הבלוג של תמר

למצוא את עצמי לדעת

שמי תמר פלג, אני אוהבת אנשים וסיפורים, ויש לי אהבה מיוחדת לסיפורי המקרא. אני כותבת לעצמי (למגירה הפרטית שלי) כבר שנים רבות, ובשנה האחרונה התחלתי להעלות לדף העסקי שלי בפייסבוק סיפורים בהשראת פרשת השבוע, להם אני קוראת... +עוד

שמי תמר פלג, אני אוהבת אנשים וסיפורים, ויש לי אהבה מיוחדת לסיפורי המקרא. אני כותבת לעצמי (למגירה הפרטית שלי) כבר שנים רבות, ובשנה האחרונה התחלתי להעלות לדף העסקי שלי בפייסבוק סיפורים בהשראת פרשת השבוע, להם אני קוראת "תורשומון", שכן כמו ברשומון, אני "נכנסת לנעליים" של אחת מהדמויות בסיפור, כותבת מרחשי ליבה ומתוך נקודת המבט שלה על המתרחש משלימה את הפערים בסיפור. ההשראה לכתוב כך מגיעה מתוך תחום ההתמחות שלי: פסיכודרמה וביבליודרמה (חקירת סיפור מקראי באמצעות משחקי תפקיד וטכניקות פסיכודרמטיות). זה תחום שלמדתי באר"הב , שם התגוררתי תקופה ארוכה, וכיום כבר 3 שנים אני בארץ ומתגוררת בזכרון יעקב. אני אמא לבן בוגר וסבתא לנכדה מקסימה בת 11 (כמעט..) בשנה האחרונה איבדתי את אימי ואת הפוסט הראשון בבלוג שלי , שנקרא "למצוא את עצמי לדעת" הקדשתי לה, ביום המשפחה.

עדכונים:

פוסטים: 170

עוקבים: 8

החל מפברואר 2016

הכמעט נותן פתח לדמיין את הגרוע מכל קורם עור וגידים בתוספת לחישת הספק, שכמוה כשמן המזין את מדורת הדמיון עם האפשרויות הכי נוראיות.

14/11/2017

 

האם היה זה מוות טבעי?
כך שואלים הדרשנים בעקבות הפרדוקס בין שם הפרשה “חיי שרה” לבין העובדה שהיא פותחת בדיווח על מותה.

האם יש קשר בין מותה בתחילת פרשה זו לעובדה שבפרשה הקודמת בעלה אברהם כמעט שחט את בנם על המזבח, ושלאחר מעשה יצחק לא חזר עימו הביתה?

אחת ההשערות המזינות את המדרש היא שמותה של שרה נגרם כשהשטן הגיע ללחוש באזנה של שרה מה כמעט קרה על הר המוריה ( מתוך הנחה שהתכנית המקורית הוסתרה ממנה).

ומתי היא מתה?
לאחר שאברהם חזר.

לכאורה היתה צריכה להיאנח אנחת רווחה ולשמוח שהנורא מכל לא התממש.

אז מה הרעיש את נשמתה לפרוח?

ה״כמעט״!

לדמיין בעיני רוחה את המציאות שהיתה יכולה לקרות. בזה היא לא יכלה לעמוד.

לפעמים קל יותר להתמודד עם ידיעה מרה ומוחלטת, של דבר שקרה, מאשר עם האפשרות של הכמעט.

בנה יחידה כמעט ונשחט על המזבח על ידי אברהם, בעלה.

מה יש ב״כמעט״ הזה שיש בו כזו עוצמה?

בין המקום של הידיעה של מה שקרה למקום של הידיעה של מה שעלול לקרות נפער חלל שהוא כמו בור שחור.

 

Bridge The Gap

הכמעט נותן פתח לדמיין את הגרוע מכל קורם עור וגידים בתוספת לחישת הספק, שכמוה כשמן המזין את מדורת הדמיון עם האפשרויות הכי נוראיות.

במירווח של הספק אנו חיים לשבריר שנייה את הנורא מכל כאילו הוא קרה ומועצם ומגיבים אליו. זה מספיק כדי להפריח את הנשמה.

יש שיקראו לזה ״חשיבה שלילית״ ויגייסו מייד את החשיבה החיובית כאנטידוט.

ולמעשה חשיבה חיובית פועלת על אותו רצף :
כשמדמיינים את החזון או המציאות הרצויה ומתגנב ספק ולו הקל שבקלים בדלת האחורית של הלא-מודע, ביחס לאפשרות הגשמתו במציאות- תגיע חווית ה״כמעט״, שמולה יעלו בעצמה תחושות של החמצה, אכזבה, כעס, ועוד רגשות כבדים.

כמעט היתה אהבה..
כמעט הצלחנו לבנות מערכת יחסים.
כמעט הצלחתי למלא סדנה.
כמעט ….

היאחזות בחזון ובחשיבה החיובית לא מבטיחה את הגשמתו.

בחלל הזה שנפער של ה״כמעט״ מגיע השטן ולוחש באזננו ו״ממית״ אותנו, זולל לנו את האנרגיות..

אז מה הפתרון?
אני מודה שקל יותר לכתוב על זה מאשר לעשות אבל שווה לנסות:

לדמיין את המציאות הרצויה, ואז להתחבר לרגש שהיא מעוררת בתוכי , ולהימנע מלהיצמד לתוצאה המקווה.
לדוגמא:
אני רואה בדמיוני את הבית שאני רוצה לגור בו/ את עצמי בזוגיות / את הסדנה מליאה/וכדומה ומתמקדת לא בתמונה של החזון אלא ברגש שעולה בגוף כלפי המחשבה על הגשמתה.

בפסיכודרמה הפרוטגוניסט מתבקש להראות בסיום הדרמה שלו את את המציאות המתוקנת, הwished for, כשבעצם השתתפותו הפיסית בהצגת האפשרות המדומה והתמקדות ברגש שהיא מעוררת בו בגוף, הוא חורט שבילים של חוויה חדשה ומתוקנת במוח, ש״עולים״ על over-ride) החוויה הקודמת אותה רצה לתקן .

בNLP יש תרגיל שנקרא ״עיגון ״ ( מלשון עוגן) שבו האדם מתבקש לדמיין סיטואציה רצויה ואז לבדוק איזה צבע/ריח/טעם/ היא מעוררת ולעגן אותם במפרק בגופו.

או כפי שמנסחת זאת
Keren Cohen
בהיגדים להתמרת האנרגיות:
״ אני נרגשת מהמחשבה ש….״

עם משפט כזה הלא-מודע שלנו לא יכול להתווכח או להתנגד.
לא נשאר מקום לספק להיכנס.

( שטן, בגימטריה= בספק).

ומה אתם יכולים להוסיף לסוגיה הזו מנסיונכם?

 

 

#מאחורי_הקלעים_של_הסיפור_המקראי

עוד מהבלוג של תמר

תצוגה מקדימה

קדשה-רומן חדש

מיהי הקדשה ומה בדיוק היה תפקידה  בימים  הקדומים?  אם התשובה שקופצת לכם לראש היא  סתם זונה, אז תחשבו שוב.  איך תסבירו  שהכינוי קדשה (ד בצירה)  מורכב מאותיות השורש ק.ד.ש. שהם...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

מרשמלו-מופע למצויינות במחול

לריקוד שפה משלו. שפת התנועה, בדומה לשפת החלומות והדימויים ,לא חייבת להיתרגם לנרטיב מילולי. ה"מבחן"  לריקוד טוב בשבילי הוא לא אם "הבנתי" אותו בראש ואני יכולה עכשיו לספר את ה"סיפור" שלו אלא אם הוא השאיר בי רושם בקרביים.  אם...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

Sure On This Shining Night

לעמוד. לשבת. לעמוד. לשבת. אני לא מבינה מה קורה פה. את השירות הצבאי שלי סיימתי לפני עידן ועידנים. הלו, אנחנו בחזרה של המקהלה, לא בטירונות.  חדור רוח תזזיתית ,משלח בנו חיצי...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה