הבלוג של טלי אהרון

דיגיטלית בהפרעה

אמא ל 2 מתאבקי סומו קטנים. בלוגרית ויזמית שמחפשת מי הזיז את שעות השינה שלה אל מחוץ למשוואה. מייסדת "המועדון הדיגיטלי" ו"המארגנת". בגדול? אני מלמדת עצמאיות איך לשווק את העסקים שלהן ברשתות חברתיות ומנהלת עמודים... +עוד

אמא ל 2 מתאבקי סומו קטנים. בלוגרית ויזמית שמחפשת מי הזיז את שעות השינה שלה אל מחוץ למשוואה. מייסדת "המועדון הדיגיטלי" ו"המארגנת". בגדול? אני מלמדת עצמאיות איך לשווק את העסקים שלהן ברשתות חברתיות ומנהלת עמודים עבור עסקים עסוקים.

עדכונים:

פוסטים: 2

החל ממאי 2019

מניהול מכירות, דרך הפקת אירועים ועד שיווק דיגיטלי, איך בכלל הגעתי לפה ולמה באמת אני עושה את זה?

30/05/2019

אז בזמן שכולנו מדברים על דור ה Y ועידן העתיד שמשנה את כללי המשחק, איכשהו מצאתי את עצמי משתעשעת בשאלה הקיומית מכולן: “איך בכלל הגעתי לעסק הזה? ולמה באמת אני עושה את זה?”

הדרך הקלסית לענות על השאלה היא לפצוח בפירוט כלל הקורסים וההשתלמויות בתחומי הדיגיטל שעברתי לצד המשיכה הטבעית הזו שלנו, בני דור ה Y, לחדשנות וטכנולוגיה.

אך ככל שחשבתי לעומק, עלתה וצפה לה תובנה אחרת לחלוטין, הייתה זו תובנה שזרקה אותי 29 שנים אחורנית, לעידן בו ניהלו הוריי מלחמת הישרדות במדינה חדשה, ללא שפה.

צילום: גרין צילום והפקות

אני עוצמת עיניים ונזכרת בעצמי בת 7, חודשים ספורים לאחר עלייתנו ארצה, מתרגמת להוריי את הסביבה: ימי הורים, הודעות מבית הספר, ביקורים בקופות חולים, חנויות ועוד.

בדיעבד, זה נראה נורמלי לחלוטין, ויותר מכך: תחושת הבגרות העצומה הזו בגיל כזה צעיר רק תרמה לביטחון העצמי ולתחושת המסוגלות שלי ככל שבגרתי.

אך אם לחשוב על כך לעומק, לא מנקודת מבטה של ילדה קטנה אלא מנקודת מבטם של הוריי, המציאות הייתה הרבה פחות ורודה.

הוריי היו בני 40 כשעלו ארצה, אבי ז”ל היה מהנדס בהשכלתו ואמי פסנתרנית שעבדה בגני ילדים וארגנה את כל הטקסים והקונצרטים במהלך השנה, בעיניי? היו אלו אירועים שהזכירו יותר מסדר או טקס קבלת כומתה, אבל לכו תתווכחו עם חינוך סובייטי של פעם.

היינו המשפחה היחידה שהחזיקה רכב בכל השכונה (מחזה נדיר בסוף שנות ה 80), הייתה לנו דירה ועוד מס’ פקלאות שוות ערך שנותרו כולן ללא יוצא מן הכלל בברה”מ לשעבר, בעת עלייתנו ארצה.

אלו היו החוקים ומרגע שנפתח מסך הברזל מאות אלפי אנשים נהרו אל שדות התעופה מבלי להסתכל לאחור, כולם נשאו פניהם קדימה אל העתיד ובליבם תקווה גדולה וחלום לעתיד טוב יותר עבור ילדיהם.

הם נרשמו לאולפן ושכרו בית פרטי במרכז חולון, מה שלימים התגלה כהוצאה יקרה מידי עבור עולים חדשים.

ועם כל הכבוד לסל הקליטה, מאוד מהר יצאו לעבוד, בכל עבודה שרק מצאו, כי הייתה משפחה לפרנס ו”בנות להרים על הרגליים” כפי שנהג לומר תמיד אבי ז”ל.

אבי עבד ב 2 עבודות: בימים כפועל במפעל אלומיניום ובלילות כמתדלק רכבים בתחנת דלק לא רחוקה מהעיר.

אמי הלכה לנקות בתים.

אלו היו העבודות שיכלו “להשיג” ללא שפה אך מכיוון שמהן הגיע האוכל לשולחן והכסף למורים הפרטיים שתמיד היו לי, מעולם לא שמעתי אותם מתלוננים.

ככל שחלפו השנים והעמיקו הפערים בין החלומות שהיו להם, להשכלה אותה רכשו ולמציאות היומיומית שאפיינה את חייהם, כך דעכה האהבה בבית, ומכיוון שהאפשרות להתלונן או לבטא קשיים הייתה בגדר מילת גנאי, כל אחד מהוריי התכנס בתוך עצמו והמרחק ביניהם הלך וגדל.

אבי פנה לחפש פרנסה מעבר לים וכך חזר לעשות עסקים באוקראינה, מה שבסופו של דבר גרם לפרידה הסופית ביניהם והתמוטטות “מוסד המשפחה” עבורי כנערה.

צילום: אלבום משפחתי

לו רק הייתה להם שפה.

וואו.

כל חיינו היו נראים כה שונה.

אי ידיעת השפה הפכה אותם לזרים במדינה עליה חלמו שנים רבות.

היא גרמה להם לאבד את מעמדם, עיסוקם ובעיקר את כבודם העצמי.

היא הפכה אותם מ”מישהו” ל”שקופים”.

ועם כל הכבוד ליכולת שלי כילדה ונערה לתרגם להם כשביקשו או הזדקקו לכך, לא באמת יכולתי לגשר על הפערים העצומים הללו, שרק לאחר שנים רבות של עיבוד ועיכול, הבנתי את משקלם.

 צילום: סמדר גולן

29 שנים חלפו.

העולם שינה את פניו והטכנולוגיה הדיגיטלית היא העתיד ש”כבר כאן”.

המרחב הדיגיטלי דרס רגל כמעט בכל תחום ותחום בעולם המערבי, וחוץ מתיאום תורים לקופ”ח,  הזמנת טיסות או תשלומי חשבונות, הוא בעיקר שינה את פני עולם התעסוקה ויצר מגוון תפקידים ועבודות חדשניות ששינו את פני המשחק לחלוטין אך גם חרצו את גורלם של אלו שנותרו מחוץ למשחק.

הדיגיטל הוא שפה לכל דבר, וגם אם איננו בעלי עסקים שזקוקים לו על מנת לשווק את מוצרנו / שירותנו, אנו חייבים להכירו כדי להיות מסוגלים לתקשר בתוך מסגרות ארגוניות, להתעדכן בנהלים, תכניות וחדשות וגם כדי בראש ובראשונה למצוא עבודה.

אנו זקוקים לו כדי לתקשר עם חברים ובני משפחה.

ועזבו אתכם ממילים, אם רק הייתם רואים את הבעת פניו של סבי דויד בן ה 94 שיבדל לחיים ארוכים, ברגע שהוא מקבל תמונות של ניניו בוואטסאפ.

 צילום: אלבום משפחתי

אז למה באמת אני עוסקת בשיווק דיגיטלי?

כי בכל סיום סדנה אני מרגישה סיפוק עצום, אני מרגישה שאני מעניקה לבעלי עסקים כלים ושפה לדבר את עצמם בקול האישי שלהם במרחב הדיגיטלי.

כי במקום לשלם כסף למישהו אחר שיעשה זאת עבורם, הם מעצימים את עצמם ומוצאים קול בפלטפורמה המרתקת אך גם זרה להם.

איכשהו, מהילדה שתרגמה להוריה כל מה שרק יכלה ורק חלמה ש”ירגישו שייכים”, בגרתי להיות אישה שחשוב לה להנגיש את השפה הזו לכל אדם באשר הוא.

כי בעיניי, מעבר לעובדה שזהו העסק שלי ומקור פרנסה, זוהי קודם כל השליחות שלי בחיים האלו, לגשר על פערים ולהראות כמה פשוט הכל יכול להיראות אם רק עוצרים שנייה ולומדים.

זו הפעם הראשונה בחיי שהגעתי לתובנה הזו ואני מתרגשת לחלוק אותה עמכם.

תודה שקראתם אותי.

 טלי

עוד מהבלוג של טלי אהרון

תצוגה מקדימה

קסם של מילה

מילים. מילים תמיד סיקרנו אותי. כבר בגיל 6, בעודי עולה חדשה וטרייה זכורות לי שעות על גבי שעות בהן ביליתי בספריית בית הספר. באופן מסתורי, הסיפורים, האגדות והאותיות החדשות והמוזרות האלו שלנו, הפנטו ומשכו אותי, הרבה מעבר...

תגובות

פורסם לפני 4 weeks

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה