הבלוג של tantiroza

tantiroza

Tanti Roza הייתה סבתא שלי, אישה מדהימה, אמא ענקית, רצה למרחקים ארוכים, פשיניסטה ואופה המון. אני....אישה גבוהה, אמא ענקית, רצה למרחקים ארוכים, מנהלת אפליקציות (מערכות מידע), פשיניסטה ואופה המון....מה ייצא מזה....הזמן יגיד.

עדכונים:

פוסטים: 128

החל מאפריל 2017

סיכום שנה קצת אחר

26/09/2019

“את לא מבינה כלום. ממתי את יודעת משהו בכלל?”, “מה את חושבת לעצמך?”, אין לך מושג על מה את מדברת”, “תפסיקי לזיין את השכל”, “את טיפשה” – והכל בצעקות. בצרחות וכשאין צרחות יש שתיקה רועמת, כזו שאפשר לחתוך בסכין וכל כך ברור מה יבוא אחריה.

בסך הכל מילים. אפילו לא ממש קללות, אז מה את באמת מתרגשת? אולי זה אפילו מגיע לך. את לא באמת יודעת הכל. ולפעמים מפספסת איזו פינה ונשאר קצת אבק. ולפעמים מאחרת בדקה לאסוף את הילדים כי האוכל צריך להיות חם וארוחת הערב מתקררת. ואת צריכה גם לעבוד, לא באיזה משהו חשוב, בטח לא יותר משלו. גם אם השכר שלך יותר גבוה, זה לא רלוונטי, כי את לא מבינה כלום.

את טיפשה. אתה לא שווה. את אפס. וזה מטפטף, פעם, אחרי פעם, אחרי פעם. כמו רעל, ישר לווריד. ואי אפשר להפסיק. ואת כבויה. מתה חיה. כי את לא באמת שווה משהו.

אין סימנים כחולים. אולי קצת צעקות – אבל מי לא רב מדי פעם? כל הזוגות קצת רבים. זה לא מדליק נורה אדומה. גם אם את מתרחקת כשאת עונה לו לשיחת טלפון, כדי שאחרים לא ישמעו את הצרחות שלו. ואת שותקת, כי “את מטומטמת ולא מבינה כלום” ועדיף כבר לשתוק מאשר לחטוף עוד משפט ישר לבטן, עוד ירי מטווח קרוב של צרור מילים. בסך הכל מילים. מה את מתרגשת?

אבל מילים יכולות להרוג. אלימות נפשית לא משאירה סימנים כחולים. אי אפשר לתעד אותה בצורה שתראה את הכח שהופעל על הקורבן. גם אם כן מצליחים לתעד, אם אפשר להעביר את שפת הגוף והתנועה, את האינטונציה ואת טון הדיבור, את העיניים והמבטים. הכל נשאר בזיכרון של הקורבן, משם אי אפשר למחוק אותו ואי אפשר להעביר אותו הלאה.

אלימות מילולית (שאטרסטוק / fizkes)מילים יכולות להרוג (צילום: שאטרסטוק / fizkes)

מילים יכולות להרוג. בואו נשתמש בהן בחכמה. בשנה האחרונה נחצה גבול בלתי נתפס של כל כך הרבה  נשים שנרצחו רק משום שהן נשים. רצח הוא אמנם קיצון, אבל אלימות יוצרת אלימות ואנחנו חייבות.ים לעצור אותה. מהמילה הראשונה.

השנה השותקות, השקופות, גילו שהן לא לבד. עשרות אלפי נשים, חלקן באותו מצב, חלקן מכירות נשים אחרות באותו מצב, קמו השנה מאזור הנוחות ויצאו לדרוש את היחס הנורמלי, הבסיסי שמגיע להן. שמגיע לנו. לכל אישה באשר היא ונתקלה באלימות מילולית בחייה.

שימו לב למי שלידכן, תקשיבו, הסתכלו בעיניים וחפשו את החיוך. אם הוא לא שם, שאלו. מילה טובה יכולה לעזור. כי כל אחת יכולה להיות שם. ללא קשר למצב הסוציו אקונומי, ללא קשר לרמת ההשכלה, ללא קשר למי שהיא מחוץ לכתלי הבית.

נשים “מצליחות”, מנהלות, מובילות, שעל פניו, שום דבר לא יכול עליהן, מתהלכת בעולם עם עיניים כבויות ולא רוצות לחזור הביתה. הרעד והנשימה העמוקה כשהיד לוחצת על ידית הדלת לפני שנכנסות הביתה. הפחד ממה שמחכה אחרי שהדלת נסגרת. כי אפשר לדעת מה מחכה שם. אבל בוודאות זה לא יהיה טוב. כי שום דבר הוא לא טוב מספיק, כי תמיד היה צריך לעשות ההיפך. ואז הצרחות מגיעות.

כשעלתה בקהילת סלונה השאלה לסיכום השנה, זה מה שמסכם לי את השנה. נכון שהיו המון נושאים שיכולתי לכתוב עליהם: בחירות, פעמיים, שביתות, הצלחות בהיי טק, מיליון נושים שאני יכולה לכתוב עליהם ספר סיכום. אבל, זה הכי חשוב. לי! אז פיתחו עיניים ושימו לב למי שלידכן.ם כי מילים יכולות להרוג.

131.1

עוד מהבלוג של tantiroza

תצוגה מקדימה

ריצטיול סליחות בירושלים

החגים תמיד נראו לי יותר "חגיגיים" אי שם ברומניה. היינו הולכים, כל המשפחה, לבית הכנסת בעיר הולדתי (Piatra Neamt פיאטרה ניאמץ בתרגום לעברית) לכל מי ששואל. בכל החגים. נפגשים עם כל הקהילה, מבוגרים וילדים יחד, מדברים, מתעדכנים (או...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

משוגעים, רוצו בשטח...

רבים מאיתנו "משוגעים". וזה בסדר. זה לגמרי חלק מאיתנו. כל אחד והשיגעון שלו, זה מה שעושה אותנו מעניינים ומיוחדים. ריצה היא מרדף בודד, בעיקר מרדף הדורש סוג מוזר של מוטיבציה מתמשכת. עבור כל רץ, גם ובעיקר ללא רציניים כמוני,...

תגובות

פורסם לפני 8 months
תצוגה מקדימה

משקליטה

תראו לי מישהו, אחד/אחת שאין לו בעיה עם המשקל. אליי במיידי כדי ללמוד איך מגיעים לשם. לאהבה והשלמה עם העצמי. גם כשהייתי 8 קג פחות היו לי מקומות שהיו צריכים להיראות אחרת, בעיקר פחות. רגע, לא להיבהל, ברור לי שאני לא במשקל יתר, מזל...

תגובות

פורסם לפני 1 month

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה