Saloona

 
לפני חודשיים החלטתי להשאיר את ימי שלישי שלי פנויים מעבודה מתוך כוונה לבדוק אם  בימי החופש מגיעים הרעיונות הטובים ביותר. מעכשיו ימי שלישי שלי יהיו מלאים בשופינג-תרפי בתל אביב או רביצה במנח מדוזה על הערסל , הכל מלבד עבודה.
מאז ההכרזה לא היה אפילו יום חופשי אחד כזה וביום שלישי הראשון של חודש מאי יכולתי להבין שהיקום מנופף באצבע מאשימה מול האף המנומש שלי , מצקצק בלשון כיאה ליקום פולני ורומז לי שאם לא ידעתי לקחת לעצמי יום  חופשי  הוא יארגן לי אחד כזה בכפיה. הבוקר הסתמן כשגרתי, שני סנדביצים עם שקשוקה חריפה לאינדיאני (גיל התבגרות שום קשר בין הגוף הארוך והדק לעובדה שבכל פתיחת  מקרר הוא אוכל כמות מזון שיכולה להשביע מדינה קטנה באפריקה), שקית קורנפלקס ופירות לאחותו , ארוזה בחצאית דקיקה לכבוד הקיץ שהתישב על ההר נכנסתי לחדר העבודה והגיעו שני טלפונים ומייל אחד שהודיעו ככה :מטופלת אחת תקועה בפקק בכביש עכו צפת ודחתה את התור למחר, לקוחה חדשה שרצתה לשמוע מי המאושרת שזכתה בליבו של בעלה , צלצלה להודיע שהשמוק הפתיין חזר לזרועותיה  והיא יוצאת איתו לארוחת בוקר , ויעוץ טרנסאטלנטי מאריזונה שצריך היה להיות מאוחר יותר עם אישה נשואה שיצאה מהארון נדחה מטעמי אפר וולקאני שהשאיר איתה עם אהובתה בלונדון .
אני מודה שהתמלאתי באושר מוכר מימי התיכון כשמזכירת בית הספר היתה מודיעה על ביטול של שעור.
בדרך הביתה צלצלתי לחברה כדי להפגש לקפה בכרמיאל (עיר האורות , לכל ישוב קטן על הר יש עיר ואם וסופר מרקט קרובים לשאוף בהם רמזורים ולהפסיק להרגיש איימיש יהודי), ואין סוף צפצופי אסמס קוטעים את השיחה.
באופן כללי וגורף אני לא אוהבת את הסלוסרי , לא את שלי ולא את של אחרים .
לא נעים לי שמצלצלים אלי בזמן שאני מגלגלת את העגלה בסופר, לא נעים לי לשמוע מה שלומם של אנשים שאני לא מכירה בתור לפדיקור , ואני ממש ממש לא אוהבת לשלוח סמס , במיוחד לא לענות לכאלו שנשלחים אלי מתוך שעור הסטוריה "אמא אפשר להבריז מוקדם הביתה? תעני לי בסמס אני באמצע שעור".
 ובכל זאת  פתחתי את המעטפות הצהובות שהבהבו על המסך ומצאתי בהם שלוש הודעות שהגיעו אל כתובת לא נכונה:
מאמי למה את לא עונה? יש לנו כרטיסים לארצי. ( אני לא מאמי אבל יכולה להגיד לך שהמאמי שלך לא אהבה את הסמסים שהיא קראה יומיים קודם במכשיר שלך )
תעני לי זה לא מצחיק (ברור שלא  , להיפך היא כרגע אורזת את עצמה אל חברה עם שמונים קילו טישו, ולא מותק , לא תהיה חתונה בקיץ)
או שאת עונה או שאת לא שומעת ממני יותר (וואלה…….זה בטוח ישכנע)
 
אני מכירה אותו . לפני שנתיים הגיעה אלי מי שהייתה אחת הנשים שאיתן הוא שמר על קשר מעורר ציפיות . את רובם הגדול של הקשרים היא ניהל באמצעות אי מיילים וסמס מלאי מילים רומנטיות שהפכו בהדרגה לתיאורי חרמנות. ומדי פעם גם שיחות טלפון עם הבטחות שמעולם לא התממשו למפגש .

מעורר רחמים הוא היה בעיניי , ישבתי מול אותה בחורה שבורת לב , מנסה להראות לה שהיא לא באמת שבורה ובטח שלא מאוהבת . הרי אי אפשר להתאהב באשליה . אפשר להתמכר אליה .

כוונתי אותה להציץ לו בסלולרי . אני יודעת שזה לא יפה . והבטחתי לה למצוא שם סיפורי אהבה דומים עד גועל ולמראה האף שהאדים עם עוד התפרצות של בכי , הבטחתי לה שגם שם הכל מתחיל מתפתח ונגמר במילים כתובות בלבד. בפעם הבאה שנפגשנו , כבר טיפלנו בכעס שלה על עצמה .

 היא הבינה . מצאה את כל ‘לוויני האנרגיה’ שהבחור ייצר לעצמו באמצעות קשרים שמעולם לא הפכו לקשר והתנתקה מהצורך להבין . כמחוות פרידה היא מסרה לו את מספר הטלפון שלי כדי להגיע ולעשות סדר במחשבות . והוא שמעולם לא יצר איתי קשר שמר כנראה את המספר.
רק כדי להיות שליחו של היקום למסור לי אישור על כוחו של התקשור.