הבלוג של תמר מצפי

תמר המתקתקת

אני VISUAL STORYTELLER, מספרת סיפורים בתמונות. צלמת דוקומנטרית ומסעות. מתמחה בפורטרטים עיסקיים וצילומי תדמית. השתתפתי בתערוכות בארץ ובברזיל. תמונותי התפרסמו בעיתונים בארץ ובעולם, ספרים ואתרי אינטרנט. בוגרת לימודי... +עוד

אני VISUAL STORYTELLER, מספרת סיפורים בתמונות. צלמת דוקומנטרית ומסעות. מתמחה בפורטרטים עיסקיים וצילומי תדמית. השתתפתי בתערוכות בארץ ובברזיל. תמונותי התפרסמו בעיתונים בארץ ובעולם, ספרים ואתרי אינטרנט. בוגרת לימודי "פוטותרפיה" מרצה ומעבירה סדנאות בארץ ובחו"ל בנושא "הצילום כראי הנפש".

עדכונים:

פוסטים: 23

החל מדצמבר 2017

חופשיה לגמרי לעשות מה שבראש שלי. אך לא משוחררת מהצורך במחמאות ואישורים מהסביבה

21/04/2019

חופש על הגג

לא צריכה את פסח כדי להרגיש חופשיה.

אני חופשיה לא משועבדת לכלום. לא חוזה מכל סוג שהוא, לא מסגרת כובלת. לא צריכה לתת דין וחשבון לאף אחד, רק אולי לבוראי ואת זה אעשה כבר כשאמות.

כבר ביערתי מזמן את רוב החמץ שהיה בתוכי, השתדלתי לנקות מחיי את כל האנשים שעושים לי רע. ניסיתי לנקות כל מיני אנקדוטות מחיי, או מילים שאנשים אמרו אשר נחרטו והכאיבו, מילים שסחבתי במשך שנים רבות, גם אחרי שכבר לא זכרתי את המקרה אבל את המילים שנאמרו אף פעם לא שכחתי, ניקיתי.

חכם סיני אמר פעם, או אולי זה מתי השכן,

“איזה אדם הוא מאושר? זה שמאשר את עצמו”.

אני לא לגמרי שם. אני עדיין זקוקה לאישור הסביבה.

לא מכורה עד כדי כך למחמאות, אולי קצת. אך כשהן מגיעות זה גורם לי עונג ושואפת לעונג הזה שוב ושוב.

כן מכורה ללייקים. כן זקוקה למחיאות כפיים. כן רוצה שיחמיאו לכתיבה שלי. רוצה להגיד שאני נהדרת בלי בושה ובלי צניעות. אבל לא משוחררת לגמרי.

יש דברים שאני לא עושה ולא משום מגבלה חיצונית, אלא חששות שלי עצמי, חששות לא הגיוניים בכלל. אני שנסעתי לבד מגיל צעיר מאד, להסתובב בעולם הגדול. הכרתי והתחברתי עם אנשים עבדתי בעבודות שונות ומגוונות.

מתקשה לעשות דברים קטנים ופשוטים, שלא מצריכים שום אומץ או נחישות . אולי פרויד יוכל להסביר. מטענים מהעבר עכבות של אמי שנטמעו בתוכי, כמו אזהרות שאין בהן שום הגיון, מפני דברים שלא צריך להיזהר מהם.

לא הגיוני בכלל.

אני לא לגמרי משוחררת.

ביעור חמץ
ביעור חמץ בבני בברק ביעור חמץ בני ברקהגעלת כלים וביעור חמץ בבני ברק
אמש הלכתי לבני ברק כבכל שנה. לצפות בביעור החמץ והגעלת הכלים. אוהבת לראות את התכונה הרבה אנשים מתרוצצים ממהרים להספיק. חנויות הבגדים מלאות. חנויות המאפים מרוקנות את הסחורה במהירות אנשים קונים לחמניות ומאפים אחרים, כדי לאכול לפני כניסת הפסח. חנויות הפיצה והפלאפל מפוצצות בהורים עם ילדים. במדרכה פקק של עגלות תינוקות. בפינת רח’ הרב ש”ך ראיתי התגודדות של המון חסידים/אברכים בקיצור המון גברים לבושים שחור. מול שולחן שם מילאו טפסים כדי למכור את החמץ וליד עמד שולחן קטן שני ילדים מכרו ערכה של נוצות ונרות שנועדה לחיפוש החמץ בבית.

זוכרת פעם שסבי החליט לעשות את הסדר אצלנו בבית. מכיון שהיה איש מאמין, דתי לייט. השתדלנו לעשות כהלכתו. בבוקר אמרו לי תחביאי חמץ, חתיכת לחם או משהו, כדי שיחפש ימצא וישרוף אותו. אז החבאתי במקום שהוא אף לא יוכל למצוא. סבי הסתובב בבית עם הנר, חיפש וחיפש ולא מצא כלום התעצבן עליי. אני לא הבנתי למה התעצבן אמרו לי להחביא אז החבאתי, לא ידעתי שצריך לשים במקום שיבחין בו.

הסתובבתי קצת מסביב למתחמים עם החביות הגדולות של מים רותחים, אנשים הביאו כלים שונים. נער אחד הרים את המכסה ועשן גדול של אדים השתחרר מתוך החבית לתוכה הכניס כלים שונים, סירים מחבתות סכום ועוד, בתוך סלי פלסטיק מחוררים. לידו עמד נער אחר עם מבער ביד הוא הבעיר כל מיני ברזלים שמחזיקים את הסירים על הגז ועוד כל מיני כלים שיש בהם חריצים אשר טבילה במים רותחים בלבד אינה יכולה לנקות. בעודי מביטה בלהבה היוצאת מהמבער הרגשתי איכשהו מבעירה מתוכי את הפרורים שהחמיצו את ליבי השנה. חזרתי נקיה.

צילומים תמר מצפי©

אינסטגראם: tamar_matsafi_photographer

www.tamar-matsafi.co.il

 

עוד מהבלוג של תמר מצפי

תצוגה מקדימה

איך צרחתי על חוסני מובארק וחזרתי בשלום, הפשלה שהעצימה אותי

אני רוצה לתת הרצאה מעל במת "TED" ויש לי סיפור לספר, סיפור על נחישות והעצמה . השנה 1993 תחילת דרכי כצלמת, עבדתי עבור סוכנות לצילומי עיתונות "ישראל סאן". יום אחד אמרו לי רוצי תעשי ויזה למצרים, את מצטרפת למטוס ראש הממשלה יצחק רבין,...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה