הבלוג של superwomen

superwomen

עדכונים:

פוסטים: 3

עוקבים: 0

החל מפברואר 2018

קשה לי עם הפייסבוק זה האמת. במשך שנים הסתכלתי על כל ההתנהלות מהצד… בהתחלה נראה שאצל כולם הכל טוב – כולם בחו”ל, במסעדות מפוצצות, חוגגים עם האוהבים שלהם… אח”כ זה הלך לכיוון אחר. הוציאו את האיכסה החוצה (אבל אולי קצת בהקצנה) ומבחינת חלק זה הפך להיות סוג של אתר אישי לתיעוד היומיום שלי… הפייסבוק הוא הבלוגיה של היום, הוא מקום לקידום אג’נדות חברתיות, גיוס המונים,  הוא זירה עסקית… ואיפה אני בתוך כל זה? למרות שאני אדם מאוד פתוח ומשתף כשאני נמצאת פנים מול פנים, לכתוב בעולם הדיגיטל בלי לדעת לאן זה יגיע ולהיות חשופה לשיקופים לא חיוביים מאיים ומפחיד אותי… בעיקר הקטע של העלאת תמונות…

פעם מיהו אמר שבאלבום אתה רואה רק את התמונות הטובות. אבל החיים בעצם הם התמונות שבין לבין… היום קיבלתי שיעור לחיים בהקשר הזה…

ל’ שבט. יום הנישואים של האיש ושלי (חוגגים 9 שנים) מראש דיברנו שהפעם לא נחכה שכל אחד יארגן לשני משהו ובסוף ביום המיועד נתאכזב אחד מהשני אלא הפעם נארגן יחד! מפה לשם התכנון היה ארוחת ערב חגיגית ברביעי בערב עם הילדים. בוקר חמישי זוגי ורומנטי ולשעה 14:00 הזמנתי חברה לצילומי משפחה. אנחנו מאלה שלא הצטלמו יחד בחתונה אז היה בא לנו (לי כמובן והוא נאלץ הסכים) להשלים את החוויה.

תכניות לחוד ומציאות לחוד…
ברביעי בערב האוצר לא מצא מפקד תורן מחליף אז הוא נאלץ להישאר בבסיס (מתוקה אני אשן בבסיס ואצא מחר מוקדם בבוקר) אז הזמנתי פיצה לילדים לכבוד ר”ח ושמנו מוזיקה ורקדנו והוצאתי את האלבום חתונה והראתי להם כמה יפה אני מאז ועד היום והם היו בהיי מטורף והשתוללו ובאיזשהו שלב מצאתי את עצמי מחכה לרגע שהבייביסיטר (מפרגנת לעצמי והולכת לחוג פלייבק ברביעי בערב) תגיע כבר וכשהגיעה ברחתי… חוג פלייבק – חזרה מאוחרת – ארגון מסיבת פורים – טלפון לאמא – תכנון מה הלוקיישן לצילום מחר ומה כל אחד ילבש – מענה להודעות וואטסאפ שהתעלמתי מהן היום (הודעה מהאיש: מזל טוב לנו. חודש טוב!) והופ למיטה…

חמישי בבוקר, קמים מאוחר בטעות (האיש שולח הודעה שגם הוא קם מאוחר כי הלך לישון בארבע בבוקר אז הוא יאחר), הטרמפים של הילדים לביה”ס נסעו והם באווירה קרבית. אני מותשת מבינה שבוקר רומנטי כבר לא יהיה ורק רוצה לחזור לישון מחליטה על “יום חופש בתנאי שאתם מבטיחים להתנהג מקסים – לכבוד יום המשפחה”.
עולה למיטה, שומעת את הבכי, הצעקות, המריבות, החטיפות, הריצות וטריקות הדלתות… לאחר שעה של ניסיון להירדם וטלפון שלא מפסיק לזמזמם ולבקש את התייחסותי מבינה שאם אני אשר במיטה זה לא הולך לכיוון טוב… מחליטה שיוצאים – אנחנו נצא לטבע, נלך לאכול משהו והוא כבר יצטרף אלינו לשם… מעמיסים את כולם ויוצאים.

עצם ההחלטה עשתה משהו. המקום הבוחר, ההבנה שיום הנישואים שלי הוא היום יום יותר משפחתי. כי זה כבר לא רק הוא ואני. זה גם 5 האוצרות המופלאים שלנו. מרקם חיינו היומיומי. שנראה בדיוק ככה. עם הקימה המאוחרת, המריבות, השינויים ברגע האחרון… חגיגת יום הנישואים שלנו קיבלה כיוון אחר. חגיגת מה שיש לנו ושמחה במה שאנחנו. כמו שאנחנו. לא מושלמים ואמיתיים. הייתי חייבת לקחת איתי מצלמה. כדי לתעד את הזווית הזאת…

הילדים היו באורות. שמחו שיצאנו. אפילו לא התבכיינו בדרך. אני פרגנתי להם בחטיפים  וברד ולמרות ההליכה הארוכה והרוח, כולל להתבלבל בדרך, הגענו לפארק. הפשטות עשתה את שלה. הם שמחו ושיחקו ואני נהנתי להסתכל…

האיש הגיע בסביבות 12:30 והלכנו כולם לפלאפל. הילדים מיד התיישבו וחיכו בידיים שלובות עד שאבא יביא להם את הפיתות. סתם!!! נראה לכם? אחד הלך לשחק עם המייבש ידיים, שני עבר לצד השני של הדוכן של המוכר פלאפל, שלישי שיחק עם השרשרת ברזל שקושרת את כל הכסאות ורביעי בכלל הלך לחנות כלי עבודה שליד “אני מדבר עם אנשים למה אתם מפריעים לי?” רק התינוק מסכן נשאר קשור בעגלה אז כל מה שנשאר לו לעשות זה לצרוח! המנות הגיעו, אכלנו (את המנות של הילדים בסוף האיש אכל כי הם גילו פתאום שהם לא רוצים טחינה) וטסנו הביתה (חלק ברכב וחלק ברגל כי אין מקום לכולם באוטו) כי ב14:00 החברה מגיעה לצילומי משפחה… כמובן שכשהגענו היא כבר הייתה שם והמפתח נמצא אצל מי שבא באוטו שעוד לא הגיע… הילדים היו בהיי מטורף (כבר הבנו שזה מצב דיי תמידי) וממש אבל ממש ממש ממש לא היו בעניין שיביימו אותם לתמונות יפות ומצועצעות (כמו שרציתי…) שלא לדבר על להחליף לבגדים ראויים… והסלון, שבו תכננו להצטלם, לא היה מסודר עוד מהבוקר… ושומדבר, אבל שומדבר לא הלך לפי התכנית.

אז הצטלמנו! כמו שאנחנו! לגמרי! משפחה שאי אפשר להושיב אותה לשניה כשכולם מסתכלים לאותו כיוון. לא הצלחנו לביים אפילו תמונה אחת! אחת! אבל פייר? נהנתי מכל רגע. נהנתי מלהיות משוחררת. נהנתי מהמחשבה איזה אושר יהיה לי להסתכל על התמונות האלה ביום נישואים ה50 שלנו בעזרת ה’. כי זה תמונות שהן אנחנו, פרצופים שמראים גם אופי, חיים ואמת. בלי מסכות. בלי פוזות. רק אנחנו.

זה היה היום נישואים הכי כייף שהיה לי. כזה שהראה לי שהתבגרנו. אנחנו לא מחפשים יותר להיות סרט הוליוודי. רק לשמוח במה שיש ולהצליח לראות אותו.

אז אם הפייסבוק מציג מצד אחד של הסקאלה תמונות מושלמות, מבוימות, הוליוודיות ומהצד השני מחדלים, שחיתויות וביקורות קשה. אני רוצה להיות איפושהו באמצע. אני רוצה לחזור ליעד שהיה לו פעם… סוג של ספר מחזור מתעדכן. שמראה תחנות בחיים לחברים ולסביבה הקרובה…
אז חבריי היקרים – חודש טוב, יום המשפחה שמח, תודה למי שחגג איתנו פעם מזמן לפני 9 שנים ולמי שחוגג איתנו מאז ועד היום.
ניפגש בשמחות ( ומי שלא רוצה לחכות עד אז ויש לו לב חזק ואוזניים חסינות לרעש מוזמן תמיד לבא לבקר) הרבלינים…

 

עוד מהבלוג של superwomen

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 3 months

למה שם המשתמש שלי הוא SUPERWOMEN?

אני לא ממש יודעת מאיפה להתחיל. הסיפור שלי לא התחיל היום. הסיפור שלי הוא כל החיים שלי. כל רגע ורגע ומאורע שעבר עליהם והביא אותי למה שאני כותבת עכשיו. אני אשה בשנות ה30. נשואה לאיש מופלא ואמא לחמישה בנים (כן, אם הבנים שמחה...)...

תגובות

פורסם לפני 3 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה