הבלוג של טליה ברשטיין

אַחֶרֶת כלבים, אנשים, אוכל, חורף ואף פוסט שמתחיל במילים " הרגע הזה ש..."

עדכונים:

פוסטים: 21

החל מאוקטובר 2017

את יודעת אמוש” האינדיאנית בקול מנומנם מחלצת תהייה עמוק ממוחה הצעיר: “יש כמה דברים מובהקים שאין אין אין מצב שעוברים את הגבול שלנו”

20/04/2011

נסענו בכביש הסודי שמחבר בין לוטם לחוסניה, כביש שרק לאחרונה נסלל ונראה כאילו צוייר לסרט ישן של הטלויזיה החינוכית כשעוד חינכה אותי בימי שפעת בשחור לבן.

כל היום שלי היה שחור לבן, לא ממש הצלחתי למצוא את האפורים גם אם ידעתי שהם שם.

ניווטתי את השברולט הקשישה בשקט, היינו בדרך לכרמיאל, והאינדיאנית היפה שבוחנת בדרכה הצינית והשנונה את המעבר הפרטי והלא לגמרי ברור שלי, המשיכה תוך כדי ששינתה את זוית האף כשביקשתי ממנה לשלוף את המצלמה ולדבר גם איתה.

לא עובר את הגבול , זה לא עובר את הגבול של שלושתינו היא הדגישה, את ואני ואחושששש החייל.

עצרנו רגע לראות אמא פרה ארוכת ריסים מאכילה בסבלנות מעוררת הערצה שני עגלים במכה, כי לחיים בחוסניה שבין לוטם לכרמיאל , חוקים משלה.

“אני מתכוונת” , היא המשיכה , וחשבתי לעצמי כמה קולה מתנגן במו שלי ” למשל הנשים האלו שבגיל ארבעים מסתפרות קצר וצובעות באדום? הם לא עוברות אצלינו נכון”?

וגם אלו שבשעות הפנאי מדביקות מפיות בדוגמת שושנים על קרש חיתוך ותולות על הקיר במטבח”

“ברור” אני מסכימה.

עברנו את הבתים של הכפר, לאט, ראינו מולנו את כרמיאל שנראתה ציורית יותר מכפי שהיא באמת.

והאינדיאנית המשיכה: ” לא עוברים אצלי גם אלו שבכל משפט תוקעים גם כמה מילים באנגלית, וגם לא אלו שמנסים שה ‘ת’ שלהם תשמע כמו צ’,

וגם לא אלו שיש להם מיטה כזו שמשני הצדדים שלה יש שידה שלו ושידה שלה”

עכשיו כבר אי אפשר היה לעצור אותה.

” אצל אחוששש (השם החוקי של האינדיאני מאז שהפך מאח תותח לאח חייל נח”ל) לא עוברים למשל גברים שלובשים בגד ים שנראה כמו תחתונים, וגם לא אלו שמתביישים לאכול בחברה, ולא אלו שלא אוכלים עגבניות. חוץ מאריאל וליאור” היא עצרה לראות אם אני מהנהנת בהסכמה שהן , חברות הנפש שלה שנראות ונשמעות כאלו ילדתי גם אותן עוברות את הגבול שלנו תמיד ובכל מצב גם בלי עגבניות בסלט.

ניסית לחשוב למה השיחה הזו , ברור לי שהיא שומעת את האינדיאני מדי פעם בקול הגבר השליו שהתגייס איתו לצבא מהדהד בבית ” אמוששש מה עם איזה פוסט בfewthungs?” ולא נראה לי שזו הסיבה האמיתית שהיא מונה פתאום את מה שעובר ומה לא את גבול ביתינו ואת הגבולות הבלתי נראים שכולנו מחייכים לעולם בהומור הפרטי והרציני שלנו.

baitlotem

עברנו מהכפר אל הכביש הלא גמור שמחבר אל העיר

“אימוש אני ממש יודעת מה לא עובר אצלך, ההורים האלו שהם “אנחנו”, אלו שאומרים אנחנו רעבים עכשיו, שנינו אוהבים את וודי אלן, אלו שאם אבא אומר שאסור לעשן גם האמא צריכה להסכים איתו”

“את מתכוונת לזוגות שיש להם מערכת עיכול משותפת” אני שואלת אותה ותוהה האם הדעות שלי שמרחפות תדיר לחלל הבית ללא מסננים עשו לה טוב או רע גם אם ברור לי שיש לה לאינדיאנית שבע עשרה שנות דעה עצמאית משלה.

“כן “היא מתגלגלת מצחוק ומגבירה את גלגץ שנשמע כאילו מישהו התאים את המוסיקה למחשבות של שתינו גם אם ברגע זה עברנו כל אחת לתדרים אחרים.

אחרי שמצאנו את הנוצות הנכונות , קנינו יוגורט בטעם מנגו ודיברנו במבטא שאיש עוד לא המציא.

היא חזרה בלי שום סיבה נראית לעין, למנות את מי שלא יעבור אצלה לעולם , או אולי רק בעתיד הקרוב את גבולותיה שלה. ” אלו שקונים כלבים בכסף, אלו שהילדים שלהם נשכבים בצרחות על הרצפה בסופר ובתגובה אומרים להם שהם ישאירו אותם שם וילכו. מה ילכו? ואנחנו נשאר עם הצרחות של הילדים הלא רגועים שלהם? , אלו שבבית שלהם אף פעם אין בלאגן, ואלו שלא שמחים, ובטוח שגם אלו שקשה להם לישון רחוק מהבית והם מפחדים ממחנות קיץ ומטיולים שנתיים”. היא סכמה בארשת רצינית ומיד אחריה התפוצצנו שתינו מצחוק, הוצאנו את הקניות מהאוטו ונכנסו דרך השער אל החצר.

“אינדיאנית לתפארת הגליל” אמרתי לה. וגם קצת לעצמי.

 

האינדיאני ב’רגילה’ הראשונה שלו, ישב בשרואל וגופיה בחצר החדשה ועישן סגריה, חגג את המעבר מחורף לאביב.

תראי את הדבורים סביב לכליל הוא מראה לי את החגיגה המזמזמת מעל פרחיו הסגולים של הכליל הסגול.

ועם הערב זרמו אלינו החברים שלו , והחברים שלה . אל השולחן העגול שבחצר זרמו בירות וויסקי וצ’ופרים, למסיבת טרום פורים ספונטנית שהעבירה באחת את מצב הרוח שלי ממהורהר ומבוהל לחגיגי ושמח.

חבורה יפה חצתה את הסלון, יצאה אל המחסן שמאחור וחזרה מחופשת.

קצת לפני חצות נענו הבנות לסמסמים מפצירים והצטרפו למסיבה הספונטאנית

“עברנו יומיים קדימה , אנחנו בפורים” אמר הכי גבוה והתנדב לחייך למצלמה שכבר חודשים חלק בלתי נפרד ממני.

פורים, אז מה אם הקדמנו ביומיים

בחצות אחרי שיצאתי מהמקלחת האינדיאני קרא לי לעוד צ’ייסר, עצי הכליל היו תפאורה מושלמת לחמש עשרה הבנים והבנות של לוטם שצחקו בקולות שיכורים מלאי שמחה .

תבחרי הוא אמר לי : “ודקה אשכוליות או וויסקי”.

החיוך שלו מלא אותי שמחה. האינדיאנית שחובקה על ידי הגבוה בחבורה מלאה אותי שלווה.

גם וגם עניתי.

“כמו שצריך” ענה אחד השמחים.

Comme-il fau!!

עוד מהבלוג של טליה ברשטיין

תצוגה מקדימה

נו תמשיכי, היא אמרה בקולה המתכתי כשקצב הדיבור שלי האט

תמונות הגברים נעו כמו סרט אילם דרך זגוגית עין ימין אל הזגוגית השמאלית, ומשם המשיכו לשוט אל קצה מסגרת המשקפיים עד שנעלמו. "דברי כבר דידי" היא אמרה בחוסר סבלנות בזמן שהזדקפה מישיבתה הכפופה, והרימה את הראש, לא כדי להתבונן בי,...

תגובות

פורסם לפני 10 months
תצוגה מקדימה

חריימה טבעוני שטעים יותר מהדבר האמיתי

  כוס הקפה שלי לא מתקררת, וקרום אפור של חלב סויה מתכווץ על שוליה. אני רואה את האנשים חסרי השקט שיושבים סביבי כמו מאחורי מסך חלבי, ומחליטה שאם תוך חצי שעה יקרה מה...

תצוגה מקדימה

פאי רועים טבעוני, מפלצת אחת ואהבה ושמה סופי

הארוחות המשפחתיות שלנו נראית ונשמעת כאילו היינו משפחה איטלקית שמחה ורעשנית, אף על פי שהמוצא שלנו לוקט מלא מעט ארצות באירופה אבל מאיטליה אף סבא או סבתא לא הגיעו. ...

תגובות

פורסם לפני 7 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה