" all my bags are packed, i'm ready to go
i'm standing here outside your door
i hate to wake you up to say goodbye
but the dawn is breaking, it's early morning
the taxi's waiting, he's blowing his horn
already i'm so lonesome i could die
cause i'm leaving on a jet plane, don't know when i'll be back again,
oh baby, i hate to go…"
המזוודות באמת ארוזות, אוקיי, 90% ארוזות חוץ מבגדי ים(שכנראה יהיו מחר בשימוש), מעט תחתונים שתלויים על החבל(שהיו עד היום בשימוש), צעצועים שעדיין לא נס ליחם, כלי רחצה שעדיין בשימוש (אבוי לנו אם מברשות השיניים היו כבר בחזקת ready to go) ותיק עלייה למטוס במשקל נוצה של 15 ק"ג, הכולל בית בזעיר אנפין.אבל אפשר לומר עלי שאני כמעט ready to go.
הלאה, standing here outside your door – טוב, בואו לא נהיה מלודרמטיים, אני בסה"כ עומדת בבית, שלא לומר, יושבת, שלא לומר בבריכה, עד זמן הטיסה…
i hate to wake you up…לא הייתי אומרת…לא. אורן הוא זה שמתעורר פיזית לספק את פנטזיית הסימילאק של לירי מידי לילה, אז לא הייתי משתמשת במילה כ"כ חזקה כמו "hate" לצד ה – "to wake you up"…לא….
השחר מפציע, זה בוקר מוקדם – לא הייתי קוראת להמראה ב- 23:00, שחר מוקדם…
המונית מחכה, הוא צופר בצופר – לא בבית ספרינו, סינגפור, כי אם הוא יצפור בצופר, בטח בשעת בוקר מוקדמת יקנסו אותו או אפילו יאסרוהו
אני כ" בודדה שבא לי למות – האמת עד עכשיו פה בסינגפור, זה היה תאור המצב שלי,אבל החופשה בארץ אמורה לשנות את פני הדברים…
אז זהו, פוסט אחרון לפני הטיסה, לפני ה – leaving on a jet plane, חוזרת ב- 9/8, כך ש – i actually do know when i'll be back again
oh baby,i hate to go – האמת, לא נראה לי,אני ממש מחכה ללכת…רק לקצת…לטעון מצברים, להתחבר לשורשים, להריח בית ולחזור הביתה.
אז זהו, רגע לפני, ההתרגשות בשיאה, בקושי היה לי תאבון היום (שזה ברכה במצבי) והבטן התהפכה לי רק מהמחשבה שמחר יוצאים לדרך ושזה הלילה האחרון שלנו בארץ לכמעט שלושת השבועות הקרובים.
היום כבר אמרתי לילדים שמחר נישן במטוס בלילה,אבל אולי אמרתי את זה יותר לעצמי מאשר להם. כי הם יאמינו לכל מילה שיוצאת לי מהפה, ורק אני, עדיין לא מאמינה שזה כבר פה…