אחת לכמה זמן, מתרחש בבריכה תהליך מופלא:
כל פעם מחדש אני מתבוננת מהצד בשקט ובסבלנות.
כל פעם מחדש הלב מתרחב וחיוך עולה על הפנים.
וזה קורה כשמגיעה מתאמנת חדשה לאימון.
וזאת לא תהיה סתם עוד מתאמנת חדשה.
זאת מתאמנת שמעולם לא התנסתה באימון של ספורט אקווה ג’ים.
ולא רק שהיא לא חוותה והתנסתה בספורט אקווה ג’ים, היא גם קצת חוששת מהמים. לא סתם קצת חוששת. פחד אמיתי.
וכמה שהפחד שלה מהמים גדול, הפחד שלה ממים עמוקים – אין מילים לתאר אותו.
ולמרות זאת, היא הגיעה לאימון.

היא תיכנס למים בזהירות רבה, ותעמוד בדרך כלל במים רדודים מידי וקרוב לקיר.
וזה בסדר.
זו סביבה חדשה ולא כל כך יציבה בהתחלה.
צריך להתרגל. צריך ללמוד את התרגילים.
אימון ועוד אימון, והכניסה למים נעשית עם יותר בטחון.
לאט לאט רואים התרחקות מהקיר.
ובתרגילים שצריך להרים את שתי הרגליים מהרצפה, כבר יש ניסיונות – ואפילו מוצלחים! (ולא רק המתנה לתרגיל הבא…).
ותוך כמה אימונים (אני לא יכולה לנקוב במספר, כי אצל כל אחת זה קורה בקצב האישי שלה), אי אפשר לנחש, אי אפשר להעלות על הדעת את הקושי והפחד שהיו שם באימונים הראשונים.
אך אין לטעות – הפחד עדיין שם.
ופתאום באימון במים העמוקים, אותה מתאמנת לוקח ציוד בחשש רב, ולמרות הפחד באה ביחד עם כל הקבוצה למים העמוקים. ועושה אימון שלם במים העמוקים !!
הגאווה ותחושת ההישג – מקטינים את הפחד, ושולחים אותו הלאה.
התהליך מדהים אותי בכל פעם מחדש.
המתכון: הרבה סבלנות, ולתת לכל אחת להתקדם בקצב האישי שלה.
זה בסדר לא להרים במקביל את שתי הרגליים מהרצפה.
זה בסדר להחזיק את הקיר כדי להרגיש בטוח.
זה בסדר להישאר במים הרדודים כאשר כל הקבוצה במים העמוקים.
זה הכי בסדר לעבוד לפי היכולת האישית, ולהתקדם ביחס לעצמי!
Tanaqua המרכז לספורט אקווה גים
למידע שימושי נוסף – היכנסי ל- www.tanaqua.co.il
תגובות