סרטן השד: איך ומה מספרים לילדים?

המחלה הזו תופסת אותך לא מוכנה: באמצע החיים, הקריירה או הלימודים, ואצל נשים רבות גם בדיוק ברגעי האימהות המכוננים. איך מתמודדים ומה מספרים לילדים? מחלימות משתפות ומייעצות

סרטן השד: מה מספרים לילדים. צילום shutterstock By ABO PHOTOGRAPHY

איך אומרים לילד בן 4.5 שאמא חולה בלי לגרום לו לחרדות ובכי?

ומה אומרים את זה לחייל בן 18 שרק התגייס ומלא בהתמודדויות משל עצמו או לצעירה שמטיילת בעולם, מאושרת, קלילה וחסרת דאגות?

ובכלל, האם חייבים לשתף או עדיף להסתיר?

בנה של סיון שקד היה רק בן 4.5 כשגילתה את המחלה. "בהתחלה לא סיפרתי לו. חששתי מהתגובה שלו, הוא ילד רגיש מאד. כשהגיע שלב ההתקרחות הדבקתי לראש פאה ואפילו ישנתי איתה בלילה, אבל זה היה חם ולא נוח, אז בהדרגה הסרתי אותה, חבשתי בנדנה והתחלתי לחשוב איך מסבירים בלי להבהיל אותו".

סיון, בת 36, גילתה את המחלה לפני שנה, ובעזרת אמה מתמודדת עם גידול בנה היחיד.

איך באמת מסבירים לילד שעוד לא מבין את המילים סרטן וכימותרפיה?

"מסבירים בשקט, בלי דרמה. אמרתי לו "אמא חולה, מקבלת טיפול, והיא תתמודד". אחרי שחשפתי בפניו את הקרחת, הוא קצת חשש להתקרב אליי, אבל אחרי יממה זה עבר לו. הוא בא ללטף לי את הראש ואמר "אמא את יפה". הוא היה כל כך חמוד וקיבל את זה ממש יפה.

"עד כמה שזה מפחיד, אני בעד לשתף ילדים, גם בגיל הזה, בלי להיכנס לפרטים רבים מדי, ואם אפשר – בלי לומר את המילה סרטן. באיזשהו שלב פניתי לייעוץ מקצועי, כי הרגשתי שהילד לוקח את זה קשה. לא מזיק לקחת עזרה פסיכולוגית. ועדיף להכין מראש גם עזרה בטיפול בילד, למשל, מישהי שיש לה כוחות לתפקד איתו מחוץ לבית. אני ממש לא יכולתי, הייתי מרותקת למיטה".

גם איריס לוי מתוק (41), גרושה ואם לבן 18 ולבת 3,  לא התלבטה האם לספר לבתה הקטנה, אלא רק כיצד. "אמרתי לה שיש לי פצע בשד ובשביל זה אני צריכה טיפול שפוגע בשיער ולכן אהיה בלי שער תקופה מסוימת. הייתי מבקשת ממנה בצחוק שתביא קוקיות ותסדר לי את השיער, והיינו צוחקות, כי לאמא אין שיער. היא היתה כזו קטנה ומתוקה, לכל מי שהיא פגשה היא הסבירה שיש לו גם פצע בשד".

למה בחרת לספר לה, הרי היית יכולה לנסות לחסוך ממנה.

"כי ככה אני התמודדתי, גם כלפי עצמי. לא הסתרתי, אבל גם לא אמרתי שאני "חולה" אלא שיש לי נגע. זה לא היה ממקום של הכחשה, אלא של חוזק ועוצמה. תמיד הייתי יפה ומאופרת, מסתכלת במראה ואומרת לעצמי שאני מהממת עם קרחת. תמיד שמחה ומצחיקה, ומטופלים אחרים היו מבקשים לשבת לידי בזמן שקיבלנו כימותרפיה".

סרטן השד: מה מספרים לילדים. צילום shutterstock By ABO PHOTOGRAPHY

ומה סיפרת לבן הגדול?

"אמרתי בצורה כי אמיתית וכנה, שמצאו לי גוש בשד, שזה סרטני, צריך ניתוח וטיפולים ואעשה הכל כדי לנצח את זה, אבל שהוא צריך להיות מוכן. היה לו קשה, הוא היה מתפלל, לפעמים בוכה, אבל כל הזמן שידרתי לו עוצמה, אמרתי את האמת וניסיתי עד כמה שאפשר להמשיך להתנהל כרגיל. בימים שהייתי חזקה יותר, הייתי מבשלת ואופה עדישיהיה את הריח הזה בבית, שישדר שהכל בסדר והכל זמני. הוא היה מגיע מהצבא להיות לידי כשהייתי מאושפזת, ישן לידי, לא עוזב אותי. הוא אומר שאני פייטרית, שהוא גאה בי, כל החברים שלו מאד מעריכים, קוראים לי לביאה ונמרה, ואני חושבת שבסופו של דבר זה חיזק אותו".

 אחת בוכה, שנייה צוחקת

לרינה מנצור, בת 59, אם ל-5 וסבתא ל-4, היתה דרך מקורית ויצירתית לרמוז לילדים שמשהו קורה. "כשגיליתי שאני חולה קניתי בובות פיירו, אחת צוחקת, אחת בוכה, אחת נכה ופיזרתי בכל הבית. הם שמו לב והתחילו לשאול שאלות. אז הייתי בת 51, הבת הגדולה היתה בת 34, הצעירה עדיין ביסודי, שניים היו בצבא ואחת בחו"ל. היא היחידה שלא סיפרתי לה ועד היום היא כועסת עליי בגלל זה. כשסוף סוף סיפרתי, היא החליטה שהיא חוזרת לישראל".

למה לספר בכלל, לא עדיף להסתיר כמה שיותר?

כי כשאת באה הביתה מטיפולים, חלשה, עם קרחת, את לא יכולה להסתיר. בעלי יצא לפנסיה מוקדמת לטפל בי, כל הבית השתנה וזה השפיע על החיים שלהם. הם עזרו כמה שיכלו, טיפלו בכלבים, לקחו אחריות על הבית. התבגרו. זה עשה טוב שסיפרתי, ואני ממליצה לכולם לספר: לבן הזוג, למשפחה הקרובה, לחברות, בעבודה. אני לא מאמינה שאפשר להחביא, כי כשלא מספרים, הילדים יכולים לאבד פרופורציות ולהיכנס לחרדה.

"להסתיר זה ממש גרוע. אני הייתי גלויה עם כולם, וזה עזר לי ששיתפתי. שמתי מדבקות על הקרחת, החצנתי ויח"צנתי את הסרטן. זה חיזק אותי, אנשים שלא נתקלו בחולים הבינו טוב יותר את המחלה ומה עובר עלינו. גם הכרתי נשים מדהימות, מחלימות שפגשתי לאורך הדרך. במשך הזמן גם התנדבתי לסייע לחולים ולחולות נוספים. אחת לשבוע הייתי מגיעה למחלקה האונקולוגית בתל השומר ומחלקת מתנות. הרגשתי שאני מנחילה בזאת מורשת לילדים שלי: לדעת לתת. זו המורשת שאני רוצה להשאיר אחריי לילדים, שידעו לתת ולהבין אנשים אחרים, כי זה נותן המון כוח!