הבלוג של טל דדון

taldadon

עדכונים:

פוסטים: 2

החל ממאי 2019

יום אחד קראו לי שקרנית. כתבתי על הגדרה עצמית ועל המלחמות הפנימיות שלפעמים קורעות אותי ולפעמים תוקפות בשקט. גם על האומץ להיות יפה

28/05/2019

בבוקר ההוא קמתי והרגשתי שאינני דוברת אמת, שקרנית. שלטי חוצות צרחו עלי ‘שקרנית!! הרי רק כמה חודשים קודם היית אחרת’

כל חיי גדלתי כילדה ונערה שמנה. למעשה עד גיל 24 המשקל שלי היה באופן יציב על שלוש ספרות. מאה שבעים ושבע סנטימטרים לגובה על מאה ושישים קילוגרמים מחולקים בצורה נהדרת ברוך השם. המשקל הגדיר אותי. ההומור שלי תמיד היה קשור לזה שאני שמנה. אני אוהבת לאכול ולהאכיל, אוהבת חברים ובעיקר בילויים שקשורים לאוכל.

בגיל עשרים ושלוש הפסקתי לראות בעצמי פונקציה מבדרת ורציתי שמישהו יתאהב בי. רציתי להתאהב. מישהו שיחבק אותי בלילה, יראה שאני יפה ויספיק להכיר שאני גם חכמה לפני שהוא עוזב לפנות בוקר. עברתי עם עצמי תהליך מאוד ארוך שבסופו הבנתי שמקור הטוב שלי הוא האהבה שלי לעצמי. הדבר הראשון היה לשחרר את הגולגול בשיער וללכת פזור. להתאפר, למרוח אודם, ללבוש שמלות ולאוורר קצת את הג’ינסים.

צילום: שמואל שפירא

צילום: שמואל שפירא

הפסקתי לפחד מהיופי החיצוני שלי. התאהבתי בעצמי בטירוף. הייתי כל כך מרוכזת בזה כי התובנות התחילו ליפול אחת אחרי השנייה בקצב מסחרר. משמלות ואיפור החלטתי שגופי הוא מקדשי ועכשיו אוכלים רק בריא! בריכוז גבוה ועקשנות – אחרי שנתיים של עבודה קשה ומאמץ רב, ירדתי תשעים ושניים קילו. ואז הגיע הבוקר ההוא. שלטי חוצות כאילו מתגרים בי ומהדהדים ‘טל השקרנית’ .כשאת מאבדת תשעים ושניים קילו מהזהות שלך את מרגישה שקרנית.

עכשיו, כשאת שישים ומשהו קילו כבר אין לך את הזכות לצחוק על שומן, שמנות וכמה זה משעשע לאיים על ההוא שגנב לי את החניה ב’תיזהר שלא אשב עליך’ ולראות את הפרצוף המבוהל שלו. את כבר לא יכולה לבלות סביב אוכל או לעשות תחרות של הכי מהר חצי ליטר בירה. זהו נגמר. עכשיו את קמה בבוקר וכל מה שמבקשים ממך הוא שתהיי יפה ותעמדי בכניסה לבר. מארחת. תמצית הסטריאוטיפ של תהיי יפה ותשתקי. מארחת שקרנית מתחזה ונוראית. בעיר שבה הכי חשוב הוא מראית העין, לבחורה השמנה שאני באמת אין כאן מקום. אז ביקשתי שיראו אותי, רציתי. אבל ראו רק בחורה סטנדרטית עם שמלה שחורה.

צילום: לירון הורוביץ

צילום: לירון הורוביץ

עכשיו אף אחד בעולם לא יודע שאני גם חכמה, מצחיקה חברה טובה ומבשלת פגז. אף אחד לא מעוניין לדעת שקראתי ספריות שלמות עד כיתה ו’, שיש לי ידע ענק וחסר תועלת וחיבה יתירה לאוטוביוגרפיות. כשאני עומדת שם בכניסה, יפה ומחייכת, אף אחד לא ינחש בחיים שלמדתי נגרות, שירטוט  ושיש לי רעיונות מטורפים בראש וכל מה שמפריד ביני לבין הביצוע זאת השמלה השחורה הקטנה שמוחקת אותי ואת הזהות שלי.

טל

צילום: טל דדון

אז נמאס לי!!! ככה צרחתי מול הראי.

ובזעם שלא יתואר שפכתי על שולחן העבודה בסטודיו את כל מה שהעסיק לי את המחשבות. ככה התחלנו. לא הייתה מאושרת ממני ללבוש לעבודה באותו ערב שמלה שחורה חגיגית עליה מתנוססת שרשרת צהובה וכל מה שנמצא עליה צורח החוצה. זאת אני!!ועכשיו תסתכלו, תשאלו תתעניינו.

 הווו הוו כמה שהם שאלו. הנה ככה נולדנו, העסק שלי ואני.

לעוד עבודות אפשר לבקר בעמוד הפייסבוק שלי או באינסטגרם

עוד מהבלוג של טל דדון

תצוגה מקדימה

איך מילצרתי עד כאן

כל פעם מחדש יש התחושה הזאת שאני נמצאת שניה לפני שמשהו גדול עומד להתרחש. אחרי הכתבה בעיתון כולם יגלו אותי, אחרי הראיון בטלויזיה יהיה פיק מטורף והנה היריד עם הקהל המדויק הזה ואני בטוחה שכולם יעמדו בתור אצלי בדוכן. כל מיני...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה