הבלוג של tom antopolsky

עלילות הפרה הקדושה

אושר היא לא מילה גסה.

עדכונים:

פוסטים: 15

החל ממאי 2010

תקופת האבל והרחמים על עצמי ארכה הרבה זמן, אך עד מהרה הבנתי שצריך להיעשות מעשה ואז נפל האסימון הזה שהיה תקוע כמה שנים

28/05/2010

אז הכל התחיל לפני כמה שנים טובות, בכיתה ג’ כשאיבדתי לפתע את שמחת החיים. מסתבר שהיא אבדה לי. רק אחרי שהוריי ציינו זאת בפניי בסביבות גיל 12 הבנתי שזה קרה. שנים שהאשמתי את הוריי על כך שלקחו את הפקלעות והעבירו אותי ואת שני אחיי מהעיר הגדולה (טוב לא באמת, פתח תקווה) למושב בשרון. כבר בכיתה ד’ הייתי מאוד בררנית ואימי מספרת שהייתי נוהגת להתלונן על המקקים ושאר הטבע שסבב אותי במושב. היו לי סיוטים מהחושך הגדול שהיה בערבים במושב. סבלתי מהילדים שגינו אותי כי הייתי ילדה שמנה. למעט כמה חברות טובות והעובדה שהייתי תלמידה טובה, היה לי רע.

מאז עברתי 3 בתי ספר שהאחרון בהם נתן לי גאולה לזמן קצר עקב לימודי תיאטרון, אך גם זה לא החזיק מעמד כשגיליתי שלא קל להיות שחקנית שמנה. כבר בכיתה י”א היה לי מפגש מעציב עם המקצוע, כשהבמאי של ההצגה שהעלנו אמר לי להרזות במשקל. כמובן שאני בגיל 16- ישר הסכמתי, בדיעבד הייתי צריכה לתת לו איזה אחת, או משהו בדומה.

מהתיכון יצאתי עם החלטה זמנית שאני חייבת הפסקה מהעולם הזה ושיהיה לי יותר מידי קשה להישאר שפויה במקצוע שכזה. את החלום להיות שחקנית ארזתי בארגז שנכנס לבוידעם.

שירתתי בדובר צה”ל במדור שהתלבש לי כמו כפפה על היד. שוב התעסקות עם הפקה ועם הברנז’ה, רק הפעם כשאני אמורה לייצג את צבא הגנה לישראל ולתרום לאובייקטיביות של סדרות או סרטים דוקומנטריים או עלילתיים שעוסקים בדרך כזו או אחרת בצבא… היה קשה, אבל עם זאת היה לי נהדר, הרגשתי שאני עושה עם עצמי משהו טוב, שאני חלק מהחברה הישראלית ושאני עושה מאמץ לתרום גם לצבא וגם להפקות שמולם עבדתי… כל הזמן הייתי בין הפטיש לסדן, אבל החזקתי את שניהם קצר, הם לא הצליחו למחוץ אותי.

הדבר היחיד שכן מחץ אותי בתקופת הצבא היה שאני ומשפחתי שוב עברנו דירה, למושב אחר, שהוא עוד אפילו יותר חבוי מהראשון. חור אמיתי, ללא עוררין.

בכל התקופה מכיתה י”א, דרך הצבא ועד ההחלטה הגורלית הייתי במערכת יחסים עם גבר שמבוגר ממני בכמה שנים טובות (יותר מחמש שנים) והייתי עסוקה בלהשקות מה שנדמה היה כמו נישואים קטנים. לאט לאט זה כמובן נהפך לשגרה והיה קשה לצאת מזה מסופקת, ובכלל, פשוט לצאת מזה. נהייתי תלותית ודרשתי המון יחס. גם נתתי המון חזרה, דבר שרוקן אותי עוד יותר.

ההחלטה לצאת לטיול הגיע מהצעה של חברים שהציעו לי להצטרף איתם לטיול בהודו. הייתי בשוק… תום? אני? הודו? אבל מה עם כל העניים והזבל ברחובות? איך אני אמורה לעמוד בגועל הזה? והסמים? אני לא עושה סמים! ואיך אני אסתדר עם חברים שלי שם בניכר? ואיך בדיוק את אמורה להסתדר עם כל הטבע הזה שלא סבלת במושב? והאנגלית, את יודעת כמה זמן לא דיברת אנגלית?

אני זוכרת שלקח לי זמן לשכלל את כל הנתונים:

- משקל שיא של מתאגרף במשקל כבד

- חבר מבוגר שמערכת היחסים איתו לא מביאה לי סיפוק בזמן האחרון

- חוסר שמחה בעליל ותסכול עמוק מהחיים

חוסר עצמאות ומגורים בבית של ההורים שרחוק מכל ציוואניילזציה שאליה אני רגילה (את נתניה אני לא מחשיבה)

כמובן שלא היה מה להתלבט! גיל 22 זה הזמן האולטימטיבי לטייל. ובכלל, השכלול צרם לי בצליל השינוי המתקרב וזרח באור אדום שני שמתריע בפני שגרה שואבת. יאללה! יוצאים! הוחלט תאריך, נקנה כרטיס טיסה. עכשיו רק צריך לנשום עמוק, למצות את הזמן עם החבר ולהיפרד ממנו יפה, לקנות ציוד, לעשות זריקות, להיבדק במרפאה, לעשות קצת כושר כי בהודו מטפסים על הרים כדי לעבור מכפר לכפר (בדיעבד זה שטויות כמובן), להרגיע את ההורים, לתכנן מסלול בארץ זרה שאין לי עליה מושג, לנשום, לא לבכות, להמשיך לעבוד ולחסוך כסף, להיות כמה שיותר זמן עם הכלבים שלי, לעשות ביטוח, לברר על מלריה, לקנות מצלמה, לפתוח חשבון סקייפ, ללמד את ההורים להשתמש בפייסבוק ועוד ועוד…

היה שלב שבו התחרטתי שאמרתי כן למסע הזה… מי צריך את כל השינויים האלה? ולמה יש כל כך הרבה סידורים לעשות?

אז הבנתי שאני סתם פרה עצלנית ושאני חייבת את כל זה לעצמי. אך ורק לעצמי.

הצבתי מטרות לטיול כמו למבצע צבאי של חיסול ממוקד, ביצעתי את כל המטלות כמו קצינה מסורה בצבא ההגנה לתום. הגשתי מכתב התפטרות מהעבודה ו…

יצאתי לדרך…

כך התחילו עלילות הפרה הקדושה!

עוד מהבלוג של tom antopolsky

תצוגה מקדימה

2. גם לי מגיע !

מומלץ לקרוא עם השיר ברקע יום לפני הטיסה היה לילה קשה, הרגשתי בהלם קרב. התחרטתי שבכלל החלטתי להיפרד מהחבר שלי ופחדתי מהחוויה שהולכת לבוא עלי לרעה בהודו... ישנתי בקושי,...

תגובות

פורסם לפני 10 years
תצוגה מקדימה

3. מונית הלחץ- הדרך לעמק הסרדינים המעושנים

ביפ ביפ ביפ... נודניק עשר דקות אח"כ- ביפ ביפ ביפ... השעון המעורר מתעקש שנקום למונית, השעה 04:50 ויש עשר דקות. אופס. קמנו מהר, ארזנו שאריות ציוד שהיו מחוץ לקיטבגים ויצאנו במהירות לכיוון המונית שאמורה לאסוף אותנו.  הבטיחו לנו...

תגובות

פורסם לפני 10 years
תצוגה מקדימה

5. כלואה בגן עדן עם אחמד

קשמיר, אני באה... !  לפני שאני באה, יש לי את ההר לרדת... הרי אין אפשרות לרדת במונית כי אין כביש, יש שביל קטן שבו הולכים. אז לקחנו את כל התיקים וסגרנו חשבון, שילמנו על כל ה- mint tea וה- ginger,lemon,honey ששתינו (תה עם נענע, ומים עם ג'ינג'ר,...

תגובות

פורסם לפני 10 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה