הבלוג של תמר מרקוביץ

דפי תמר

עיתונאית, סטייליסטית ואמא גאה לאלכס ואמה

עדכונים:

פוסטים: 6

החל מאוקטובר 2014

איך חוגגים לנסיכות שכולם יודעים מאיפה זורחת להן השמש? והאם כל ההפקה הזאת היא באמת בשבילן או בעצם בשבילי? הגיג חגיגי לקראת יום הולדת 7 לתאומות

04/02/2015

גולף יומולדת. צילום: תמר מרקוביץ

פלאשבק, לפני שלוש וחצי שנים

הזמנה למסיבה בבר הכי שווה בעיר. על המעטפה לא השם שלי מופיע, אלא למרבה הבהלה שמן של שתי האפרוחות בנות הארבע וחצי שלי. מה לבנות שלי ולחיי הלילה של תל אביב? ילדה אחת, חברה מהגן, שאמא שלה היא הבעלים של הבר המיתולוגי, והיא חוגגת ארבע בקרוב.

על הבמה עומדת הנסיכה בשמלת טול מקושטת תותים, וסרט מפואר על ראשה. לצדה מפעילת ילדים צוהלת, בשמלה ורודה מדי ובמידה גדולה מדי בשביל ורוד כזה, מאפרת 50 ילדים עם 30 עוזרים ומנפחת בלוני חיות. מגשי מארי אנטואנט עמוסי קרמבו, צנצנות זכוכית מפוארות עמוסות סוכריות צבעוניות, על הבר המצויד בשלושה ברמנים מונחים דברים של גדולים, כמובטח, וקוקטייל חגיגי מקבל את פנינו.

כל הילדים מהגן הגיעו, רובם קופצים עכשיו על המתקנים המתנפחים שבמרפסת המיתולוגית. חלקם אוכלים נקניקייה בלחמניה, נהנים מהפופקורן שבמכונה האימתנית, או מנשנשים שערות סבתא טריות.

בניגוד להם, שהתאקלמו די מהר, אנחנו המבוגרים קצת בשוק. אנחנו פשוט עסוקים בחשבון – כמה זה יעלה לנו? טוב, זה לא יעלה לנו, כי לעולם לא נעמוד בזה, אז איך נסביר לילדים שלנו שלעולם לא תהיה להם יומולדת כמו של הנסיכה עם התותים? יותר נכון, איך נסביר לעצמנו שלעולם לא נייצר מסיבת יומולדת מושקעת כל כך לפעוטות היקרים שלנו, אלו שהשמש בכבודה ובעצמה זורחת להם מהתחת?

זה היה אחד הרגעים האלה שבם אנשים תיקשרו אחד עם השני באופן לא מילולי בעליל. משפטים שלמים חלפו בשיח חרישי מרובה משתתפים, מלווה בהנעות ראש עדינות. כל אחד התמודד עם זה בשקט, בדרכו. בפינת הבר פגשתי אמא אחת, “בא לי להרוג אותה”, היא אמרה ואני הנהנתי בהסכמה, “ואנחנו רק באוקטובר. אי אפשר לפתוח ככה שנה” המשיכה. “אין מה לעשות, היא תצטרך להשכיר לכולנו את המקום שלה, כל ילד בשעתו״ היא אמרה לבסוף ואני רק לקחתי שלוק מהקוקטייל שלי ושתקתי.

התחלתי להריץ את כל הקשרים שלי בעיר, איפה אני אוכל לחגוג לתאומות ובאיזה קונספט, מנתחת את כל מרכיבי ההצלחה של האירוע הזה ונחושה לייצר סיטואציה מושכת הורים. עד השנה בכלל לא חגגתי להן יומולדת מעבר לזו שבגן. התחלתי לחשב עלויות ובחצי הדרך הבנתי שהחיסכון לבת מצווש ייפרע בעוד ארבעה חודשים בדיוק. אין מה לעשות, זה שווה את זה, השנים של הגן הן השנים הקריטיות. ועד הבת מצווש נעשה הרבה כסף או שכבר נתחתן עם מיליונר. או שנעשה להן מסיבת רטרו, ככה בסלון של הבית, ונשחק פרה עיוורת וחבילה עוברת ונחלק שקיות צלופן עם מרשמלו וסוכריות קמח בסוף, אחרי שנחתוך עוגה כושית. בטח נמצא איזו סבתא שתגיד שלילדים זה לא משנה וככה הכי כיף ממילא. אולי עד פברואר אני גם אאמין לזה.

 ומאז…

מאז עברו הרבה מים בנהר. את יום הולדת חמש בשנה ההיא סגרתי עם חגיגה מארי אנטואנטית משלי, בבית, והחלק הכי מעולה שלה היה ההכנות. שולחן עמוס בכדורים ורודים וכחולים וממתקים שמצאנו בחנויות אקזוטיות של מגזרים אחרים בדרום העיר. כבר טפחתי לעצמי על השכם והתרשמתי מהיכולות שלי להשאר צנועה וענווה, אבל ברגע האחרון השתפנתי והזמנתי את המפעילה ההיא, שהגיעה אלינו עם קונסטרוקציית במה קטנה, שתי שמלות של שלגיה ותסריטים לכל ילדי הגן. כולם השתתפו בהצגה, כולם לקחו חלק פעיל בסגידה הנקודתית לתאומות ומעט ילדים חירבו את הכורסא שניצבה בחצר הדירה וסיימה באותו יום את חייה תחת 80 כפות רגליים קטנות וקופצניות.

אבל מהי ספה אחת מול שני לבבות קטנים פועמים בהתרגשות שיא ושני חיוכים שיכולים להאיץ את המירוץ לחלל?

ואחר כך…

גולף יומולדת. צילום: תמר מרקוביץ גולף יומולדת. צילום: תמר מרקוביץ גולף יומולדת. צילום: תמר מרקוביץ

את אחד עשר החודשים הבאים בילינו בעיקר בשתי שיחות לפני השינה: ניתוח ונוסטלגיה של היומולדת הקודמת ותכנון של היומולדת הבאה.

את יומולדת שש חגגנו שש פעמים. קרנבל ההולדת נמשך ונמשך כחודש, כשבשיאו מצאנו את עצמנו עם 70 ילדים (שתי כיתות), חמישה מפעילים ופארק אחד שהפך לעיר הנוער של הגיל הרך.

אני לקחתי את הזמן הזה כדי לחשוב איך בכל זאת לתפוס מיליונר עד פברואר הבא, כי הכסף לבת מצווש נגמר בחצי הדרך.

 והיום

אין מיליונר. יש דירה לא גדולה אבל חמודה בלב העיר, ויומולדת אחת בפברואר. ההכרה שהעניין הזה מגיע בכל שנה מחלחלת, וטפו טפו חמסה חמסה עוד שנים רבות לפנינו.

חייבים להתחיל להיכנס לפרופרוציות, חייבים להתחיל לחסוך מחדש לבת מצווש. ומצד שני, הודאה כנה נוספת מוצאת את דרכה החוצה – גם אם הן ישתכנעו לוותר על הפומפוזיות – איך אצליח לשכנע את עצמי?

אני אוהבת חגיגות, אני אוהבת תלבושות גדולות מהחיים, אוהבת לבחור קשים ומפיות במשך חודש, להתלבט בין אלו עם הפסים בוורוד קורל לנקודות בוורוד בזוקה. אני צריכה את זה לא פחות מהן.

אז השנה החלטתי להתמקד רק במה שחשוב – חייבת לתפוס מיליונר.

**

לעקוב אחרי תמר מרקוביץ באינסטגרם: tamar_marcovitz@

עוד מהבלוג של תמר מרקוביץ

תצוגה מקדימה

חשבון נפש

קולנוען כריזמתי שאל אותי פעם אם אני יודעת מה ההבדל בין גיבור טרגי לגיבור קומי. לדבריו הגיבור הטרגי מתחיל את העלילה כשהוא מנסה לשנות את גורלו. במהלך העלילה הוא יעשה הכל כדי לשנות אותו, ולרגע יראה שדברים משתנים. אבל רק לרגע....

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

לאן נעלמו התינוקות שלי

צילום: נעמה אלכס לוי הורות וזמן הם שני מושגים מורכבים להבנה גם בנפרד, אבל כשמערבבים אותם יחד, זו כבר הזמנה לחור השחור. רק אלוהים כנראה יכול להסביר לנו איך גם במסיבת חנוכה...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

איך הפכתי לבלבוסטה בלי ששמתי לב

הכרנו לפני חמש שנים. אני הייתי לקוחה טובה (שלא לומר מעולה) והוא טבח טוב, שלא לומר מעולה. כשחגגתי יומולדת הוא הכריח אותי להזמין מקום במסעדה השנייה שהוא עבד בה, אחת כזו...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה