הבלוג של טלי מרגלית

החיים בזבל

טלי מרגלית, מג'נגלת בין יציבות וקרקוע ובין חלומות גרנדיוזיים, מעצבת, אמנית, אמא. (ולאו דווקא בסדר הזה) עולם העיצוב, על כל גווניו הוא האוויר שאני נושמת. מתעוררת עם זה בבוקר, חיה, מפנטזת, מבעבעת ומתיזה לכל עבר...עיצוב. ללא... +עוד

טלי מרגלית, מג'נגלת בין יציבות וקרקוע ובין חלומות גרנדיוזיים, מעצבת, אמנית, אמא. (ולאו דווקא בסדר הזה) עולם העיצוב, על כל גווניו הוא האוויר שאני נושמת. מתעוררת עם זה בבוקר, חיה, מפנטזת, מבעבעת ומתיזה לכל עבר...עיצוב. ללא הצלחה ניסיתי להתמקד, מפאת חוסר היכולת לבחור אני משלבת בהנאה צרופה את כל תחומי העיצוב יחד. לאחר משבר ששינה את חיי, קמה לתחייה מחודשת ותווה את הדרך שלי, האישית, הפרטית היצרית לביטוי שבלעדיו אין לי אוויר.

עדכונים:

פוסטים: 5

החל מאוקטובר 2010

כשאנשים נעצרים ברחוב ומסתכלים בתדהמה על אשה שיוצאת מג’יפ, נעמדת מול ערימת אשפה שתיכף תאסוף העירייה, בוחנת, חושבת ומתחילה להעמיס ערימת חלקים של משהו שהיה פעם ארון, ומתלחששים ביניהם – אני מבינה שמשהו לא בסדר איתי. כשאני מחכה ליום ראשון ומבינה שכבר כמה שנים אין לי שביזות יום א’, ולא מפני שאני לא מתעוררת לשבוע עבודה עמוס ולא מפני שאני הולכת לכנסיה אלא מפני שיום ראשון הוא יום פינוי הגזם והאשפה הגדולה בעירנו וזה אומר שהפתעות גדולות מחכות לי – אני מבינה שזו כבר הפרעה. הפרעת החיים בזבל…

28/06/2011

טלי מרגלית - HOME.ART.DESIGN

מכירים את אלה שאוהבים להיאנח בכבדות ולהזכיר לכל העולם איך בעבר היו החיים טובים יותר?

well, נעים להכיר. אני טלי.

אני מאלה השלא מפסיקים לקטר שפעם לעגבניה היה טעם של “עגבניה”, שעובדים עלינו עם הסיפור של הקוטג’, ובכלל איך נעלם האשל הפשוט לטובת הדנונה?

פעם כשהייתי שותה חלב היה נשאר לי “שפם” – היום הכל מלא בהורמונים. אני שיחקתי באבנים וג’ולות והילדים של היום כל היום בסלולארי-קרינה-מחלות-וסרטן. את יומם הם מבלים מול מחשב… האינטרנט מלא פושעים ופדופילים… מי בכלל צריך מחשב? למה לא חשבוניה כמו במכולת של בז’רנו… והפרסומות? מלאות זימה… מה הקשר בין סקס לשמפו??? ולמה צריך כזה מגוון שמפו? מה רע ב”דרמפון”? פלא שיש חור באוזון?

כן, אני תקועה באשליה שפעם היה טוב, אני עדיין מאמינה שבגין יחזור לשלטון,  תקועה בנוסטלגיה שהחיים הפשוטים היו קסומים, ומכאן עולה הדיסונאנס של חיי…

יש לי חיבה יתרה לנוסטלגיה, העולם של שנות החמישים והשישים מרתק אותי, אני צמאה לידע, אוספת פריטים, חוקרת. זה ברור שנולדתי בזמן הלא-נכון וכל מהותי שייכת לדור ה”סקס-סמים-ורוקנרול” אלא שהתחליף שמצאתי לכך הוא “מונוגמיה, וודקה ו-88 FM”.

ה”פרחים בשיער” נאבקים בהישרדותם בגינה לאור החסכון במים, PEACE AND LOVE – נותרו כפנטזיה אופטימית שישחררו כבר את גלעד שליט, שמלה כפרית הפכה לפרקט במראה כפרי, והמחאה היחידה שנותרה לי היא לשרוף את חזיות ההנקה שכבר אין בהם שימוש – ולא, אני לא עושה זאת  בצמתים…

אז אם ברוחי אני שם ובפועל אני כאן – זה לא דיסאוננס? ואם מצאתי את הדרך לאחוז בחבל בשתי קצוותיו – זה לא מעצבן?

חלמתי על בית קטן “של פעם” באמצע שומקום בו אוכל לגדל עיזים ותרנגולות – איך לעזאזל מצאתי את עצמי יושבת ב”ועדת קבלה” לשכונה פלצנית באיזור הכפרי של העיר? לאן הידרדרתי?

כזבלנית מקצועית אני אומרת לכם: זה לא פשוט.  כל הווייתי אומרת אינדיבידואליות, שוני, נבדלות ומקוריות ובאורח פלא פשטה על חיי הבורגנות הדביקה כמראה ג’ורנל מנצנץ. אני? מנצנץ?

אני לא פראיירית, וזה שאני אוהבת עיצוב צבעוני והבית שלי ברובו לבן זה לא אומר שנכנעתי… זה שהגיע הקיץ שכל כך חיכיתי לו לא אומר שאני לא מואסת בלחות הסמיכה. זה שילדים זה שמחה ואושר גדול לא מנמיך את החרדות מהחופש המתדפק על דלתנו!  תמיד יש על מה לקטר,  ובשביל זה אני כאן! להראות לכם את הריק של הכוס! כי היא מבריקה בה בעת ובהכל יש ניגודים! והכי חשוב – למצוא את האמצע, את האיזון, את קומפוזיציית הצבעים המשלבת בין שחור ולבן, בין ישן לחדש, בין קלאסי למודרני,  בין מלבן לעגול. החיים הם סוג של אקלטיקה בין ניגודים, הפכים, שוני ודמיון, חלש וחזק, ישנו ואיננו.

הכמיהה לפשטות הביאה אותי כאורח פלא למרד סמוי ב”מושלמות” שלכאורה שכולנו שואפים אליה. בתוך הקודים החברתיים המאד ברורים הללו, האינדיבידואל מחפש את הדרך לומר את שלו. והאינדיבידואל הזה מת על זבל!  תמיד הייתי זבלנית, תמיד העדפתי לתקן את הישן, לצבוע, לשנות ולהמציא ולחדש. תמיד אספתי חומרי גלם, כל ישן שמישהו אחר זורק – עבורי זהו פוטנציאל למשהו חדש. כל מה שאיבד את שימושו יכול להפוך צורתו ומשמעותו ולהיות למשהו אחר: גוף תאורה? מתלה לכובעים? חזיית פוש-אפ?

כששמתי לב שמה שלי מובן מאליו לא ברור לאף אחד – הבנתי שמשהו שונה בי.

כהבחנתי שאנשים נעצרים ברחוב ומסתכלים בתדהמה על אשה שיוצאת מג’יפ, נעמדת מול ערימת אשפה שתיכף תאסוף העירייה, בוחנת, חושבת ומתחילה להעמיס ערימת חלקים של משהו שהיה פעם ארון, ומתלחששים ביניהם – הפנמתי שמשהו לא בסדר אצלי.

אבל כשגיליתי שאני מחכה בהתרגשות ליום ראשון, מזה שנים שאני לא סובלת משביזות יום א’ – ולא מפני שאני לא מתעוררת לשבוע עבודה עמוס ולא מפני שאני הולכת לכנסיה אלא מפני שיום ראשון הוא יום פינוי הגזם והאשפה הגדולה בעירנו, מה שאומר שהפתעות גדולות מחכות לי, נאלצתי להבין שמדובר בהפרעה. הפרעת החיים בזבל.

לסיכום חבריי, בבלוג הזה אשתף אתכם במשמעות האחרת למושג ה”מיחזור”, על העולם הנחבא בפחי האשפה ועל הפוטנציאל העצום של כל מה שאין לכם שימוש בו.

“החיים בזבל” הם מהות האמירה האישית שלי, הם הדרך הקריאטיבית שלי לשמר את הישן, להוסיף לו גוון, אופי, אמירה וייחוד וכך הזבל שלי מקבל טעם של דבש!

הדיסאוננס האינסופי. אלו הם חיי...

עוד מהבלוג של טלי מרגלית

תצוגה מקדימה

מקודש לחול. מישן לחדש. ממוות לתקומה. מהזבל לאמבטיה. החיים בזבל בקטע טוב. הולי שיט!

בימים שחלפו עד שהגעת הייתי מוטל כאן שרוע, השמש צרבה בי, האדמה הרטיבה תחתיי בלילות, מחזק בי המרקם מכל פיסת טל שנזלה באקראי מלימטרים ספורים מתחתיי, בתוכי ובכל מוצאי גופי הכבד. מבין חברותיי הקרובות היתה האורנית הלוהבת, זו...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תעצרו את העולם, אני רוצה לרדת!

  בעיצומו של מסע חיפוש תשובות, אני שואלת אלפי שאלות ביום, "..איך זה שאני מחפש תשובה ולא מוצא?..." שאלו היהודים, ואני מניחה שחברינו עוטי השחורות יאמרו כי התשובה שזורה בכובעם המתנשא אל המשוטט בעננים, אך לא בתשובה כזו יתמלאו...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

לידה, אמירה, ביטוי, יוצאת לאוויר העולם!

מגדירה את עצמי מחדש בדיוק בימים אלה, המציאות - באורח תמוה ומרגש מחזירה אותי לנקודות משמעותיות, בדיוק במקום בו עצרתי, מסמנת לי לגעת, להביט, להטמיע את כל שנשכח בדרך. נכון, הכי פאטתי לשמוע ברדיו שיר שעשר שנים לא עבר לי דרך...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה