הבלוג של tantiroza

tantiroza

Tanti Roza הייתה סבתא שלי, אישה מדהימה, אמא ענקית, רצה למרחקים ארוכים, פשיניסטה ואופה המון. אני....אישה גבוהה, אמא ענקית, רצה למרחקים ארוכים, מנהלת אפליקציות (מערכות מידע), פשיניסטה ואופה המון....מה ייצא מזה....הזמן יגיד.

עדכונים:

פוסטים: 110

החל מאפריל 2017

יש לנו ארץ נהדרת

יום חמישי אחרי הצהרים, עולים לרמה. שעות של פקקים, נדחפים מכל צד, יש לנו ארץ נהדרת. מי הגאון שלא לקח יום חופש ונסע בבוקר? ברוח שבוע הבחירות, מרוץ הרי הגעש בגולן הגיע בול בזמן לשחרור עצבים אחרי הבחירות ולפני חג המצות. כי אין כמו מפגש משפחתי עם מצות, מרור וגפילטע למתוח את שרירי העצבים הרופפים של כולנו.

כבר לפני שנה, כשכולם חזרו בהיי מהעליות המשובחות של הר אביטל ואמרו “חייבים 30 בשנה הבאה”, סימנתי את מרוץ הרי הגעש כאירוע חובה. אז עוד חשבתי על 30, אבל אחרי ההיברנציה המשובחת של החודשים האחרונים, זה שנשארתי בחיים אחרי 15 זה נס בפני עצמו.

נוחתים ישר לתוך ארוחת הפסטה המסורתית, או במילים אחרות מלא יין אדום משובח (כי לא באמת צריך להעמיס פחמימות ל15 ק”מ), אבל צריך לעשות לחיים עם כולם, מלא חיבוקים ונישוקים, כי רק פה אפשר לפגוש את כל החברים הטובים ואת עופר פדן שמסתובב בין כולם, מברך, מתעניין ולא נח לשנייה. אחריה הופעה אינטימית של אסף אמדורסקי, הגיטרה שלו ומלא רצים שרק חולמים על המיטה, כי בכל זאת צריך תיכף לקום. בין פיהוק לפיהוק, שרים את כל השירים היפים של אמדורסקי, מתבאסים על התרסקות הגישושית שממש באמצע ההופעה החליטה להתרסק על הירח, לא יכלה להמתין כמה דקות? כולם הוציאו טלפונים ובמקום לשיר התחברו לשידור ישיר של הסלפי האחרון עם הירח. ארץ נהדרת, כבר אמרנו?

102.1

עם הזריחה גורבת זברות שנבחרו בבחירות דמוקרטיות ונוסעים לקיבוץ אורטל לזינוק. בין היקב לחימום כולם מחייכים, מאושרים וקפואים (אולי החיוך פשוט קפא על הפנים), קר ברמה בשש וחצי בבוקר, אבל הזריחה היפה והחיבוקים של כולם מחממים את הלב ויש אווירה מטורפת וכולם בהיי לקראת הריצה, אולי צריך לעשות לגליזציה של ריצה (אפרופו שבוע בחירות). יש כאן רצים מכל הארץ, מכל הרמות, מכל הגילאים ומכנה משותף אחד – חיידק ריצה שלא עוזב ומושרש עמוק. חלק באו לתוצאה, חלק באו לצלם (חלק מאד קטן שמסתכם בעצם…בי), הרוב באו ליהנות מאירוע מתוקתק ומפנק כמו שרק מרתון ישראל יודעים לארגן.

102.2

מתחילים לזוז. הצבעוניות של הרצים בירוק שמסביב כל כך יפה. עוצרים כל שניה לתמונה ועוד תמונה, ומגיעים להר הראשון. מודה שלא עשיתי שיעורי בית, כי מה יעזור לי לדעת כמה טיפוס יש ואיך קוראים להרים, וכמה קשוח כל אחד מהם? הדבר היחיד שזה יעשה הוא להשאיר אותי בבית. מסתבר שלהר הראשון שמטפיים עליו, קוראים שיפון (מודה שאני מעדיפה כוסמין, זה קצת יותר סקסי, אבל אם אין ברירה נרוץ על שיפון). מי נרוץ? לקראת סוף העלייה כל מי שרץ קיבל מבול של ברכות משובחות מאלה שהתקשו לרוץ את החלק הזה, ואני עדיין מופתעת שהם לא התגלגלו להם חזרה או קפצו מההר מטה, ארץ נהדרת כבר אמרנו? ואם המטרה הייתה לעלות להר, לשתות מים ולהצטלם כדי לרדת…..אפשר היה לומר מראש והיינו מוותרים…הולכים ישר להר השני. נראה לכם? מי היה מוותר על הנוף המדהים שנגלה לעינינו אחרי שמצאנו את הנשימה, אחרי שהיא הלכה לאיבוד בעליות.

102.4

שתינו, נשמנו, הצטלמנו, וקדימה להר הבא. כבר בדרך דאגו לומר לנו שאת הר אביטל לא נשכח. זה הר משובח ואם יש לנו איזו קללה טובה בארסנל, זה הזמן להוציא אותה. צחקתי תוך כדי עוד 700 תמונות, כי לא אומרים לרומניה קללה משובחת בלי להסתכן בצרור ארוך ברומנית מדוברת. לאורך כל הדרך הנוף פשוט מדהים, הירוק ירוק יותר והפריחה יפה יותר מכל צבעי הקשת וזה מאד מקשה לרוץ, תמונה כל 3 מטרים וזה רק אחרי שהוחלט שבכל זאת צריך לרוץ 3 מטרים בין תמונה לתמונה. לא לשאול כמה זמן לקח לי לצלם 15 ק”מ …. זה לא היה פשוט.

102.5

אבל הכי לא פשוט היה כשרצי 30 ק”מ התחילו לעבור אותנו. חבורה קטנה ומגובשת, שולפת ברכות וקללות לכל אחד שטס לידנו ולא עוצר להצטלם. בואו נפתח את זה. המוטו שלנו היה מתחילים לאט ומאיטים ככל שמתקדמים ועמדנו בו בגבורה. באמת לא היה פשוט. אבל אתם, אתם יצאתם חצי שעה לפנינו, מה פתאום אתם טסים לידינו ומסיימים לפנינו, כשאנחנו מצלמים 15 ק”מ, זה פשוט לא יפה. כל ברכה שנשלחה לעבר כל אחד מכם באה מכל הלב. כי אמרו לנו שלא רצים את העלייה של הר אביטל והיו כאלה שרצו אותה, כי אמרו לנו שלא נשאר אוויר בסוף העלייה של הר אביטל והיו כאלה שעוד חייכו בסופה, כי אמרו לנו שאחרי הר אביטל אין עוד עליות ודווקא כן היו. אז כל צרור הקללות הרומניות המשובחות ששמעתם בדרך יצא מכל הלב. כבר מכינה אחד יותר משובח לאתגר החרמון.  וכדי שיהיה עוד יותר בלתי נשכחת, הענק מתקשר אליי 10 מטרים לפני סיום העלייה, באמצע ברכה, והדבר היחיד שהצלחתי לומר היה: “אאאאההההה…..לא עכשיו. אני מתה”. נשמע לי הגיוני, ברור ולא מדאיג. לכן תארו לכם מה רבה הייתה השמחה כשהוא חיכה לי מלא דאגה ורץ איתי את 100 המטרים האחרונים כדי לוודא שאני לא מתה, ברור שלא, היו לי כמה קילומטרים ועוד קצת עליות להתאושש, וצריך קצת יותר מכמה עליות קשוחות להרוג רומניה.

102.8

אה…..רגע, מישהו שכח לעדכן שזה לא באמת 15 ק”מ אלא יותר קרוב ל17 ק”מ. וגם זה תלוי בשעון, אני אמנם מאוהבת בסונטו החתיך שלי, אבל נחמד ומפנק הוא לא. אולי בגלל הסגפנות הפינית שלו. מסתבר שהגארמינים שרצו איתנו הרבה יותר מפנקים, על כל 15 ק”מ של סונטו, בגרמין יש 1.5 ק”מ יותר…הלללו, מה נהיה? לאן נעלמו לי הקילומטרים? לא לדאוג, שיחת יחסינו לאן כבר התקיימה, אמנם חתיך, אבל אני לא מוכנה לחוסר פינוק מזעזע כזה.

כך יצא שלמרות התכנון לרוץ את 2 הקילומטרים האחרונים רצתי הרבה יותר והרי לא באתי לרוץ, אלא לצלם וזה ממש נוגד את פילוסופיית הריצה שלי, לכן אין ספק ששנה הבאה חייבים תיקון – 30 ק”מ.

102.7

לסיכום:

17 זה ה15 החדש. קשוח זה מושג יחסי. כולם מקללים בעליות. 300 תמונות ל17 ק”מ זה לא מספיק טוב, דורש שיפור ואימונים לקראת אתגר החרמון ב24.5. הולכים על ה10 ק”מ (תבואו לאסוף את החלקים שאשאיר במסלול אחרי 4 שעות, אבל לפחות הכל יהיה מתועד).

ונימה קצת יותר רצינית, אני אוהבת שטח, אני אוהבת את הכאב בשריר שכל צעד בעלייה משאיר, וזה היה אירוע מדהים. מרתון ישראל הצליחו שוב לעשות את מה שהם עושים הכי טוב. אירוע ריצה מושלם. תפאורה מדהימה של הרי הגולן, ארגון מעולה, חיבור ללב של קהילת הרצים שיבואו וירוצו בכל מקום בו עופר פדן נמצא. כי ברור שיש שם משהו אחר, משהו לא רגיל, משהו שמחבר בין אנשים שחיידק הריצה דבוק בהם עמוק.

 #לאן_את_רצה_TantiRoza

#crazysocks_girl

עוד מהבלוג של tantiroza

תצוגה מקדימה

משוגעים, רוצו בשטח...

רבים מאיתנו "משוגעים". וזה בסדר. זה לגמרי חלק מאיתנו. כל אחד והשיגעון שלו, זה מה שעושה אותנו מעניינים ומיוחדים. ריצה היא מרדף בודד, בעיקר מרדף הדורש סוג מוזר של מוטיבציה מתמשכת. עבור כל רץ, גם ובעיקר ללא רציניים כמוני,...

תגובות

פורסם לפני 2 months
תצוגה מקדימה

אם לא רצים אוכלים עוגות

עדיין חולה, התחיל עם חום בתחילת השבוע, שנראה כל כך רחוק עכשיו, המשיך עם הרבה שיעול שלא נותן לישון בלילה, או כמו שהילדים אומרים "אם כבר את הולכת למות, אולי תעשי את זה בשקט?" צודקים, מה אני מפריעה להם עם שיעול ועוד שניה מגישה...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

ריצטיול סליחות בירושלים

החגים תמיד נראו לי יותר "חגיגיים" אי שם ברומניה. היינו הולכים, כל המשפחה, לבית הכנסת בעיר הולדתי (Piatra Neamt פיאטרה ניאמץ בתרגום לעברית) לכל מי ששואל. בכל החגים. נפגשים עם כל הקהילה, מבוגרים וילדים יחד, מדברים, מתעדכנים (או...

תגובות

פורסם לפני 8 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה