הבלוג של תמה וייס

tama

תמה ולא נשלמה

עדכונים:

פוסטים: 12

החל מאוקטובר 2012

הן מבינות לא פחות טוב בבטונים מזוינים, מנוף 220 טון, ניתוח לב פתוח ואלטרנטורים – אלה הן הנשים שבאמת מנהלות את העולם. נשות המשרד, שכמו נחיל סדור ויציב של נמלים, מבטיחות שהעולם ימשיך להתנהל כראוי.

18/06/2013

בחודשים האחרונים נחשפתי לעבודת המשרד, תמיד הסתכלתי עליה מהצד, חושבת לעצמי – מה כבר כל כך מעניין שם, זו עבודת מזכירות טפלה. אבל מהיומיים הראשונים במשרד הבנתי שלא כך הדבר. הסדר האמיתי בעולם העסקים, הבנייה, הרכב, הצרכנות, הייצור, משאבי האנוש, הבריאות, החינוך משרדי הממשלה ועוד, תלוי על כתפייה של המזכירה/מנהלת קשרי…/אחראית משהו כזה או אחר – העיקר שהיא שולטת במשרד ומשקיטה סדר על העולם; מזיזה את הדברים בחכמה, מדברת בסבלנות יחסית, מסודרת, יודעת להחזיק את השפופרת ביד אחת ובשנייה לתאם יום מדידות בשטח לקראת בניית מגדלי אקירוב. היא מבינה לא פחות מכל גבר במקצוע מהי פלדה מגלוונת/ אלטרנאטור/מנוף 220 טון/ידית מפורזלת/מילוי כוורת/ניתוח לב פתוח ועוד. למען הנוחות בלבד, המילה ‘מזכירה’ תגדיר בפסקאות הבאות שלל תפקידי הנהלה/תיאום/פיקוח וכו’.

היא מגיעה מוקדם בבוקר, דואגת לפתוח תריס כדי שהבוס לא יסבול ממחסור של ויטמין D מה שוודאי ישפיע על מצב רוחו, לאחר שעה ולא יותר היא יודעת שהוא משתוקק לקפה, היא כבר יודעת את הנוסחא המדויקת, יהיה גם משהו מתוק ליד, להמתיק את הבוקר זה מתכון להמתקת היום כולו. הדיבור הוא רגוע, וודאי שלא מתחילים יום בבשורות רעות על משלוח קורות שלא הגיע בזמן, או על מייל זועם של לקוח, זה ישמר לשעות שהוא גם ככה כבר איבד את השקט שספג בלילה ליד הבחורה השנייה בחיים שמשרה בו נחת.

הכתוב עד כה, סובל בהחלט, מנוכחותו של קונפליקט חברתי ידוע – יגידו נשים שקשה להן לראות את המילה הנשית ‘מזכירה’ אל מול הגברית ‘מנכ”ל’ ויטענו בניחוח פמיניסטי (ובצדק) שאני ממשיכה את ההבניה החברתית, מצ’ואיסטית שאישה מקומה במשרד. אני אטען, שרצוי שאישה תככב בתפקיד מנכ”לית, ורק תמורות כלל עולמיות יצמחו מכך, אך מה יעשו אזובי הקיר? בצורה הכי פרקטית – חוששני כי הם לא יצליחו לעמוד במשימה המורכבת שבלסדר את העולם בקטנות שלו ; דקדקנות, אורך רוח, זיכרון טוב, שליטה בזעם, יכולת תיאום מופתית…בגרסה הכי לא שוויונית שיש – זה פשוט דברים שאנו מתפקדות בהם הרבה יותר בכבוד.

מעבר לכך, אטען, ללא שום אג’נדה מגדרית, כי בסופו של יום, כל אחד רוצה שלווה בבית, ונשים רבות מבינות: א- עבודת המשרד אינה מבזה חלילה, ומאפשרת לסיים את היום עם עוד אנרגיה לחיים. ב- עבודה זו רק עבודה: למה לעזאזל זה הדבר היחיד שמגדיר אותנו מבחינה מגדרית? אישה טובה, להבנתי, צריכה בעיקר לדעת לענג עצמה כמו שצריך, וליהנות מרגעי הפנאי שלה. וכל העניין הזה של ‘אשת קריירה’ נופל שוב למקום הבעייתי והשתלטני – אמרו לךְ שקריירה זוהרת זו הגדרה של חופש נשי – אז “טיפסת” לצמרת ומצאת את עצמך חוזרת הביתה כל יום, מעוכה ועייפה, כאילו את נופלת מאותה צמרת כל יום מחדש.

אחזור כעת, ללא רגשות אשם על שעשיתי עוול לנשים (עוד תכונה נשית שנובעת מהתבוננות מערכתית טובה) לנחיל השלם של הנשים שאחראיות על אותו פאזל סבוך, מורכב ורעוע– חיי המערב. וגם כאן, נוצרו מחוות יפות וראויות לסיקור. לדוגמה, לפני יומיים התקשרתי בנימה כועסת במקצת, לשאול למה הטריילר של הפלדה המגלוונת נמצא על הכביש כבר ארבע שעות! מה הבעיה להגיע מרחובות לקריית מלאכי? מהעבר השני היא עונה לי “כן מאמא, מצטערת הייתה לו בעיה בהעמסה”. מאמא? איזה כיף לשמוע מישהי מהקו השני קוראת לי מאמא. וזו לא הפעם הראשונה שקוראים לי ככה – זה עובר ממשרד למשרד, וכך, נחיל של נשים-נמלים מתדיינות אחת עם השנייה בנימה האינטימית והלבבית “כן מאמא”. דמיינו איזה שדרוג זה לנהל שיחות ככה.

אז בפעם הבאה שאת נזכרת מה למדת בחוג למגדר, מדברת עם החברה הפמיניסטית שלך, או סתם שמה את האגו בראש הסולם, שאלי את עצמך, מה כל כך רע בעבודה שכזו – את תשתי לך קפה במשרד ותנהלי את העולם בדיסטנס מסוים, והוא – יריב, יצעק יפוצץ בטונים, וירגיש שהוא מלך העולם.

עוד מהבלוג של תמה וייס

תצוגה מקדימה

כמה שהמכונית מפוארת יותר, כך הנהגת שבה רזה יותר

כבר תקופה ארוכה שאני מסתכלת בתשומת לב על המכוניות בכבישים, איך כל כך הרבה אנשים מרשים לעצמם מכוניות פאר שכאלה, גיפים יוקרתיים ומצוחצחים. ואני, אפילו כסף לנקות את האוטו כל שבוע זה משהו שאני מחליטה לחסוך עליו...אם כל המדינה...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

בנות שלא דומות לאמהות שלהן

עובדה מרכזית באנושות, החל מלפני 2.5 מיליון שנה, היא שבני אותו מין דומים אחד לשני. חוקיות כזו שקבעה אחרי מי משתלם לחזר, ומנעה אורגיה מבולגנת של שלל חיות ופרא. האנושות, שהתפתחה מאוחר יותר, המשיכה גם היא עם אותו עיקרון, ואף מעבר....

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

למה 1/2 מהמדינה מכורה לכאב, ולמה לעזאזל אי אפשר לחלום כאן יותר?

יום חצוב בדם הוא היום. ולכן אני כותבת את הדבר העצוב הבא. אנחנו הולכים להטיל על עצמנו אסון-אגו-אלים ועקוב מדם, אך עדיין אפשר למנוע אותו. שני שליטיי ברזל הולכים לעודד את התמכרותנו למדינת אוליגרכים וחוסר קומוניקציה עם...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה