הבלוג של טליה ברשטיין

אַחֶרֶת כלבים, אנשים, אוכל, חורף ואף פוסט שמתחיל במילים " הרגע הזה ש..."

עדכונים:

פוסטים: 21

החל מאוקטובר 2017

בעיצומו של אביב 2011 התבקשתי לכתוב מכתב שיסע בתיקה של המורה, לפולין ויוגש לאינדיאנית שלי בארוחת יום שישי משותפת, עם תפריט שיכיל בעיקר תפוחי אדמה, ותסכם שבוע של ביקור בפולין

20/04/2011

הבקשה הראשונה, לצלם את עצמינו כדי שמשלחת המתבגרים יראו אותנו על מסך האוטובוס הפולני בארץ הקפואה והיפה, כשיצאו מאחד הגטאות לכוןן האתר הבא, דחינו על הסף. “רעיון מטומטם” אמר אחד האבות באחד ממפגשי ההכנה למסע שנכפה עלינו ללא רשות דמוקרטית של התנגדות, “מה נראה לך” הוא שאל במבטא אנגלי סקסי “שהם ב”השרדות עונת הגטאות?”.

 ואז הגיעה הבקשה השניה לכתוב מכתב

כבר כתבתי מכתב כזה לאנדיאני לפני פחות משנתיים לפני שנסע לאותו מסע מהדורת 2009. דחיתי את כתיבת המכתב עד הדקה האחרונה. הרגשתי איך המילים מתחילות להתגבש תוך כדי שעל מיטתה  של בתי הצברית הערמתי בגדים חמים מאד שיצאו זה עתה מהמייבש ובשמו את הבית בריח נקי של מרכך כביסה.

הכנתי קפה בכוס גדולה, כתבתי, קפלתי, הכנסתי למעטפה והפקדתי בידי מי שצריך. בחדר של האינדיאנית ראיתי שהילדה המסודרת הזו הכינה רשימת לא לשכוח צבעונית ונעצה אותה על המסגרת המראה שלכדה את נוף החופש שבו היא גדלה.

חיוך של אינדיאנית

 ”פולניה” היא כתבה בדרכה המצחיקה. “אימוש, אמרו לנו שכדאי להביא עוגיות מהבית” האינדיאנית נכנסה הביתה כמו חץ שלוח. הלחיים שלה צברו נמשים ראשונים מהאביב שכבר יומיים מבקר כאן וממלא את ההר בריחות של פרחים. “ואימוש מה את אופה? עוד מעט יבואו לפה כולם לעזור לי לארוז ולאחל לי נסיעה טובה”, היא המשיכה תוך כדי שהכינה לעצמה צלחת עם אורז מנוקד בירקות ושניצל, הפקידה אותו לחימום במיקרו וביד השניה שלחה סמס קבוצתי. בחמש הדקות בהן התחממה ארוחת הצהריים שלה, הספיקה האינדיאנית לעדכן אותי במבחן בהיסטוריה שעבר יופי , בטלפון מהאינדיאני שהפתיע אותה כשהיתה בבית ספר והודיעה לי שאת המיק אפ שלי, את החזיה הלבנה ועוד שני זוגות ג’ינס מהארון שלי היא לוקחת איתה “נכון שזה בסדר לך” היא שואלת בטון שלעולם אי אפשר לענות לא בשלילה.

“ואימוש… אז תכיני לי אלפאחורס?

היא שאלה בקול הכי מתוק שלה.  ברור שאכין. בערב הגיעו כולם, חתכו סלט ענק קשקשו חביתות ובצעו את הלחמים שאפיתי בצהריים האלו כשמחשבות כבדות מדי למזג האויר האביבי טיילו בראשי.

“תזכרי כמה שמח לך כאן, קחי איתך את ארוחת הערב הצוהלת הזו לפולין וחזרה” לחשתי על אזנה של האינדיאנית שכבר היתה קפיצית מדי מרוב התרגשות כדי להקשיב.

****************

 אינדיאנית יפה שלי עכשיו בזמן שאני כותבת לך את המכתב, את בבית הספר , יפיפה ושמחה, ושבעה ולבושה יפה, אח שלך בצבא, ואני בית החמוד והיפה שלנו שבקיבוץ לוטם,  וכולנו יודעים שגם אם יהיו שינויים והפתעות, תמיד הקיום של כולם בטוח.

 תמיד לכל אחד מאיתנו יש את החופש לבחור להיות מי שהוא רוצה, היכן שהוא בוחר להיות, וכולם יקבלו אותו באהבה באשר הוא. בזמן שאת קוראת את המכתב, את בפולין. בטח כבר ראית מראות שהנפש לא יכולה לעכל ולא להאמין שאי- מישהו בעולם, אי פעם יכול היה ליצר כל כך הרבה רוע ושנאה. את בטח לא מצליחה להבין איך יכול להיות לצד הסיוט הבלתי יאמן שעברו שם אנשים ומשפחות וילדות בגילך, הטבע המשיך בשלו. בשמיים התעבו עננים שהמטירו גשם ושלג, והמים זרמו בנחלים והשקו שדות, ופרחים פרחו בחצרות ותינוקות נולדו וזוגות התאהבו, ובאביב התעופפו פרפרים, וציפורים שרו ולצד כל הרע בטוח שהיה גם שמח. והיתה תקווה.  נראה לי שבזכות השמחה והאמונה בטוב , הוקמה המדינה שלנו, ונבנו בה קיבוצים, וערים ומושבים. נבנו בתים ובבתים גרות משפחות וגרים אנשים וילדים יוצאים מהבתים בבוקר לגן ולבית הספר ולצבא וחוזרים הביתה לשמוח ולגדול.

את שתמיד שמחה, יודעת שסבא שלי היה בגיל שלך כשארז סנדביץ  בתרמיל קטן, לקח איתו ספר (לא סתם אתם גדלתם להיות זללני ספרים),  עלה על אניה ושט לארץ ישראל. לבד. בישראל הוא סלל כבישים ושתל פרדסים ונולדו לו ילדים ונכדים. הוא המשיך לטייל , ולבנות ולשתול פרדסים ולקרוא המון המון ספרים ולהיות שמח .אני יודעת שסבא שלי מטייל איתך עכשיו בפולין, הוא צוחק איתך כשאת צוחקת, ושומר עליך כשאת מתרגשת או עצובה.

 אני בטוחה שהוא גאה בך מאד כשהוא רואה אותך, ילדה יפיפה , צברית בת צברית שגרה על הר בגליל,  עומדת עכשיו בפולין במחנה שהיה פעם מחנה השמדה. שרה, מנגנת בגטרה, מניפה את דגל ישראל כדי לחזור עוד יומיים הביתה ולהיות שמחה. הכי שמחה, כמו שרק את יודעת להיות. תעצמי עיניים מדי פעם ודמייני את הסבא הזה שלנו מרים כוסית ודקה עם חבריו השקופים וכולם יחגגו את נצחן האהבה.

אמזונה שלי אני גאה בך על מי שאת, על החכמה שלך, על טוב הלב של הלב הגדול שלך, ועל המסע החשוב והמרגש שבחרת להשתתף בו, ויודעת שתחזרי עם מה שאת כבר יודעת, שבסופו של דבר הטוב תמיד מנצח. מתגעגעת ואוהבת אותך. תועפות של אהבה לך תזכרי תמיד בכל מקום ובכל מצב שאני אוהבת אותך הכי בעולם.

אמא טרלללה

 

עוד מהבלוג של טליה ברשטיין

תצוגה מקדימה

נו תמשיכי, היא אמרה בקולה המתכתי כשקצב הדיבור שלי האט

תמונות הגברים נעו כמו סרט אילם דרך זגוגית עין ימין אל הזגוגית השמאלית, ומשם המשיכו לשוט אל קצה מסגרת המשקפיים עד שנעלמו. "דברי כבר דידי" היא אמרה בחוסר סבלנות בזמן שהזדקפה מישיבתה הכפופה, והרימה את הראש, לא כדי להתבונן בי,...

תגובות

פורסם לפני 10 months
תצוגה מקדימה

חריימה טבעוני שטעים יותר מהדבר האמיתי

  כוס הקפה שלי לא מתקררת, וקרום אפור של חלב סויה מתכווץ על שוליה. אני רואה את האנשים חסרי השקט שיושבים סביבי כמו מאחורי מסך חלבי, ומחליטה שאם תוך חצי שעה יקרה מה...

תצוגה מקדימה

פאי רועים טבעוני, מפלצת אחת ואהבה ושמה סופי

הארוחות המשפחתיות שלנו נראית ונשמעת כאילו היינו משפחה איטלקית שמחה ורעשנית, אף על פי שהמוצא שלנו לוקט מלא מעט ארצות באירופה אבל מאיטליה אף סבא או סבתא לא הגיעו. ...

תגובות

פורסם לפני 7 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה