הבלוג של טלי אהרון

דיגיטלית בהפרעה

אמא ל 2 מתאבקי סומו קטנים. בלוגרית ויזמית שמחפשת מי הזיז את שעות השינה שלה אל מחוץ למשוואה. מייסדת "המועדון הדיגיטלי" ו"המארגנת". בגדול? אני מלמדת עצמאיות איך לשווק את העסקים שלהן ברשתות חברתיות ומנהלת עמודים... +עוד

אמא ל 2 מתאבקי סומו קטנים. בלוגרית ויזמית שמחפשת מי הזיז את שעות השינה שלה אל מחוץ למשוואה. מייסדת "המועדון הדיגיטלי" ו"המארגנת". בגדול? אני מלמדת עצמאיות איך לשווק את העסקים שלהן ברשתות חברתיות ומנהלת עמודים עבור עסקים עסוקים.

עדכונים:

פוסטים: 3

החל ממאי 2019

מה הקשר בין ילדות בשנות ה 90, שפה חדשה ומסלול חיים?

22/05/2019

מילים.

מילים תמיד סיקרנו אותי.

כבר בגיל 6, בעודי עולה חדשה וטרייה זכורות לי שעות על גבי שעות בהן ביליתי בספריית בית הספר.

באופן מסתורי, הסיפורים, האגדות והאותיות החדשות והמוזרות האלו שלנו, הפנטו ומשכו אותי, הרבה מעבר למשחקי הקלאס והגומי אשר הטיבו לתאר כה נאמנה את הילדות הקלאסית בשנות ה 90, טרם עידן המסכים שטרף את הקלפים.

ולמרות שחלק ניכר מארסנל המילים שהופנה אליי בתקופה ההיא כלל מחמאות כגון: “רוסיה מסריחה” (עליתי מאוקראינה אבל ניחא), “תחזרי בחזרה לפרוסקה” ועוד מגוון ביטויים הקשורים למקצוע העתיק בעולם (באמת שהנושא היה נשגב מבינתי בגיל 6), איכשהו יצא שאוצר המילים שצברתי ב 5 חודשים בארץ היה לא רע בכלל ואף אפשר לי לתרגם להוריי מכתבים והודעות בשפה שנותרה זרה עבורם עוד שנים רבות אחרי.

1990: ברה"מ לשעבר, חודשים ספורים לפני העלייה ארצה. צילום: אלבום משפחתי.

1990: ברה”מ לשעבר, חודשים ספורים לפני העלייה ארצה.
צילום: אלבום משפחתי.

בחלוף השנים, כשבגרתי ועליתי לתיכון, מצאתי את עצמי מתרגשת מאקטואליה.

עיתונים ושבועונים כמו “מעריב לנוער” ו”ראש 1″ נאספו והוצגו בחדרי בסדר כרונולוגי, מהחדש אל הישן ביותר, מונחים ביראת כבוד על מדף מבריק בקדמת פינת הכתיבה.

התגאיתי באוסף שהלך וגדל ועם הזמן, נוספה לו גם נציגות די מכובדת מבית “לאשה” ו”את”.

המשך המסלול היה די צפוי: כתיבה ועריכה בעיתון התיכון, 5 יח”ל ספרות, תואר בתקשורת ומדע המדינה לצד עריכת עיתון אגודת הסטודנטים וערמות של חפירות באתר הבלוגים המיתולוגי “תפוז” וברשת החברתית הפרה היסטורית “מקושרים” בה התחיל איתי בעלי שיזכה לחיים ארוכים אך זה כבר לפוסט אחר.

צילום: אתר Pixabay.com

צילום: אתר Pixabay.com

ככל שאני מתעמקת בנושא, עולה ומתחדדת במוחי המחשבה שכוחה של מילה שווה ערך לכוחו של חמצן.

כן, קראתן נכון, כתבתי “חמצן”.

מי מאיתנו יכולה להתקיים ללא יכולת הביטוי?

החל משיחת חולין עם שכנה בלובי הבניין ועד ניהול מו”מ, הלא הוא אחד הכלים השימושיים יותר שעומדים לרשותנו כיום.

הרי השיח “התפעולי” עם ילדינו סובב כולו סביב מו”מ: תנאים מקדימים לכניסה למקלחת, דרישות מגוחכות לארוחת הערב, התמודדות עם תגובות קולניות ולאו דווקא מילוליות וכולי’.

כן, אני יודעת שלא מנהלים מו”מ עם טרוריסטים אבל עדיין, אנחנו חיים באותו הבית וכמו שאני נוהגת לומר לבניי מעת לעת: “אתם תקועים עם אמא לפחות עד גיל 18 אז בואו נשתדל שיהיה לנו כיף”.

שני פעוטות, מו"מ אחד.  צילום: אלבום משפחתי.

שני פעוטות, מו”מ אחד.
צילום: אלבום משפחתי.

אז מה שאני באה לומר הוא, שגם מסרים פחות אהודים ניתן להגיש כמנה מצולחתת טיפ טופ, וכך, במקום לענות: “לא” לבקשה ללבוש תחפושת חורפית של ינשוף ב 28 מעלות החום שפוקדות אותנו לטובה בימים אלו, אני מעדיפה לומר לבני בן ה 4 שיהיה בריא טפו חמסה: “איזה רעיון מקסים מאמי! אני ממש שמחה ששיתפת אותי! אתה חושב שיהיה לך נוח לטפס על המתקנים בגן עם קסדת העיניים שתציק לך בצוואר? אולי תבחר משהו אחר שיהיה לך נוח לשחק בו עם החברים בחול…?”.

אומנם זו הייתה דוגמה “פשוטה” מהבית, אך גם בחיים המקצועיים שלנו, במיוחד אם אנו עצמאיות, העבודה שלנו מורכבת מפאזל של משאים ומתנים.

החל מרעיון שאנו בוחרות לשתף עם קהל העוקבים שלנו, דרך שיחת מכירה ועד הגשת הצעת עבודה כתובה, כולם מורכבים ממילים שיש בכוחן לחולל קסמים!

כל מסר יכול להיאמר במספר וריאציות, אחת תאמר אותו ותגרום ללקוחה הפוטנציאלית להתאהב בה במקום בעוד שהשנייה עלולה ליצר אנטגוניזם רק בגלל שבחרה במילים שונות לבטאו!

מילים עשויות לחולל פלאים, להזיז הרים, לרתום מאות ואלפים של אנשים ליוזמות, מאבקים ומחאות, הן יכולות לפתוח לבבות ועלולות גם לפרק חברויות.

צילום: אתר Pixabay.com

צילום: אתר Pixabay.com

“מילים” היא כנראה המילה המתאימה ביותר לתאר את מה שאני עושה יום – יום:

מלמדת עצמאיות איך לדבר את עצמן ואת העסק שלהן ברשת, מלווה אותן בתהליך הזה של היציאה מאזור הנוחות והעלייה לבמה הווירטואלית שהרשת מזמנת לנו.

מדריכה על דיבור באינסטגרם וביטוי בפייסבוק שאומנם הן אחיות אך שונות זו מזו כמו הלילה והיום.

אני מאוהבת במילים, בכתיבה, קריאה ושיח בכלל, אך בעיקר? נהנית לראות בכל פעם מחדש איך הן מצליחות לחבר עסקים ללקוחות, אנשים לאנשים – היינו הך.

 

צילום: אתר Pixabay.com

צילום: אתר Pixabay.com

ומה אתכן?

האם גם אתן מתרגשות ממילים?

או שאתן מעדיפות להמעיט בהן?

האם אתן מסתכלות על עטים ומקלדות עם אש בעיניים?

או שאתן מעדיפות לעשות ספונג’ה, טסט לרכב או דוח מאזן שנתי ה’ ישמור והכל כדי לא להגיע לכתיבה…?

שתפו אותי.

אשמח להכיר לעומק ולכו תדעו, אולי תקום כאן קבוצת תמיכה לכתיבה.

שלכן באהבה,

טלי אהרון

מייסדת המועדון הדיגיטלי ומיזם המארגנת.

נ.ב – אם בא לכן לקרוא עוד קצת על חוויות ילדותי מתקופת העלייה, מוזמנות לקרוא את הפוסט שכתבתי על הפורים הראשון שלי בארץ בבלוג של מועצת נשים בכפר סבא.

עוד מהבלוג של טלי אהרון

תצוגה מקדימה

אז למה בכלל אני עושה את זה?

אז בזמן שכולנו מדברים על דור ה Y ועידן העתיד שמשנה את כללי המשחק, איכשהו מצאתי את עצמי משתעשעת בשאלה הקיומית מכולן: "איך בכלל הגעתי לעסק הזה? ולמה באמת אני עושה את זה?" הדרך הקלסית לענות על השאלה היא לפצוח בפירוט כלל הקורסים...

תגובות

פורסם לפני 2 months
תצוגה מקדימה

לצאת מהרשת, להרים פרויקט ארצי, לגעת בחיים של אנשים. עוזרים לי להגשים את החלום?

לפני כשנתיים הייתי בהרצאה של יובל אברמוביץ'. הוא דיבר על כך שחשוב לצעוק חלומות לעולם ואני התחברתי לרעיון רק לא הבנתי למה לצעוק אם אפשר להשיג יעדים גם בשקט. וכך המשכתי בשגרת חיי הסולידית, עד שיום בהיר אחד קיבלתי שיחה ממל...

תגובות

פורסם לפני 3 weeks

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה