל

מה נאחל להן? בריאות, זהירות מוירוסים (לא רק אלה בקופת חולים, כי חיסונים ופיירוואלים לא תמיד עוזרים), להתחבר יותר עם השכנים ולהכיר חברים חדשים (סוריה פחות, אבל אוגנדה זו אופציה), לחייך גם כשקשה ולהקיף את עצמן בהרבה אהבה. 70 זה רק מספר, והכל מתחיל עכשיו!!! אוהבת מלאנים…את שתיכן!

#לאן_את_רצה_TantiRoza

עוד מהבלוג של tantiroza

תצוגה מקדימה

חזרה לשגרה

ריצת נפח ראשונה אחרי שלושה שבועות. עדיין משתעלת מאד. יותר מהשיעול פחדתי שהרגליים לא יידעו מה לעשות, עבר כל כך הרבה זמן....אחרי החצי בנובמבר הורדתי עומסים כדי להרגיע את השין ספלינט, וכמעט שלושה שבועות עם שפעת ושיעול....זו ממש...

תגובות

פורסם לפני 6 months
תצוגה מקדימה

הדרך לחצי רצופה עשיריות

אתמול בבוקר רצתי את מרוץ 10 ק"מ השני שלי. הראשון היה לפני יותר משנה ואז שברתי את הרגל ... זכרתי משהו מההתרגשות העצומה שהייתה אז, המון אנשים נלהבים ומתרגשים (מרוץ תל אביב ...בכל זאת). אבל אתמול זה היה שונה. אתמול היה זה מרוץ...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

בוץ בנעליים, בוץ בעיניים, בוץ בנפש....מסכמת לMud-run?!

אני כועסת. כבר כמה ימים טובים אני כועסת. כועסת על אנשים שניסחו ואישורו חוק, החוק שאוסר על האשמת פולנים בפשעים נגד יהודים בשואה. החוק הפולני לפיו כל מי שיאשים את פולין בשואה צפוי ל3 שנות מאסר. כועסת על מי שלא עצר ואסר על...

תגובות

פורסם לפני 6 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה