הבלוג של תמר

למצוא את עצמי לדעת

שמי תמר פלג, אני אוהבת אנשים וסיפורים, ויש לי אהבה מיוחדת לסיפורי המקרא. אני כותבת לעצמי (למגירה הפרטית שלי) כבר שנים רבות, ובשנה האחרונה התחלתי להעלות לדף העסקי שלי בפייסבוק סיפורים בהשראת פרשת השבוע, להם אני קוראת... +עוד

שמי תמר פלג, אני אוהבת אנשים וסיפורים, ויש לי אהבה מיוחדת לסיפורי המקרא. אני כותבת לעצמי (למגירה הפרטית שלי) כבר שנים רבות, ובשנה האחרונה התחלתי להעלות לדף העסקי שלי בפייסבוק סיפורים בהשראת פרשת השבוע, להם אני קוראת "תורשומון", שכן כמו ברשומון, אני "נכנסת לנעליים" של אחת מהדמויות בסיפור, כותבת מרחשי ליבה ומתוך נקודת המבט שלה על המתרחש משלימה את הפערים בסיפור. ההשראה לכתוב כך מגיעה מתוך תחום ההתמחות שלי: פסיכודרמה וביבליודרמה (חקירת סיפור מקראי באמצעות משחקי תפקיד וטכניקות פסיכודרמטיות). זה תחום שלמדתי באר"הב , שם התגוררתי תקופה ארוכה, וכיום כבר 3 שנים אני בארץ ומתגוררת בזכרון יעקב. אני אמא לבן בוגר וסבתא לנכדה מקסימה בת 11 (כמעט..) בשנה האחרונה איבדתי את אימי ואת הפוסט הראשון בבלוג שלי , שנקרא "למצוא את עצמי לדעת" הקדשתי לה, ביום המשפחה.

עדכונים:

פוסטים: 176

עוקבים: 8

החל מפברואר 2016

מה עוזר לכם להבחין בקול שמדייק אתכם לפעולה, שההקשבה אליו בונה תחושה של הלימה עם עצמכם? שמונע אתכם מ”להקריב” את עצמכם על “המזבח”?

17/11/2016

איך באמת יודעים להבחין בקול הנכון והמדויק, קולו של הלב, לעומת קולות אחרים שמאכלסים את ה”מקהלה” שלנו? (הקולות שמגיעים מהmind, מהמוח העתיק שלנו, מהחרדות והספקות משופט הפנימי שלנו ועוד)?

איך מזהים את קול האמת, קול הנשמה, לעומת הקולות של רישומי העבר שנחרטו בנו ומפעילים אותנו ?

מונולוג של אברהם:

כששמעתי שוב את הקול בתוכי אומר לי :

” קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ… וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה..” ( בראשית כב’ 2)   (ההדגשות שלי)

שמעתי מעין “דז’וו. זה היה אותו הקול ששמעתי לא מזמן שאמר לי:

“לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.”(שם יב’ 1).

אלא שהפעם המשפט הסתיים באופן יותר ברור.  לא משהו מעורפל כמו “הארץ אשר אראך” אלא

” אֶת-יִצְחָק”.

וכשהקול המשיך לדבר וביקש  “וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ“,

הלב שלי החסיר פעימה. עלו בי שני זכרונות כואבים:

זכרון  אחד מהעבר הקרוב, כששרה ביקשה ממני לגרש למדבר את הגר וישמעאל, ואני ממש לא רציתי לעשות זאת , אבל שמעתי את הקול אומר לי:

כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ.

המחשבות שעלו לי אז בראש היו- למה? למה אלוהים דוחה את בני בכורי, עצמי ובשרי? האם אלוהים עוד אוהב אותי?

עלתה בי מועקה, איזה מן אדם אני ששולח את בנו למות במדבר? זה כל כך לא אני!

והזיכרון השני היה זיכרון רחוק ועמום יותר:

נזכרתי באירוע טראומתי שעברתי בילדותי, כשאבי שאת אליליו ניפצתי, הצטווה ע”י המלך להשליכני לאש בשל אותו מעשה. ואני ניצלתי! אלוהים הציל אותי. אבל אחי הרן, שאחרי שראה כי ניצלתי עבר “לצד שלי” והכריז על אמונתו באלוהים, הושלך גם הוא לאש- והוא לא ניצל. (רשי”).”וימת הרן על פני אביו”.

כשחזרה אלי נשימתי, הבנתי שעלי לעשות הפעם “קפיצה” של “על החיים ועל המוות”: לקפוץ קדימה, להישאר באוויר ללא ידיעה ברורה אם אכן רגלי תמצאנה מנחת בטוח על הסלע שמעבר לתהום… בדיוק כמו אז כשהשליכוני לאש! ועכשיו אני עומד להעלות באש את בני יצחק, היחיד שנותר לי. לגרשו מארץ החיים.

כל זה קרה בשבריר שנייה! וידעתי לבטוח, כמו שאז כששמתי את מבטחי ואמוני באלוהים כך גם עתה.

כשאני מצליח לשים את כל הרגשות האחרים בצד ופועל מתוך אמון מחלט באלוהים,

בוטח בו, ומתמסר לתכנית שלו-הכל מסתדר.

לא אכחיש כי למרות החלטתי לציית, טולטלתי מבפנים טלטלה עזה.

כשצייתתי לקול בפעם הראשונה (לך לך) חוויתי טלטלה מבחוץ, בנדודי ממקום למקום, בחיפוש המקום בו יראה אלוהים לפני. ואילו עכשיו חוויתי טלטלה עצומה מבפנים. בתוך תוכי.

אבל למרות הטלטלה ולמרות הפחד שהתעורר- פעלתי.

יצחק נלווה אלי ללא אומר.

איך שרעדה לי היד  כשאחזתי במאכלת. בליל קולות שמעתי בראשי:

תעלה אותו לעולה, תראה לאלוהים כמה אתה אוהב אותו!

וגם: עצור! אל תשלח ידך אל הנער!!

ובאותו שבריר של רגע זיהיתי את הקול הנכון. איזו הקלה…

יכולתי ממש לחוש בריקוד של הנשמה בתוכי. והאייל הגיע בתזמון מופלא מתוך הסבך. כאילו לתמוך בקול הנכון.

תודה אלוהים!!

לסיום: פרשת “וירא” מסתיימת עם תגובתו של אלוהים לאברהם” עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה”. הי.ר.א. הראשון במשמעות לראות והשני במשמעות להיות ירא (בעל יראה) של אלוהים. מה בדיוק עשה את אברהם ל”ירא אלוהים”? זה שהקשיב לקול הראשון שאמר לו להקריב את בנו והיה נכון לעשות זאת או זה שהצליח להימנע מכך ולשמוע את הקול השני שברגע האחרון מנע ממנו להרוג את בנו? (,לראות את קול האמת, על משקל “וכל העם רואים את הקולות”)?

במצבים בחיים בהם אתם שומעים  שני קולות  סותרים, מה עוזר לכם להבחין בקול שמדייק אתכם לפעולה, שההקשבה אליו בונה תחושה של הלימה עם עצמכם?

 שמונע אתכם מ”להקריב” את עצמכם על “המזבח”?

וגם: האם קרה לכם בחיים שגיליתם שהתנהגות מסוימת שלכם הוכתבה על ידי רישומים של חוויה מהעבר, זיכרון שביקש לחזור על עצמו (אולי כדי לאפשר לכם להתבונן בו מחדש)?

#פרשתהשבוע_תודעה_רוחניות_מדרשעכשווי

 הצילום באדיבות @Tiki Ozera leap of faith

עוד מהבלוג של תמר

תצוגה מקדימה

קדשה-רומן חדש

מיהי הקדשה ומה בדיוק היה תפקידה  בימים  הקדומים?  אם התשובה שקופצת לכם לראש היא  סתם זונה, אז תחשבו שוב.  איך תסבירו  שהכינוי קדשה (ד בצירה)  מורכב מאותיות השורש ק.ד.ש. שהם...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

מרשמלו-מופע למצויינות במחול

לריקוד שפה משלו. שפת התנועה, בדומה לשפת החלומות והדימויים ,לא חייבת להיתרגם לנרטיב מילולי. ה"מבחן"  לריקוד טוב בשבילי הוא לא אם "הבנתי" אותו בראש ואני יכולה עכשיו לספר את ה"סיפור" שלו אלא אם הוא השאיר בי רושם בקרביים.  אם...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

Sure On This Shining Night

לעמוד. לשבת. לעמוד. לשבת. אני לא מבינה מה קורה פה. את השירות הצבאי שלי סיימתי לפני עידן ועידנים. הלו, אנחנו בחזרה של המקהלה, לא בטירונות.  חדור רוח תזזיתית ,משלח בנו חיצי...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה